גדולתו של טראמפ היא היכולת שלו לעשות שימוש ציני ברשתות החברתיות

בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית מציינת שיא של מגמה עולמית שאין להתפלא שתתממש במעצמה שעדיין מתפקדת כקטר מבשר בין אומות העולם. מגמה שעיקרה שימוש מיומן ברוח התקופה על מנת להילחם בה עצמה. ארצות הברית תהיה הראשונה גם לייצר את הריאקציה. רבות דובר על נסיבות בחירתו של טראמפ. בין שאר הסיבות החברתיות והפוליטיות ראוי להתבונן גם בסיבות המצויות ברזולוציה גבוהה יותר והקשורות לרוח התקופה שבה נולדה התופעה הטראמפיסטית.

באמצע המאה הקודמת התבוננו הוגי הרב־תרבותיות בחברה המערבית וזיהו בה דרישה הולכת וגדלה של קבוצות להכרה בערך תרבותן ובזכויותיהן השוות בתוך המסגרת המדינתית. התיאוריות שלהם, שעסקו באפשרות מימושן של דרישות אלו, הלכו בד בבד עם תהליכי דה קולוניזציה וגלובליזציה שהתרחשו בעולם והביאו לידי דחיקתו של הרעיון הלאומי־ליברלי, רעיון שהניח את הדומיננטיות של קבוצה אחת פריווילגית שנתפסת כמי שמייצגת את "קול ההיגיון".

רעיון זה החל אפוא להיזנח לטובת שיח שהעניק לגיטימציה הולכת וגדלה לפוליטיקה של זהויות, המבוססת על הכרה בשונות מגדרית, אתנית, מינית, מעמדית ועוד. התפתחות הרשתות החברתיות, ובראשן פייסבוק, האיצה ומינפה את שיח הרב־תרבותיות והעניקה לו כלים יעילים למימוש יצירתן של קבוצות שחבריהן חולקים ביניהם סולידריות ייחודית.

אך הרשתות אינן פועלות ככלי ניטרלי. אינטרסים כלכליים מנחים אותן. האלגוריתם של פייסבוק נותר סודי, ואילו נטייתה לפוסטים שפועלים על בלוטות הרגש של חברי הרשת ברורה לכל. הסיבה לכך פשוטה: ההפעלה הרגשית הופכת את חברי הרשת נוחים להשפעתן של פרסומות.

גדולתו של טראמפ הייתה היכולת המשוכללת שלו לעשות שימוש אינטנסיבי וציני ברשתות החברתיות ובד בבד להפעיל קודים רגשיים של ההמונים. אך הוא עשה זאת שלא בזרימה עם הרוח הרב־תרבותית של תקופתנו, אלא ברכיבה על זרמי אוויר נגדיים שנועדו להחזיר את ההמונים דווקא אל חיקו של העולם הישן.

עולם שבו הגברים הלבנים ניצבים שוב במרומי הפירמידה ומכתיבים סדר יום דכאני כלפי נשים וקבוצות אתניות שונות. כל זאת בשם הבטחה, חסרת כיסוי בשלב זה, ליציבות ולביטחון. המועמדת הילרי קלינטון, שנאום ההפסד שלה היה הרגע האותנטי היחיד שלה לאורך הקמפיין, לא הצליחה להפעיל את רגשות ההמון. קולה היה קול הרב־תרבותיות, אך ידיה על המקלדת נותרו קרות. רבים ממצביעיה הפוטנציאליים נותרו אדישים בביתם, ואילו רבים ממתנגדיו הפוטנציאליים של טראמפ, כדוגמת הפורטוריקנים והנשים, יצאו נרגשים להצביע לו בהמוניהם.

הפגנות המוניות פוקדות כעת את ארצות הברית. גם אם הללו ישככו, אין להמעיט בהשפעתן על דעת הקהל. זה עניין של זמן עד שהמיעוטים השונים יבינו את הסיבוב שנעשה עליהם. אם הדמוקרטים ילמדו לנסח את האמת שלהם באופן שסוחף את ההמונים ברשתות ומוציאם לרחובות, וכן יחכימו לייצר מנהיגות שפועלת ברוח התקופה, אך יודעת גם לעשות שימוש הולם בכליה, ייתכן שטראמפ יסתפק בקדנציה אחת בלבד.

אפשרות נוספת, שכבר נותנת אותותיה בשטח, היא שטראמפ הציניקן יזנח אחת אחרי השנייה את הצהרות הבחירות שלו ויפעל בהתאם למורשת המכילה והרב־תרבותית שהותיר אובמה. כך יותיר את תומכיו המועטים במפלגה הרפובליקנית והרבים בימין הישראלי לדפוק את הראש בקיר.