זר שפתח את רשת הטוויטר המקומית במוצאי שבת היה משוכנע כי חבר הכנסת דוד ביטן, יו"ר הקואליציה התוסס, הדיח לבטח מהשלטון את ראש הממשלה המכהן זה שבע שנים ברציפות, בנימין נתניהו, וכנראה הוביל בכישרון רב הפיכה צבאית. אלמלא עשה זאת, קשה להסביר את מספר ההתייחסויות שלהן זכה ביטן.
ברוב הזמן עסוקים המשתתפים בטוויטר בהחלפת ציוצים ציניים, עקיצות, רמיזות מסוגים שונים, לצד אמירות די צפויות שלועגות כמעט לכל דבר או אדם שזז. נראה כי אצל חלק מן המשתתפים הציוצים הפכו תעסוקתם העיקרית, מה שמעלה תהייה אם העיתונאים שביניהם שכחו את תפקידה האמיתי של הממלכה השביעית: הובלה של תחקירים, בדיקת נתונים, ניהול שיח ענייני ומעמיק, אינטליגנטי, מכובד ומבוסס עובדות כדי להפוך את החברה הדמוקרטית שלנו טובה יותר.
במוצאי שבת התקיימה עצרת לזכרו של יצחק רבין ז"ל, ראש ממשלה בישראל שנרצח באופן מתועב בידי רוצח שפל אך ורק בשל דעותיו הפוליטיות. ואכן טעה ח"כ ביטן, הרצח של רבין הוא רצח פוליטי מובהק. ביטן טוען שדבריו לא הובנו, גם זה בסדר. אנשים טועים. אך האם בזאת אמור לעסוק השיח במדינת ישראל ביום הכל כך חשוב הזה? האם לא היה נכון יותר לפתח דיון מעמיק על היחסים בין השבטים השונים בחברה הישראלית, לא מהמקום המייגע של מי צודק, אלא ממקום שמנסה לשנות, לשפר, להתעלות לרגע מעל לחוסר ההסכמות ולנסות להקשיב? הרי היחסים לא שוקמו עד היום.
חברה חפצת חיים צריכה ויכולה לנהל שיח ביקורתי
האם לא כדאי היה לנצל את המומנטום והתיעוב מהרצח הנורא על מנת לעסוק בבירור נוקב של מצב הלכידות החברתי והחוסן הלאומי שלנו? של ההתפוררות הערכית שאנו חווים? לבצע סקרים שבוחנים את הנזקים מהפילוג והפירוד ולדון בסכנות אשר גורמת הסתה מכל סוג שהוא, מימין ומשמאל? להראות את ההשלכות ההרסניות של הפצע המדמם שקורע את החברה שלנו לגזרים? האם מישהו חשב על הילדים של כל אחת ואחד מאיתנו, ילדי "דור המסכים" הרכים? האם לא מטריד אותנו החינוך שהם מקבלים באותו ערב?
וכן, יש דרכים רבות להפוך מעניין ואף מרתק את השיח שלא מתקיים, והוא החשוב ביותר היום בחברה הישראלית. דווקא כאן צריכים לבוא לידי ביטוי הכישרון והיכולת התקשורתית. בימים שבהם מתנהל מאבק איתנים על השליטה בשיח הציבורי בישראל, חשוב שנבין כי לתקשורת יש תפקיד חשוב וגם אחריות רבה. דווקא משום שבזירה הזאת פועלים כוחות בעלי אינטרסים רבים ושונים, הם נדרשים להביא בחשבון לצד שיקוליהם האישיים גם את שלמותו של העם הזה, שכולי תקווה שהוא יקר לכולנו.
חברה חפצת חיים צריכה ויכולה לנהל שיח ביקורתי, מאתגר וחופשי, אולם עליה גם לשמור על שלמותה. אם נצליח לקבל את האחדות כעקרון על, נשרוד. אם בשם אידיאל פרטי או ציבורי נצית כאן אש, היא עלולה לשרוף את כולנו.
הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, יזם חברתי־חינוכי ומנהל השדולה לאחדות העם היהודי