דוח מבקר המדינה שפורסם אתמול אינו נחשב לאטרקטיבי במיוחד במובן התקשורתי. אין כאן ביקורת על הוצאות במעון ראש הממשלה, על מימון נסיעות לחו”ל, על מחדל בשוק הנדל”ן או על מינויים פוליטיים. הדוח הנוכחי נוגע אומנם באחת הנקודות החשובות מבחינת עתיד הכלכלה והתקציב, אם כי המשעממות ביותר מבחינה פוליטית. משעממות כי עולם המושגים של הפנסיה כולל “חישובים אקטואריים”, “גירעונות”, “מקדמי היוון” וכדומה. את מי זה באמת מעניין? מי מסוגל להבין?
הטיפול בנושא הפנסיות אינו מתגמל פוליטית, כי הפופוליסט של היום מעוניין לראות תוצאות כאן ועכשיו. לא מעניין אותו מה יקרה בעוד חמש או 50 שנה. אבל מה לעשות שמדובר כאמור באחד הנושאים החשובים מבחינה כלכלית-תקציבית לטווח הארוך. המבקר שפירא אינו מתעצל ורואה כבר היום את הבעיות הפיננסיות שעלולות לצוץ לא מחר אלא בעוד עשרות שנים.
את ביקורתו בדוח הנוכחי הוא ממקד כצפוי במערכת הביטחון, אך במקביל אינו חוסך את שבטו ממשרד האוצר ומאוזלת ידו בנושאים הפנסיוניים. עיתוי הפרסום אינו מקרי. מבקר המדינה הנוכחי בוחר את העיתוי לפרסום הדוחות שלו, במטרה להגדיל את האפקטיביות שלהם ובזמן שעוד ניתן לעשות משהו לתיקון המצב. זה נועד למנוע את הפיכתו לדוח מגירה. ואכן, בשבוע הבא צפויה הכנסת לאשר בקריאה ראשונה את תקציב המדינה הדו-שנתי לשנים 2017־2018, כולל חוק ההסדרים.
לראשי ועדות הכנסת ולנציגי האוצר מומלץ לאמץ את הדוח לעיונם ולנסות לתקן את העיוותים והמחדלים שעליהם מצביע המבקר. אחד מהם נוגע לטענה שלרמטכ"ל יש זכות לצ’פר את אנשי הקבע היוצאים לפנסיה. תענוג זה עלה למדינה בשנים 15-2013 בהתחייבות אקטוארית של 2.9 מיליארד שקל. הסוגיה הוצפה לפני שנה בדיונים על תקציב הביטחון, שבמהלכם ניסו באוצר לקצץ את תקציבי הגמלאות.
"לא נערכו להזדקנות האוכלוסייה"
דוגמה אקטואלית נוספת המתכתבת יפה עם הדוח: ועדה בראשות הממונה על התקציבים הגישה בימים אלה לשר האוצר המלצות להעלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים מגיל 62 ל-64. ההמלצות נדחו בשלב זה על ידי שר האוצר משיקולים פוליטיים. אז בא המבקר וקבע: “הממשלה לא נערכה כראוי להזדקנות האוכלוסייה ולצורך בהעלאת גיל הפרישה. אי העלאת גיל הפרישה לנשים עלולה להוביל להשפעות שליליות מהותיות על המשק ועל הנשים המבוגרות הפורשות לפנסיה”. לשר האוצר יש הזדמנות להחליט בזמן אמת אם להעלות את גיל הפרישה לנשים, על אף שמדובר בהחלטה לא פופולרית.
ודוגמה נוספת ואחרונה: כחלון מינה שלשום את ח"כ רחל עזריה, חברת מפלגתו כולנו, לראש ועדה שתמליץ על הארכת חופשה הלידה לנשים. הארכת החופשה בשבוע (מ-14 שבועות כיום ל-15 שבועות בעתיד) תעלה לקופת הביטוח הלאומי המחוררת 250 מיליון שקל. אלא שהמבקר אינו מרוצה מהגירעונות במוסד לביטוח לאומי וממליץ לטפל בדחיפות בנושא: “העלייה בתוחלת החיים משפיעה על האיתנות הפיננסית של המוסד לביטוח לאומי, המשלם את קצבאות הביטוח הלאומי לזקנה וסיעוד”, הוא קובע. אז איך ייתכן שלמרות דברי ביקורת אלה, מקימים באוצר ועדה שעלולה להגיש המלצות שיגדילו עוד יותר את גירעונות הביטוח הלאומי?
אבל לא הכל שחור. האוצר וגם בנק ישראל הרימו את הכפפה בנוגע לדמי הניהול וסוגיית היעדר הייעוץ הפנסיוני לאוכלוסייה הלא מאורגנת. המבקר קובע שלאדם מן היישוב החוסך לפנסיה קשה לקבל ייעוץ אובייקטיבי. זאת ועוד: מי שאינו מאוגד במקום עבודה גדול ישלם דמי ניהול מקסימליים, שיקטינו את קצבתו בשיעור ניכר. גם פנסיונרים משלמים דמי ניהול מקסימליים, דבר הפוגע בקצבתם.
אז דווקא באוצר הכינו שיעורי בית ויזמו את הקמת קרן ברירת המחדל, שכבר הפחיתה בשיעורים ניכרים את דמי הניהול. בנק ישראל מאידך ממליץ לאפשר לבנקים להיכנס (תמורת עמלה) לתחום הייעוץ הפנסיוני ולספק שירות אובייקטיבי ככל שניתן.