תקציב המדינה הדו-השנתי שהכנסת התבקשה לאשר אתמול בקריאה ראשונה הוא אחד התקציבים החברתיים ביותר שנראו כאן אי-פעם, וכדאי להזכיר שבתחילת הדרך התנגד שר האוצר לתקציב הדו-שנתי; תקציבים כאלה אינם מונהגים בשום מקום בעולם מלבד בחריין. אבל כחלון, כמו כחלון, התיישר בסופו של דבר עם נתניהו, וזה גם מה שיקרה בנושא עתיד תאגיד השידור הציבורי.
שר האוצר כבר מזמן אינו מתחרט על התקציב הדו-שנתי המעניק לו שקט תעשייתי לשנתיים הקרובות. התקציב עוצב בדמותו של כחלון, ובפועל הוא קיבל את מה שהוא רוצה. מדובר בתקציב החלומות של שר האוצר, ונתניהו נאלץ לבלוע במסגרתו כמה צפרדעים. כל שר אוצר שהיה מגיע מהשמאל, ממפלגת העבודה ואפילו שמאלה ממנה, היה שמח לחתום עליו.
האם כולם מסכימים כי כספי התקציב, שהיקפו 447 מיליארד שקל, חולק בצורה הוגנת? החקלאים והתעשיינים יגידו שלא. המפלגות החרדיות והמתנחלים יודו שזה תקציב ראוי. גם אנשי מפלגת העבודה יודו בסתר לבם שלראשונה מוצג כאן תקציב חברתי. למרות ההסתייגויות (שנשמעו גם בקואליציה) יאושר התקציב בכנסת. כדי לממן את הגידול בהוצאות נקט כחלון צעדים המנוגדים לעמדת בנק ישראל וסותרים את מצעה של מפלגה ניאו-ליברלית כמו הליכוד.
מסגרת הגירעון הוגדלה ל-2.9% מהתוצר, ובפועל האוברדרפט של המדינה גדל. במקביל, כלל ההוצאה התקציבית שהגביל את המדינה בגידול בהוצאותיה, הותאם לצרכים. עם הגדלת האוברדרפט לא היסס כחלון לפתוח את הקופה ולנקוט מהלכים מעודדי צמיחה כמו הפחתת מס החברות והפחתת מס ההכנסה.
התקציב הדו-שנתי של כחלון מתכתב במישרין עם האוכלוסיות המוחלשות, שהן קהל היעד של כחלון. קצבאות הזקנה והנכות לקשישים הועלו, קצבאות ניצולי השואה זינקו, שכר החיילים שודרג, סל הבריאות הוקפץ וקצבאות הילדים גדלו. במשרדי הממשלה בולט במיוחד הזינוק בתקציב משרד השיכון, במסגרת מהמאמצים להורדת מחירי הדיור. גם תקציב הבריאות עלה במיליארדי שקלים בזכות השר ליצמן ותקציב התחבורה הוקפץ במסגרת מאמציו של ישראל כץ לשיפור התשתיות.
ממשיכים לזרוק כסף על חובות
אז מה בכל זאת חסר בתקציב? אין עדיין התחייבות לטיפול שורש בתקציב הביטחון, שיעמוד השנה, למרות כל הביקורת, על כ־70 מיליארד שקל.
באוצר לא מגלים דאגה אמיתית מהאוברדרפט הלאומי ומהצורך להפחית את נטל חובות המדינה. כולנו נשלם השנה בגין החזרי החובות (קרן וריבית) כ-51 מיליארד שקל, סכום הדומה לתקציב החינוך. אם מסגרת האוברדרפט שהמדינה מסדרת לעצמה תמשיך לגדול, נמשיך לזרוק כסף על תשלומי החוב.
בתקציב הדו-שנתי אין מספיק מנועי צמיחה, במיוחד בתחום התעשייה. היצוא בצניחה והצמיחה בדעיכה. מפעלים עוברים לחו"ל, והדבר חייב להדאיג לאורך זמן את שר האוצר, שעידוד התעסוקה הוא נר לרגליו. היום, לאחר תקופה ארוכה של נתק, תתקיים פגישה בין כחלון לנשיא התעשיינים שרגא ברוש בניסיון לחולל תפנית תקציבית מסוימת שתתכתב עם התעשיינים.
לצד תקציב המדינה יאושר גם חוק ההסדרים, הכולל סדרה ארוכה של שינויים ורפורמות בתחומי המס, התשתיות, התקשורת, מכון התקנים, הקלות היבוא
וכו'. זו הזדמנותו האחרונה של שר האוצר להניע תהליכים כלכליים לפני הבחירות הבאות. בחוק ההסדרים, הכולל שפע של יוזמות, הקל שר האוצר על עצמו; אומנם הוא לא היסס להתעמת עם בעלי השררה, אבל הוא נמנע מטיפול במוקדי חיכוך פוליטיים כמו הצורך בייעול השירות הציבורי או רפורמות בתחומי המס כגון מיסוי קרנות השתלמות.
לאחר אישור התקציב, עד סוף השנה, מצפות לכחלון שתי שנות איכות פיסקליות שהוא אמור לנצל בעיקר להורדת יוקר המחייה בדיור ואולי גם להחלת רפורמות נוספות.