ראש הממשלה בנימין נתניהו חגג ברוב טקס את יום הולדתו ה־67. הוא עדיין במלוא אונו, צעיר ברוחו ותזזיתי בפועלו. נאחל לו הרבה שנים נוספות של בריאות טובה, אבל הוא חייב ממש בימים אלה לפרוש ממשרתו. מעתה ואילך הוא יצטרך להתכנס בביתו ולהעלות זיכרונות, שהרי גיל הפרישה מעבודה לגברים בארצנו הוא 67.
ברור לכל דכפין שזו איוולת ושטות מוחלטת. נתניהו ועוד מיליונים רבים מבני גילו בתבל כולה חשים עצמם בעלי יכולת וכישורים להמשיך, לפעול, ליצור, לעבוד ולהועיל. גיל הפרישה הוא איוולת גמורה. הוא מבוסס על מסורת שעבר זמנה. בעבר הרחוק היו בני ה־50 מכונים "זקנים", כפי שכונה דוד בן גוריון "הזקן", כאשר היה בשנות ה־50 המוקדמות לחייו. הגיעה העת לטלטל את המסורת העבשה והבלתי רלוונטית הזו.
"אני בן 80 ומעולם לא הייתי חד יותר"
כותב שורות אלה הוא בן 80 ושבועיים. אני חש עצמי כשיר לכל משימה בתחום שבו עסקתי תמיד. נכון, לעתים כאשר אנשים בגילי מנהלים ויכוח לגופו של עניין וטוענים בלהט את טיעוניהם, וכאשר מסתיימות כל טענות היריב שכנגד, הוא סוקר במבטו את השיער המלבין, את הקמט האחד או שניים על הלחי ופוסק את פסוקו המנצח: יאללה, זקן. כלומר, אם אתה זקן, אין ערך לדבריך.
ואני מסנן בסתר לבי, נהפוך הוא. מעולם לא הייתי חד יותר, בקיא יותר וברור יותר בדיבורי וגם בכתיבתי. אינני יוצא דופן. בני גילי ומעלה הם שגרה. בימים רחוקים יותר היו הזקנים נחשבים חכמי השבט, והצעירים היו באים אליהם לבקש עצה. כלומר, זקן הוא חכם, הוא בעל ניסיון, הוא צבר תבונה ויכול להועיל לסביבותיו.
לא אחת טענתי את הדברים הללו. נכון, בגיל מבוגר חוזרים לעתים על אותם הדברים מחמת שכחה גילית. אני סבור כי יש בכך ברכה. כאשר אתה חוזר על אותם משפטים ואמירות, הדברים בסופו של יום נכנסים ללב. ועל כן יש לחזור ולומר לעובדים זוטרים ולמנהיגים בכירים: אל תוותרו, הגיל אינו מכשלה, נהפוך הוא. הבה נילחם כולנו למען העלאת גיל הפרישה מעבודה ועל הכורח להכיר במציאות החדשה: גיל איננו בלם, אלא תמריץ. לראש הממשלה נתניהו נאמר: תמשיך כל עוד העם יבחר בך. אל תפרוש חלילה מחמת זקנה (לשרה כנ"ל).