החיים הם מה שקורה בזמן שאתה עושה תוכניות אחרות, אמר ג'ון לנון. כך קורה גם עם החלטות היסטוריות, הכרעות פוליטיות ומהלכים מדיניים. הנה: נפתלי בנט ואביגדור ליברמן דוחפים את ראש הממשלה ואת הימין הישראלי לצומת הכרעה, כל אחד בגלל תוכניות אחרות. נתחיל בבנט. הוא רצה להיות שר ביטחון וקיבל הבטחה מבנימין נתניהו, אבל הוא ידע יותר טוב מכולם שהבטחות מנתניהו שוות כמו הבועות שמשאירה אחריה הצוללת כשהיא נעלמת מתחת לפני השטח.
בנט רצה להיות שר ביטחון בגלל המנהרות והעימות שהוביל בקבינט במהלך צוק איתן מול נתניהו, משה יעלון וצה"ל. בעוד שבועיים יתפרסם דוח מבקר המדינה, שישפוך אור על התנהלות הדרג המדיני ואז נדע אם בנט דחף את צה"ל למנהרות והפריע להכרעה "מושכלת וממוסמכת" באמצעות אותות, מופתים ומצגות, כפי שטוען ראש הממשלה.
נתניהו הלך לבחירות אחרי שפיטר את ציפי לבני ויאיר לפיד, אבל למעשה התנהלות בנט וליברמן בצוק איתן, והעובדה שהם עשו "פוליטיקה נמוכה, מזיקה וחסרת גבולות", כפי שטען בזמן אמת מקורב לראש הממשלה, דחפה אותו לקלפיות. בנט תכנן להפוך לשותף הימני־ביטחוני של הממשלה ורצה להגדיל את כוחה של הבית היהודי, לפחות בעוד מאחז קטן. הוא סיים עם פינוי חלקי של 4 מנדטים לטובת נתניהו והליכוד.
בעל כורחו נדחף בנט לתיק החינוך וגילה שהוא "מת" על זה. אחרי כמה חודשים סיפר אחד האנשים הקרובים אליו, שבנט מגיע לעבודה בתיק הזה, שאותו כלל לא רצה בהתחלה, עם חשק ואור בעיניים. הוא הלך על חמש יחידות מתמטיקה, צלל למבחני המיצ"ב וגילה שהוא נהנה ויכול אפילו לשנות. אבל הוא לא נטש את היעד המרכזי: להפוך למנהיג הימין. בשבוע האחרון, עם מפלגה רזה של 8 מנדטים, העביר את נתניהו שיעור בפוליטיקה ובאיגוף מימין.
בנט אילץ את נתניהו להכריע, להצביע ולקדם מהלכים שמהם נמנע. צריך לזכור: פסק דין בעניין עמונה ניתן לפני שנתיים, ונתן למדינה מספיק זמן למצוא פתרון. בנט לחץ על נתניהו לתת מענה. בערב יום הכיפורים הפציר בו לקדם את המהלך הכפול - פתרון מיידי שעיקרו העתקה של היישוב לאדמות נכסי נפקדים, מה שמכונה "מתווה מנדלבליט", וקידום המודל הקפריסאי השנוי במחלוקת, שלפיו יוקם טריבונל (בית דין ציבורי), שידון בכל עתירה ובקשה של בעל קרקע שטוען שהיא נגזלה ממנו.
המודל הזה יושם על ידי טורקיה, שכבשה את החלק שלה באי קפריסין מיוון והקימה מוסד שפסק פיצויים מוגדלים לתושבים. היוונים התקוממו ופנו לבית הדין הבינלאומי בהאג, אבל המהלך קיבל אישור. בנט ואיילת שקד רוצים גם. נתניהו התלהב והסכים לקדם את המהלך, אבל לטענת אנשי בנט לא הסתער על הנושא ונתן לדברים "לעבור לו מתחת לרדאר".
בנט לא רואה בחוק ההסדרה פתרון טוב, כי הוא מבין שהחוק לא יפתור את בעיית עמונה, אבל הוא רצה להשתמש בו לקידום מהלכים אחרים. ביום ראשון השבוע הגיעה הדרמה לישיבת ראשי הקואליציה. "אתה בלוגר", "לא, אתה בלוגר", הטיחו בנט ונתניהו זה בזה, ושוב דובר על ילדותיות ועל הישגים לטווח קצר. בו בערב הורה בנט לשקד לכנס את ועדת השרים לחקיקה, במקביל לישיבת ראשי הקואליציה.
בנט החליט מראש שהוא מביא את החוק להצבעה, אבל היה לכוד בישיבה יחד עם שקד. נתניהו הפציר בבנט להמתין לתשובת בג"ץ על בקשת דחיית ביצוע הפינוי, והבטיח לקדם את הטריבונל. בנט אמר לו בנימוס יחסי שהוא לא סומך עליו. הוא ניצל את העלבון שהטיח בו ליברמן, על כך שהוא מחפש כותרות, פוצץ את הישיבה ויצא החוצה עם שקד, שמיד העבירה את הצעת החוק פה אחד ובתמיכת כל שרי הליכוד, נאמני נתניהו. ביום שני החוק עבר בקריאה טרומית.
בנט הולך על זה עד הסוף ודוחף את נתניהו להכרעה. במקביל נתניהו מנסה לקדם את המודל הקפריסאי, וכך, בלחץ פוליטי, מתנהלת תחרות בין שני מסלולי הכשרה של המאחזים וההתנחלויות. ראש הממשלה מתקרב לצומת שבו יצטרך להחליט אם הוא מבקש אישור בינלאומי למהלך ההתיישבות, שמוגדר בעולם כ"לא חוקי". "אין עם כובש בארצו", טוען בנט, ובמהלכיו מביא את הטיעון להכרעה שיפוטית בינלאומית. זה עלול להיות רגע המבחן למדיניות הימין: קבלת אישור לבנות ולהתיישב בלי תלות בהסדר מדיני או חותמת אי־חוקיות על כל מפעל ההתיישבות, כולל הגושים שנמצאים בקונצנזוס.
שמאלן, עם מאפיין ימני
מנגד נמצא ליברמן. הוא כבר אמר הכל על ראש הממשלה: פחדן, הססן, נעדר אסטרטגיה, לא אמין ואי אפשר לסמוך עליו. ליברמן ספג מפלה בבחירות האחרונות, אחרי שפירק את השותפות עם נתניהו, וגמר עם חקירה משטרתית של האנשים הכי קרובים אליו ו־6 מנדטים, כולל חברת כנסת סוררת.
הוא רב עם יעלון, נכנס בנתניהו בעניין פרשת החייל אלאור אזריה ואז קיבל הצעה: להיות שר הביטחון. ליברמן קיפל את הדגלים ושעט לקריה. משם הוא בונה את מעמדו כמבוגר האחראי. שותק הרבה, אבל כשהוא מדבר זה עושה כותרות.
ליברמן תומך בפתרון פורץ דרך ושונה: חילופי שטחים ואוכלוסיות. זהו פתרון שמאלני (כי הוא עוסק בחלוקה) בעל מאפיינים ימניים (כי הוא לא סופר את האזרחים הערבים בישראל ובונה על האפשרות להכריח אותם לעזוב למדינה אחרת). כשהוא הציע לקבוע רף מינימום לענייני התיישבות, והכריז שהוא תומך בהבנות שהתקבלו בין אריאל שרון לג'ורג' בוש על בנייה בגושים, מיד כינו אותו שמאלן ומי שעשה פיגוע מדיני.
מול בנט, יוסי דגן ושאר המתנחלים שרואים בבחירת דונלד טראמפ הזדמנות היסטורית להתיישבות, אמר ליברמן "המחויבות העליונה שלנו כרגע היא להגיע להסכמות עם הממשל החדש, לא רק בסוגיות של מדיניות חוץ אלא גם בסוגיות בנוגע להתיישבות היהודית". על הבנייה בגושים אמר "זה הסדר ביניים. אם הממשל החדש יסכים לאותה נוסחה, אני חושב שצריך לקחת את זה בשתי ידיים. זה ברור שאנחנו לא נבנה מחוץ לגושים, אך ורק בתוך הגושים".
"האם זה פופולרי להגיד מראש שאנחנו מוותרים על בנייה ביישובים בודדים והולכים רק על גושי ההתיישבות?", הוא שאל וענה "אלקטורלית אולי זה לא טוב... בטח שאשמח אם נוכל לבנות גם בנוקדים, אבל אם האלטרנטיבה היא לבנות בנוקדים או לבנות במעלה אדומים או לא לבנות בכלל, עדיף לבנות במעלה אדומים, באפרת ובאלון שבות".
ליברמן דוחף את נתניהו מהצד השני של צומת ההכרעה: האם להציע מסלול מעשי, שיאפשר את עיצוב המציאות בשטח, או ללכת על כל הקופה במהלך של סיפוח השטחים, שעליו חולמים ראשי המתנחלים ובנט. בנט חושב שליברמן עשה שגיאה איומה, כי אי אפשר להתחיל כך משא ומתן. ליברמן חושב שבנט משלה את המתיישבים וגורר את ישראל לעימות מיותר. שניהם דוחפים את נתניהו להכרעה על תוכנית הימין. עד היום לא הייתה תוכנית כזו, ובחודשיים הקרובים יתברר אם מדובר בעוד מקסם שווא.
הכותב הוא הכתב המדיני
של חדשות ערוץ 2
[email protected]