חדשות הפרנויה: הצעדים של נתניהו בנושא התאגיד פשוט לא ניתנים להבנה

בהתקפה חסרת הגבולות של ראש הממשלה על התאגיד, אין ולא היה כלום מכל הרכיבים של הרציונל. לא תבונה. לא שכל. לא היגיון. אם יש משהו שאפשר להגיד לזכותו של בנימין נתניהו, בהקשר הזה, זה שהוא אפילו לא ניסה לשכנע אותנו שמשהו מאלה קיים. מרגע שהחליט לפורר את היצירה שממשלתו שלו יצרה במו ידיה - ולא משנה באמצעות איזה שליח - הוא לא הצליח לספק לציבור ולו הסבר רעוע מה בדיוק קרה לו. מה עבר עליו מהיום שבו ישב בסבבים עם מאות עיתונאים, רק לפני חודש־חודשיים, והסביר שהתאגיד בכלל לא מעניין אותו ושהוא "לא עוסק בזה" - ועד עתה.

*** 

לפני כחצי שנה הציע לי שמעון אלקבץ, מנהל קול ישראל, לעבור לשדר ברשת ב'. זמן קצר אחר כך עבר המו"מ אל אלדד קובלנץ, מנכ"ל התאגיד. למעלה מחמישה חודשים מתנהל המו"מ. היו בו עליות, היו בו ירידות, היו בו ויכוחים, היו בו ויתורים, בסופו של דבר, לפני שבוע חתמתי שם. אם התאגיד יקום כפי שאושר בחוק, אשדר מדי בוקר תוכנית אקטואליה ברשת ב'. 

בכל התקופה הזאת בחרתי שלא לעסוק בנושא. לא כאן, גם לא בתוכנית הרדיו הנוכחית שלי ב"גלי ישראל". היו שניסו לשכנע אותי שעדיף להימנע מכך גם עכשיו, כשהכל מונח על השולחן, והגילוי הנאות תלוי לעין כל. אמרו לי שכל מה שאכתוב ייתפס כחשוד. שמהרגע שנתניהו מאיים לפגוע לי בפרנסה, אני לא יכול לחשוב באופן נקי. היו גם שהזכירו לי שרק לפני שבועיים מתחתי כאן ביקורת חריפה על עיתונאים שמותחים על ראש הממשלה ביקורת אוטומטית, שדי להם לשמוע את השם נתניהו כדי לקפוץ. 

אז בואו נזיז רגע הצדה את שתי המהמורות האלה לפני שנמשיך. ראשית, אני לא מבקר היום את נתניהו משום שהצטרפתי לתאגיד. עמדת נתניהו לא נפלה עלי כרעם ביום בהיר. כשחתמתי, כאמור רק לפני ימים ספורים, לא היה תינוק בישראל שלא ידע שראש הממשלה סימן את התאגיד והחליט לנסות בכל כוחו לחסל אותו. אם תרצו, ההצטרפות שלי לתאגיד נבעה מההבנה שלי שאני רואה אותו הפוך מנתניהו. שהוא מדבר עליו במונחים של "שוברים שתיקה", ואני רואה בו פוטנציאל למשהו אחר לגמרי. אבל לזה נחזור עוד מעט.

 

רגע לפני שחתמתי, המליצו לי כמה חברים טובים להמתין. "אם כל כך הרבה זמן התלבטת וחיכית", אמרו לי, "כשהעתיד עדיין נראה ורוד יותר, למה לך לקפוץ עכשיו ראש לבריכה שראש הממשלה שואב ממנה את המים במו ידיו". היו גם חברים אחרים. חברים שאמרו לי שאחרי 20 שנה שאני כותב את אותו מאמר נגד חוסר האיזון בתקשורת הממלכתית, ומבקר את העובדה שכמעט שאין בה פלורליזם, אני לא יכול להגיד לא כשבא מישהו ומציע לשנות. האחרונים שכנעו אותי. 

ועוד משהו חשוב. לפני שבועיים מתחתי כאן ביקורת חריפה על שונאי נתניהו. על מי שבכל פעם שהם שומעים משהו שכרוך בשמו, הם חושפים שיניים באופן אוטומטי. טענתי שאחת הבעיות הגדולות בכל מה שקשור לשיפוט מעשיו של מי שמנהל אותנו כבר כל כך הרבה שנים, היא שכמעט בלתי אפשרי להתייחס ברצינות למה שנכתב עליו. שברובם המוחלט של כלי התקשורת לא תיכתב מילה טובה על שום מהלך שלו. שהכל אמוציונלי. שהכל אישי. שהכל בא ממקום של תיעוב ומשטמה. דווקא על הרקע הזה, כמי שתומך בחלק גדול מהמהלכים שלו, אני מרגיש בנוח למתוח עליו ביקורת כשזו מגיעה לו. 

אין ספק שבכל הקשור לתקשורת, בנימין נתניהו הוא פרנואיד. גם אין כל ספק, לפחות אצלי, שזה שהוא פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריו. אחריו ואחרי חלק נכבד בציבור הישראלי שנמצא במחנה שלו. כאמור, הרחבתי בעניין הזה לפני שבועיים. עד כאן אני איתו. מכאן והלאה הוא מאבד אותי. כאן אני מצטרף למבקרים. 

***

יותר מכל הפריע לי הניסיון של נתניהו להרוג את התאגיד, באמצעות הניסיון להדביק לו תדמית של ארגון שמאל. לא סתם שמאל. "שוברים שתיקה", הוא כינה אותו שוב ושוב. אומר בכנות, אין לי מושג מה ייצא מהתאגיד, אם יקום. לא יודע להתחייב איך ייראה, בטח לא בשלב מוקדם כל כך. מה אני כן יודע להגיד? שכבר חודשים ארוכים אני מסתובב סביב התאגיד, ומגיע למשרדיו, ונפגש עם אנשיו בהנהלה ומתחתיה, ומשוחח ועוקב, והמאמץ שאני מזהה בכל התקופה הזאת ליצור גוף מגוון מבחינה תרבותית וחברתית הוא משהו שלא ראיתי, ולטעמי לא נעשה עד היום בשום כלי תקשורת ישראלי בסדר גודל שכזה. 

במשך תקופה ארוכה, לא בשבוע האחרון, קיבלו אין ספור אנשי תקשורת, מכל המגזרים והציבורים, הצעות להצטרף. דתיים, חילוניים וחרדים, ימין ושמאל, יהודים וערבים, מרכז ופריפריה. חלקם חתמו. חלקם השיבו בשלילה. חלקם אולי עוד יגיעו בהמשך. מה שחשוב לי הוא המאמץ. ההשתדלות. לכאורה, זה היה אמור להיות מובן מאליו.

לכאורה, תוכנית אקטואליה של יעקב אייכלר ברשת ב' היא עניין שלא צריך לעשות ממנו רעש גדול. לכאורה, אם האיש הוא עיתונאי טוב, איזו סיבה יש שלא לגייס אותו? אז זהו, משום מה עד היום זה לא נעשה. אני לא מדבר על רשות השידור. אני מדבר על התקשורת הישראלית כולה. עד היום, המחשבה שחרדי יגיש תוכנית אקטואליה בכלי תקשורת ציבורי גדול, הייתה בלתי נתפסת. אני מכיר את הטענה שגורסת שהגיוון הזה נולד כדי לרצות את השלטון. אני חולק עליה, בעיקר משום שחלק גדול מהמגויסים החדשים הצטרפו לארגון החדש עוד לפני שראש הממשלה הכריז עליו מלחמה. 

אבל בואו נניח, רק לצורך הדיון, שיש בזה גרעין של אמת. זה לא חשוב. חשוב איך ייראה בסופו של דבר הפרויקט החדש הזה. כאמור, אני מסתובב במסדרונותיו כבר חצי שנה ורואה את מי מנסים שם להביא ועד כמה מנסים שם לגוון. די במבט מרפרף על האנשים כדי להבין שיש כאן משהו שלפחות בעין נראה אחרת. נכון, חובת ההוכחה תגיע כשהכל יעלה לאוויר, אבל כבר עכשיו צריך להגיד שאי אפשר להתעלם ממה שרואה העין. שיהיה ברור, לא מדובר בגוף תקשורת ימני. רחוק מזה. גם לא הייתי רוצה שהוא יהיה כזה. אבל התחושה היא שבגוף התקשורת הזה הדעות הפוליטיות והרקע והמגזר שממנו באת לא העלו ולא הורידו. זה נשמע כל כך טריוויאלי, ובכל זאת אני לא זוכר שראיתי דבר כזה עד עכשיו.

ואז, אחרי כל זה, בא בנימין נתניהו, ההוא שכל כך הרבה שנים טוען שהתקשורת לא מגוונת ולא משקפת - וצבועה בצבע אחד - ומה אומר? "אלה, כולם, שוברים שתיקה". ואתה שומע את הדברים ומתלבט בין שתי אפשרויות, שתיהן לא מלבבות במיוחד. או שאין לו מושג על מה הוא מדבר - או שיש לו מושג אבל הוא לא רוצה לראות את התקשורת משתנה, כי ככל שהיא תישאר שמאלנית יותר וחדגונית יותר, כך יהיה לו את מי לתקוף וסביב מה לאסוף את האלקטורט. 

לפני חודש־חודשיים עברו אצל נתניהו כמה מאות מעיתונאי ישראל במסגרת סבב שיחות שהוא קיים עם המערכות השונות. חמש שעות בממוצע נמשכה כל פגישה שכזו. לקראת סוף המפגש שאני נכחתי בו זרק מישהו שאלה על התאגיד. נתניהו מלמל שוב משהו על "שוברים שתיקה", אבל הדגיש שהתאגיד לא מעניין אותו. שהוא מתעניין בתקשורת המסחרית, לא בשידור הציבורי. שהוא הולך לפתוח את השמיים. אז מה קרה מאז? מה גרם לאיש להתנפל על התאגיד כאילו היה הגרעין האיראני? תאגיד שהוא הקים, שהוא תמך בהקמתו, שהוא חתם עליה? 

בואו נניח, לצורך הדיון, שיש ויכוח אם התאגיד היה צריך לקום או לא היה צריך לקום. אבל הקלות הבלתי נסבלת שבה מתקבלת החלטה, ועובר חוק, ונשכרים מבנים, ומגויסים אנשים, ומתחילה העבודה ויוצאות החוצה הפקות, ורגע לפני שהעסק אמור לפי חוק לעלות לשידור מחליטים פתאום "בואו נבטל" - מה זה אם לא ממלכת הפרטץ'? 

נהדר שנתניהו נזכר השבוע לשלוח בבהילות את ח"כ יואב קיש לבדוק עם הוועדים ברשות השידור אם הם יכולים להתייעל. לא רוצה להגיד עליהם מילה רעה. אבל אם העניין הוא הכסף, ויש לך אמונה שלמה שאפשר לייעל את הרשות, איפה היית עם הרעיון הזה לפני שבועיים? ואיפה היית לפני שלושה חודשים, כשהעברת בכנסת חוק שקבע שהתאגיד יעלה לאוויר בין ינואר לאפריל 2017? ואיך לא חשבת על כל זה כשהקמת את התאגיד? 

***

עיתונות צריכה להיות מנותקת מחשבונות פוליטיים, ולפוליטיקאים צריכה להיות אפס נגיעה במה שמתרחש במערכות. אפס. כלום. אבל בואו נניח, רק לרגע, רק לצורך הדיון, רק מנקודת מבטו של הפוליטיקאי, רק לטובת משחק מחשבתי קטן, שדווקא טוב שפוליטיקאים יהיו מעורבים. ונניח גם, שכשהשרה מירי רגב אומרת: "מה שווה תאגיד השידור אם אנחנו לא שולטים בו", זה הגיוני. זוכרים? רק לצורך התרגיל. 

אז הנה, ליכודניקים, בואו נבדוק לשיטתכם מה תרמה השליטה שלכם בתקשורת הממלכתית מאז שעליתם לשלטון ב־77'; מה עשיתם כדי לטפל בהיעדר הגיוון שאותו אתם (וגם אני) מרבים כל כך לבקר. הרי רשות השידור הייתה בשליטתכם שנים ארוכות. שליטה ממש. האם עשיתם משהו כדי שתהיה מאוזנת יותר? האם דאגתם שתהיה מגוונת יותר? האם לא הייתה ברשות השידור במשך שנות דור מסורת מפוארת ועתיקת יומין של אנטי־ימין ואנטי־מתנחלים ופה ושם גם אנטי־דתיים? מה עשיתם עם זה, ליכודניקים? 

כן כן, אתם שטוענים שפוליטיקאים צריכים, יכולים וחייבים להתערב. אני מזכיר שוב, אני נגד התערבות שלכם. אבל אם הייתם מראים לי שמתישהו דפקתם על שולחן - לא בעקבות כתבה לא מחמיאה על מישהו מכם, אלא בדיון עקרוני ומשמעותי בוועדה מוועדות הכנסת שדנה בענייני רשות השידור - ולחמתם כדי שהרשות תהיה מגוונת יותר, הייתי שותק. אם הייתם מביאים לידי כך שהיא תייצג הרבה יותר שכבות בעם, הייתי מחריש. אבל זהו, שלא עשיתם כלום. כי לא גיוון רציתם. שליטה רציתם. אנשים בהנהלה רציתם. בג'ובים חשקתם. 

ומעבר למהות צריך לדבר גם על הדרך. על האיך. כי במקרה הזה, כמו במבחנים בחשבון בכיתה ח', הדרך לא פחות חשובה. כי למתוח ביקורת על התקשורת אפשר. גם לטעון שהיא מוטה פוליטית אפשר. אני בעצמי עושה את זה כבר שנים. אבל כששומעים את יו"ר הקואליציה דוד ביטן אי אפשר שלא להתחלחל. את שאול אמסטרדמסקי, ראש הדסק הכלכלי המוכשר שגייס התאגיד, ביטן ביטל כי "הוא הוציא ציוץ בזוי נגד ראש הממשלה".

תגידו, ליכודניקים, השתגעתם? זה באמת מה שאתם רוצים? שלא יהיה אפשר לקבל כאן עיתונאי בגוף שידור ציבורי, כי הוא צייץ נגד נתניהו? עזבו את זה שזו עמדה מטורפת. הרי זה בדיוק מה שטענתם, ובמידה רבה של צדק, שעשו לכם כל השנים. שעיתונאים שלא התאימו לקו, לא הצליחו לעבור את הסלקטורים בכניסה למועדון של הממלכה השביעית. לפני שישה עשורים וחצי ניסה דוד בן־גוריון למנוע מישראל אלדד לעבוד כמורה בגלל דעותיו. לשם אתם רוצים לחזור?

***

ואחרי כל זה, מילה לצד השני. לכל אלה שהתגייסו השבוע להצלת התאגיד, ובראשם המכון הישראלי לדמוקרטיה וארגון העיתונאים. צריך לשמוח על פעילותם במקרה הזה, אבל אסור לשכוח לרגע שמדובר בשני ארגונים שהעיסוק בחופש הביטוי והדיבור על חופש הביטוי עניינו אותם תמיד הרבה יותר מהחופש הזה עצמו. 

ארגון העיתונאים לא התעניין מעולם בסוגיית הגיוון בתקשורת, שהיא הסוגיה התקשורתית שמעסיקה אזרחים במדינת ישראל יותר מכל סוגיה תקשורתית אחרת. מעולם לא התכנסו שלושה חברים בארגון הזה לקפה וערגליות כדי לדבר על הדבר הזה. זה לא מעסיק אותם. לא זה ולא חופש העיתונות. הם לא התערבו כשנעשה ניסיון לפגוע ב"ישראל היום". הם לא הזיזו את עצמם מהכיסא כשערוץ 10 הגיש עתירה לבג"ץ שמטרתה לסגור את ערוץ 20. יו"ר הארגון, מי שאמור לייצג את כל עיתונאי ישראל, מצא לנכון בזמן האחרון לגחך ברשתות החברתיות גם על ערוץ 20 וגם על אתר "מידה", שניהם במקרה מזוהים עם אותו קו פוליטי. זו הסביבה הטבעית שלו. שם הוא יודע שהוא יקבל מחיאות כפיים מהחברים. 

אותו דבר נכון גם לגבי המכון הישראלי לדמוקרטיה. גוף פוליטי לכל דבר ועניין, שהדמוקרטיה נמצאת אצלו תמיד רק בצד אחד של המפה. גוף שאנשיו מקבלים שכר כדי לקדם את חופש הביטוי, וזה לא הפריע לו להוציא הודעה המגנה את ערוץ 20, רק משום שזה העז למתוח ביקורת על נשיא המדינה. 

ארגון העיתונאים והמכון הישראלי לדמוקרטיה, וכמוהם גם העין השביעית ומועצת העיתונות ואגודות העיתונאים ובכירי עולם התקשורת שיצאו השבוע להצלת הדמוקרטיה, לא יצאו מעולם ממרחב הנוחות שלהם. הם הקפידו לפעול תמיד רק במקום שמתאים להם פוליטית או שמביא להם אהדה בברנז'ה. איש מהם לא העז מעולם להתייצב ולהילחם על מה שמפריע לכל כך הרבה אזרחים. להביא לתקשורת מגוונת יותר, משקפת יותר ומאוזנת יותר. 

השבוע שמחתי למצוא את עצמי ואותם באותו צד, במלחמה למען התאגיד, אבל ההיסטוריה לימדה אותי לחשוד בהם כל הזמן.