עדיין מוקדם לתת שמות או כינויים לסדרת אירועי ההצתות המתרחשת עלינו או לחפש מגמות וכיוונים, מאחר והמציאות אינה מתוכננת ואין מאחוריה אסטרטגיה ותשתית ארגונית. להבות האש ברחבי הארץ עדיין בוערות ועל פי דיווחי המשטרה והכבאות אכן מדובר, במקרים רבים, באירועי הצתה מכוונים. מכיוון שטרם קיבלנו תוצאות חקירה בדוקות, צריך להיות זהירים מאוד אולם סביר להניח כי לפחות בחלק מהמקרים מדובר בשרשרת פיגועי הצתה לאומניים, שבוצעו על ידי צעירים קיצוניים מקרב ערביי ישראל. המגמה המסתמנת דומה ואף זהה לזו שראינו לאורך האירועים בגל הטרור האחרון שהחל בחודש אוקטובר 2015, קרי פיגועי בודדים או חבורות קטנות המבוצעים באופן ספונטני ללא תכנון מוקדם, ללא תשתית ארגונית או היערכות מסודרת, תוך חיקוי פיגועים קודמים.
המוטיבציה תמיד קיימת בקרב אותם גורמים, המציאות יוצרת כר נוח לפעילותם ומזג האוויר תורם באופן משמעותי להצלחתם. לתוך התבשיל הרותח הזה, כל צד משליך את תבליניו ותורם להגברת האש. חברי הכנסת הערבים הקיצונים שמסיתים ללא הפסקה נגד המדינה ומתבטאים בשבח המרד והלחימה נגד ישראל, ראש הממשלה עם משפטי מפתח כמו "הערבים נוהרים לקלפיות", חוק המואזין המיותר ושאר פרובוקציות המבוצעות על ידי מנהיגי ונבחרי ציבור.
מול כל זה עומדת חקיקה רופסת ומערכת משפטית רחמנית המתייחסת למסיתים ומציתים באופן סלחני, שכן כדי שדבר מה ייחשב כהסתה במדינת ישראל, להבדיל ממה שנהוג הארצות הברית למשל, עליו לגרום לפעולה שלילית של גורמים אחרים.
מבחינת המודיעין והסיכול, חשוב להבין שבמציאות של מפגעים בודדים, הפועלים באופן ספונטני וללא הכנה או תשתית ארגונית, אין למעשה יכולת לאסוף או לקבל מודיעין וממילא אין מה לסכל. במצב כזה יש חשיבות רבה לחקירה שלאחר הפיגוע, לאיתור מבצעיו, למעצרם וחקירתם ובעיקר לענישתם בחומרה.
מבחינת שב"כ הצתה לאומנית היא פיגוע לכל דבר ועניין והיא מטופלת בהתאם. בשלב זה, מה שהכי חשוב הוא לכבות את האש, למתן את ההתבטאויות ולמצות את החקירות על הצתות והסתות עד תום. אין ספק שהשב"כ יצליח לאתר חלק ממבצעי הפיגועים ולהביא אותם לדין. המבחן האמיתי יהיה בענישה ובהרתעה שעל המערכת המשפטית לייצר, ובהחמרת החקיקה נגד הסתה.