גרסת מחנה קלינטון: האם תוצאות הבחירות עומדות בפני סכנת זיוף?

המירוץ לבית הלבן: הדרך היורדת דרומה מסנפורד, צפון קרוליינה, בואכה דרום קרוליינה, חותכת את שוליו של בסיס הצבא הנודע פורט בראג, שבו מתאמנים כוחותיה המוטסים של אמריקה, כולל הדיוויזיה הנודעת שמספרה 82. זו מדינה שכעשרה אחוזים מתושביה הם וטרנים, ותיקי השירות הצבאי. זו מדינה שממוקמת במקום השלישי באמריקה בכל הנוגע לנוכחות צבאית. פורט בראג הוא המוקד המרכזי של הנוכחות הזאת. הבסיס הצבאי "הגדול בעולם" על פי עדותו של משרד ההגנה.

על כן, קל להבין את סיבת הביקור ואת תכנית הביקור של סגן הנשיא המיועד, טים קיין, בקרוליינה. קיין, מועמד המפלגה הדמוקרטית, סנטור מוירג'יניה, לשעבר מושל, לשעבר ראש עיר, הוא אחד מכמה נבחרים בקונגרס, מעטים למדי, שיש להם בן בשירות צבאי פעיל – נאט קיין משרת במארינס. ממילא, קל לקיין לבוא לעיר כמו ג'קסונוויל צפון קרוליינה ולפגוש בה את אנשי הצבא ובני משפחותיהם. קל לו לדבר על הצורך בטיפוח הצבא האמריקאי ועל הצורך לדאוג לוותיקי השירות. קל לו להיות יונה בעור נץ, או נץ בעור יונה. מחוקק דמוקרטי שאף אחד לא יוכל להאשים ברפיסות. מחוקק דמוקרטי שיכול להלום בדונלד טראמפ על יחסו למשפחתו המוסלמית של חייל אמריקני הרוג.

300 איש ואישה לערך באו לפגוש את קיין בסנפורד, ההופעה הבאה אחרי ג'קסונוויל. הם קיבלו את המנה הרגילה הנהוגה באירועים מעין אלה: שניים שלושה שירים של אמנים מקומיים, שלושה-ארבעה נאומים של מתמודדים נמוכי דרג – כמו ג'וש סטיין, המתמודד על משרת התובע הכללי של צפון קרוליינה (כן, הוא יהודי, ולא מסובך למצוא ברשת טענות שיהדותו – הרפורמית-ליברלית – אינה מתאימה למדינה נוצרית כמו זאת). אחר כך עלה קיין לבמה. קולו סדוק ממאמץ יתר של ימי קמפיין ארוכים. חליפתו קצת מרושלת. תסרוקתו גם היא קצת מרושלת. קיין הוא ההפך מקלינטון, ההפך מטראמפ. תרבות הסלבריטי לא נגעה בו. למחרת הבחירות, אם יפסיד, ספק אם מישהו יזהה אותו ברחוב.

פוטין הוא הנשק החשוב בקמפיין טראמפ

גם הנאום שלו מתון יחסית, רגוע יחסית. אבל נסוכה עליו אווירה של כנות הנעדרת לעיתים מנאומיהם של פוליטיקאים משומנים יותר. הוא מדבר על כלכלה, על מעמד הביניים, הוא מדבר על הדרך לניצחון, על הצורך להשתדל עד הרגע האחרון, להרגיש כמו אנדרדוג עד שנסגרות הקלפיות. בנושאים ברומו של העולם שמעבר לאמריקה כמעט ואינו נוגע, מלבד נושא אחד: רוסיה. או ברוח הימים האלה – שבהם האישי חשוב מן הלאומי – פוטין. ולדימיר פוטין. מי שדונלד טראמפ משמש "כעורך הדין שלו", כמו שקיין אומר.

פוטין הוא נשק חשוב בקמפיין הזה. נשק בידיו של טראמפ, אם להאמין להערכות שרוסיה היא העומדת מאחורי הפריצות למחשבים והדלפות המיילים של הילרי קלינטון. נשק גם בידיה של קלינטון, המנסה לשכנע את הבוחרים שטראמפ אינו אלא בובה התלויה על החוט של השליט הרוסי הלא במיוחד פופולרי באמריקה. לטראמפ, אמר קיין לבוחרים, יש עניין מיוחד בדיקטטורים, מסדאם חוסיין, דרך מועמר קדאפי, ועד לפוטין. ועוד אמר: צריך "לשלוח מסר לרוסיה". כלומר, לבחור בהילרי קלינטון בכדי להבהיר לפוטין שלא הוא יקבע, לא הוא יכתיב.

זו טענה מעניינת החותרת נגד עצמה: אם מטרתו של פוטין להשתתף במשחק הפוליטי האמריקני ולהשפיע עליו, תגובתו של קיין מסייעת לו. קיין לא אומר – תתעלמו מפוטין ותעשו מה שנכון לעשות. קיין אומר – תקשיבו לפוטין ותעשו ההפך. כלומר, מייחס משקל למעשיו ולדבריו ולמעשה נותן לו כוח להשפיע (גם אם לא בכיוון הרצוי לו – או שאולי פוטין אומר דבר אחד וחושב בדיוק את ההפך?).

ולא פחות מעניינת האזהרה של קיין מפני התערבות רוסית בבחירות בפועל באמצעות חדירה למחשבים האחראים על ההצבעה. יש חשש כזה באמריקה, מהאפשרות שהרוסים יצליחו לקלקל את החגיגה הדמוקרטית, יוסיפו קולות למועמד הרצוי להם, יפחיתו ממספר הקולות של המועמדת הפחות רצויה להם. למעשה, קיין מציג כאן את הגרסה של מחנה קלינטון לטענה שדונלד טראמפ הפך לדגל: הבחירות מוטות, הבחירות מקולקלות. בגרסת טראמפ, מי שעלול לקלקל אותן זה מחנה קלינטון. האליטות, התקשורת, הממסד. בגרסת קלינטון (כפי שבוטאה על ידי קיין) מי שעלול לקלקל אותן הם הרוסים. כך או כך, פתוחה הדרך בפני שני המועמדים לסרב לקבל את הדין במקרה שיפסידו. טראמפ יאמר שהתוצאות זוייפו, ולא יאמר על ידי מי. קלינטון תאמר שהבחירות זויפו על ידי פוטין. התוצאה, בשני המקרים, תהיה בעייתית.