21 שנה אחרי רצח ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל, ברור שהרוצח המתועב, יגאל עמיר, גרם לא רק שינוי פוליטי נקודתי, אלא הצליח לשנות את מהלך ההיסטוריה. מאז הרצח לא השכיל המרכז־שמאל הישראלי למצוא שוב את הדרך ללבו ולמוחו של הציבור. מפלגת העבודה לא הצליחה לחזור לשלטון, למעט אפיזודת אהוד ברק, שגרמה נזק עצום ללכידות המפלגתית ולתדמיתה הציבורית של המפלגה עקב פרישתו והצטרפותו לממשלת נתניהו.
בד בבד הצליח הימין לשווק לציבור תדמית תבוסתנית ובוגדנית של השמאל הישראלי, מהלך שגרם אף להתרחקות המרכז מערכי הביטחון, השלום והסוציאל־דמוקרטיה, כפי שהללו הובלו בידי מפלגת העבודה במשך שנים. מצב זה קיבע את הימין בשלטון, ומאז הוא מוליך את כולנו במעגלים לשום מקום.
השאלה האמיתית בעיניי כרגע היא: מה נדרש כדי ליצור מומנטום חיובי, שירחיב את הגרעין הקשה של מצביעי העבודה, המוערך?
אני סבור שנתניהו הצליח לרדד את השיח הציבורי ולהביאו לעסוק רק בעטיפה ולא במהות. בפועל, אין לו שום תוכנית או חזון להציע לציבור הישראלי. חמור מכך, נתניהו אף מעלים מעינינו את החזון שאליו שואפים שותפיו לקואליציה, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, שהוא חזון לאומני, דתי, משיחי והיפר־קפיטליסטי; חזון אשר ספק אם חלק מהאזרחים שמצביעים לנתניהו אכן תומך בו.
תפקיד מפלגת העבודה כאופוזיציה הוא להעביר את השיח על המהות לקדמת הבמה ולאלץ את ממשלת הימין לעסוק בנושאים החשובים והדחופים שעומדים על הפרק. במקום להיכנע לשיח שעוסק באישיותם של יצחק הרצוג או שלי יחימוביץ', עלינו לדבר על הכישלונות הלאומיים ולהכריח את הממשלה לדבר על מצבנו הבינלאומי המידרדר ועל המצב הביטחוני שהוביל ליותר מ-40 הרוגים ו־400 פצועים בשנה. על הממשלה לתת דין וחשבון על הפערים החברתיים המתרחבים ועל המקום הראשון (והמפוקפק) בממדי העוני, שבו זכינו בדוח ה־OECD ועל הפניית המשאבים להתנחלויות על חשבון הפריפריה. עלינו לדרוש את התייחסותה למחירי הדיור המאמירים, למצב החינוך כפי שהוא מתבטא גם בהלנת שכר המורים, להידרדרות מערכת הבריאות ולהפרטת חלקים גדולים ממנה, לשחיתות האישית והציבורית הפושה בכל מקום וכן הלאה.
כדי להסיט את הדיון בחזרה למהות, יש להפסיק לצייר תרחישי אימה עתידיים שנשמעים תלושים מהמציאות. עלינו להגיד מה כן ולא מה לא ולהציג אלטרנטיבה ברורה, ממוקדת וריאלית, שכפופה לעקרונות האלו: על מדינת ישראל להיות חזקה ומרתיעה מבחינה צבאית, חכמה מבחינה מדינית, והגונה והוגנת חברתית וכלכלית. חובתנו ככוח פוליטי חשוב היא לעשות לילות כימים כדי לגרום לציבור להבין, להרגיש, להתחבר אלינו ולתמוך בדרכנו, דרך שרבין התווה ולא הצליח להשלים.
הכותב הוא איש חינוך, חבר מפלגת העבודה ומתמודד לתפקיד מזכ"ל המפלגה