זה טראגי־קומי כאשר אותו ציבור פרשנים ומומחים, שחגג כבר את ניצחונה של הילרי קלינטון, מתחיל עכשיו במסע נבואות על עתיד ממשלו של דונלד טראמפ. הנה שתי דוגמאות: במאמר פרשנות במדור זה, נאמר כי עם השקפת עולם כמו של טראמפ "הכלכלה האמריקאית תסבול, כפי שהיה בימי בוש. ארה"ב תסבול ממשברים חברתיים ומתסיסה חברתית אלימה, מבידוד בינלאומי ומעימותים צבאיים במזרח התיכון". כמובן שהכול יכול להתרחש, אבל מה שמושך את העין היא הנבואה שארה"ב תהיה נתונה ב"בידוד בינלאומי" (כנראה יחד עם ישראל וצפון קוריאה) ושבאזורנו יהיו עימותים צבאיים, כאילו שעד עכשיו אלו היו רק משחקי ילדים שבגינם נהרגו למעלה מחצי מיליון בני אדם. לו יהי.
הדוגמה השנייה הגיעה מפי כותב/ת בעל/ת תואר דוקטור, בה נקבע כי טראמפ ימשול רק קדנציה אחת, "אם הדמוקרטים ילמדו לנסח את האמת שלהם באופן שסוחף את ההמונים ויחכימו לייצר מנהיגות שפועלת ברוח התקופה, אך יודעת גם לעשות שימוש הולם בכליה". אלו נבואות מלומדות מסוג "אילו לסבתא היו גלגלים". כל סטודנט מתחיל במדעי המדינה יודע שבגלל שלושת התנאים שהכותבת הציבה, הסתברות המימוש נמוכה עד מאוד.
כמובן שיש מי שמתחיל לנבא מה יהיה יחסו של טראמפ לסכסוך שלנו עם הפלסטינים. האם יעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, האם יתן יד חופשית לבנייה בהתנחלויות? פרשן זריז אחד העריך שמספיק ששליט סעודיה רק ירים טלפון לטראמפ ויביע רוגזו בעניין השגרירות, כדי שטראמפ ישמע בקולו; אחר הזהיר שטראמפ ההפכפך יכול בן לילה לשנות את מדיניותו לרעת ישראל. למה? כי הוא כזה ולכן יש להיזהר ממנו.

איני רוצה להתייחס לעתיד, אלא לנסות לעשות השוואה קצרה בין תחילת דרכו של אובמה ב־2009 לבין תפיסותיו הכלליות של טראמפ, כפי שבאו לידי ביטוי במהלך מסע הבחירות.
 
אובמה התחיל את הקדנציה בניסיון לרכוש את לבו של העולם המוסלמי־ערבי, בהפגנת המורשת האסלאמית האישית שלו ושל ארצות הברית, תוך הפניית כתף קרה לישראל. המדינות הראשונות שביקר בהן היו מוסלמיות. מהרגע הראשון לא נכלל בעולם המושגים שלו המושג "אסלאם קיצוני". אצל טראמפ התמונה הפוכה: האסלאם הוא הבעיה, ונגד האסלאם הקיצוני צריך לנהל מלחמת חורמה. אינני יודע מי תהיה המדינה הראשונה שבה יבקר, אך בוודאי שזאת לא תהיה מדינה אסלאמית. 
נקודה שנייה: ממשל אובמה ראה את הסכסוך הישראלי־פלסטיני כשורש הבעיות במזרח התיכון. לדעתו פתרון הסכסוך יתרום ליציבות האזור, יחזק את מעמדה של ארה"ב במזרח התיכון ויאפשר לה לארוג מערכת של בריתות פרו־אמריקאיות. כלומר, הסכסוך כבעיה אזורית. גם טראמפ רוצה לסיים את הסכסוך הזה, אבל לא כחלק מבעיה אזורית, לא על מנת לשנות את המזרח התיכון אלא כבעיה העומדת בפני עצמה. איך יעשה זאת? מה המרכיבים האופרטיביים שבפתרונו: גבולות 67', או גבולות ביטחון; שתי מדינות; התנחלויות כמכשול לשלום, או לא? כל אחד, בהתאם לנטיות לבו, יפרש בקרוב כל ציוץ של טראמפ. 
 
לדעתי, האינטרס הישראלי הטהור הוא לבנות רק בגושים הקיימים ובירושלים. בשום אופן לא ביישובים הבודדים, גם אם נדמה יהיה שזה לא כל כך חשוב לממשל טראמפ.