קומבינת האש: הסידור שרקח כחלון היה ללכת עם ולהרגיש בלי

בשישי שעבר, עוד לפני שהיה ברור מי נגד מי, מי המסית ומי המצית, מיהר השר להגיע למסקנה נחפזת, אם כי שנויה במחלוקת, שהשריפות הוצתו על רקע אירוע לאומני. מכיוון שמדובר בפעולת איבה, התוצאה היא שהניזוקים, עם או בלי פוליסות ביטוח, יפוצו על חשבון מס רכוש. כחלון קבע את הטון, והביצוע היה יצוק כמו בטון. כשכחלון מחליט משהו - גם מטאטא יורה. הוא ביטל את מגבלת הפיצוי של 2,500 לתושב וקבע שמספר הילדים לא יהווה מגבלה. אנשי מס רכוש כבר הספיקו לטפל ב־850 מתוך 1,200 תיקי תביעות. הלוואי עלינו קצב כזה גם במבצעים צבאיים.

לצורך קידום המהלך הפיץ כחלון צו 8 למנהל רשות המסים, משה אשר, ולמפקחת על הביטוח, דורית סלינגר. זו המתיימרת לפעול באמצעות רשות עצמאית, מצאה גם היא את עצמה מגויסת ללוחמי האש. השניים חויבו לשווק את עמדת השר. משה אשר, שזקוק לכל גרוש לקופת המדינה, עשה זאת בחמיצות. הוא לא הסתיר את העגמומיות כשהתייצב באולפני הרדיו והטלוויזיה והסביר איך אפשר לתבוע אותו.

סלינגר, שמערכת היחסים שלה עם ענף הביטוח גרועה מזו שבין טראמפ לאובמה, פנתה ללב של מנהלי חברות הביטוח. היא השפילה את עצמה בבקשה שיירתמו לסיוע לפנים משורת הדין. עד אז הבלבול היה עצום: מי ישלם? מס רכוש או חברות הביטוח? מי יערוך את השמאות? ומה גורלו של מי שנתקע ללא פוליסה?

מנהל רשות המסים סיפק את הסחורה כשהודיע השבוע ש"ממכלול המידע שהתקבל מהמשטרה ומנציבות הכבאות, אירועי השריפות היו הצתה מכוונת ועולה חשד סביר שמדובר בפעולת איבה. לאור כך ניתן לקבוע שמדובר בנזק מלחמה או פעולת איבה המזכים בפיצויים לפי החוק". עם כל הכבוד לאנשי המס הזריזים, המומחים עצמם - ובכלל זה חוקרי המשטרה והשב"כ - רחוקים עדיין ממסקנה זאת. אלא ששר האוצר השתוקק לכבות את התמרמרות התושבים באמצעות ברז הקופה הציבורית ולשפוך מאות מיליוני שקלים לכל דורש. 

התשלום דרך מס רכוש יצר פלונטר שחייב קומבינה מיידית. הסיפור הולך כך: ברגע שמס רכוש משלם, תושבים שקנו פוליסה פרטית אינם יכולים לתבוע את חברות הביטוח. הבעיה היא שמס רכוש ישלם להם פיצוי חלקי של עד 150 אלף שקל. אלא שהנזק שנגרם גבוה בהרבה. בפוליסה הפרטית הם אמורים היו לקבל את הפיצוי הריאלי, גם אם מדובר במאות אלפי שקלים ואף למעלה מכך. היה ברור שאם האוצר יתעקש שהפיצוי ישולם רק דרך מס רכוש, יוגשו עתירות לבג"ץ. אז מה עושים? 

הסידור שרקח כחלון היה ללכת עם ולהרגיש בלי. הפיצוי בגין המבנה ישולם במס רכוש, אבל הפרשי הנזקים לרכוש ישולמו דרך חברות הביטוח. שר האוצר פנה ללבם של מנהלי חברות הביטוח בבקשה להשלים על חשבונם את הפיצוי. מנהלי החברות לא היססו הרבה ונענו. זה קצת מפתיע, שכן מי שמכיר את ענף הביטוח מבין שיותר קשה להוציא מים מהסלע מאשר כסף מהם. כדי להיפגש עם הכסף, מטריחים אותנו לעיין באותיות הקטנות של הפוליסה. אז מניין הנדיבות הפעם?

אחד המנהלים הבכירים בענף הסביר לי את הנס: "קיבלנו על חשבון כחלון יחסי ציבור מעולים, תמורת מיליוני שקלים בודדים. מבחינתנו, זה כסף קטן. העובדה שכחלון הכניס לתמונה את מס רכוש, פטרה אותנו מהצורך לשלם את הכסף הגדול באמת עבור הנזקים למבנים עצמם".

כחלון לא הסתפק בכך, וכדי לסנדל את המנהלים כדי שלא יתחרטו ברגע האחרון הוא הזעיק אותם למסיבת עיתונאים מתוקשרת. ענף הביטוח, שנחשב עד כה לאורח לא רצוי במסדרונות משרד האוצר, הפך בבת אחד ליקירו של השר 'כחלון שהפליג בשבחיו - וזה עוד יעלה לו ביוקר. גם לאחר שהופתעו מכך שהאוצר דורש פיצוי מוגדל ביחס לתעריף של מס רכוש, עופר אליהו ממגדל דחף להסכים גם לכך. יאיר המבורגר, בעל הבית של הראל, מיהר לקטוף את הדיבידנד והביע את משאלתו לפתיחת דף חדש במערכת היחסים עם המפקחת. הוא התכוון לדברים שאמר לפני חצי שנה שר האוצר בפורום סגור, ולפיהם ענף הביטוח הוצף בשנה האחרונה ביותר ממאה הוראות רגולציה והוא מעסיק כ־250 עובדים רק כדי לטפל בניירת. אין ארוחות חינם.

לא בלתי נמנע שסלינגר תיאלץ לגלות מעתה איפוק בדרישותיה מהענף, לאחר שכחלון הפך לספונסר החדש שלהם. זה אומר למשל הגמשה אפשרית של הוראות הרגולציה המכונות "סולבנסי 2", המחייבות את החברות להגדיל את הונן - ועד אז להימנע מחלוקת דיבידנד. 

השריפה תפסה את ליאור רוזנפלד, יו"ר סניף חיפה של לשכת סוכני הביטוח, בכנס בשפיים. רוזנפלד: "בעקבות הפרסומים ביטלתי את כל הפגישות וחזרתי מיד לחיפה. היו הרבה טלפונים והסברתי מה צריך לעשות. הסתובבתי בכל המקומות שנפגעו והזדרזתי להזמין את השמאים למחרת, שישי בבוקר. הם טיפלו באירועים עד לכניסת השבת".

רוזנפלד, דור שני לסוכני ביטוח, הוא הבעלים של סוכנות "רוזנפלד צבי וליאור" מקריית מוצקין, העוסקת בכל ענפי הביטוח. בכוונתו להתמודד על תפקיד נשיא הלשכה אם וכאשר הנשיא הנוכחי, אריה אברמוביץ, יחליט לפרוש.
 

 "אצלי ניזוקו דירות של 30 מבוטחים ושמונה כלי רכב נשרפו. הם יטופלו באמצעותנו על ידי מס רכוש. את כולם אנחנו מלווים בעצה ובהכוונה, כולל טיפול השמאים. נדאג להם לפיצוי מעבר למה שישולם על ידי מס רכוש. חברות הביטוח ביקשו מהסוכנים לעצור את הטיפול במבוטחים וכעסנו מאוד. הן גם הוציאו הנחיה האוסרת מכירת פוליסות ביטוח באזורים מיוערים. התקוממנו על כך".

"השבוע נפגשנו עם ראש העיר יונה יהב, מנכ"ל האוצר שי באב"ד ומנהל קרן הפיצויים של מס רכוש. התבשרנו שהשריפה תוגדר כאירוע טרור. בחיפה נפגעו 'טוטאל לוס' 500 דירות שאותן צריך לשקם. בחלק מהמקרים יצטרכו חיזוקים, כי השריפה בערה הרבה זמן. נפגע גם החלק החיצוני של רכוש משותף בבניינים ובחצרות דירות. אני לא בטוח שזה מכוסה. ועדי בתים רבים עשו ביטוח בתים משותפים. עשרות רבות של רכבים נשרפו כליל. יש בתי עסק שנפגעו והתלוננו על אובדן רווחים. הם בבעיה כי במס רכוש אין אובדן הכנסות. תושבים שנשרפו להם הדירות עברו לקרובי משפחה וחלקם לבתי מלון במימון העירייה. הפיצוי בגין החזר שכר דירה הוארך משישה ל־12 חודשים בזכות לשכת סוכני הביטוח".

"לשכת סוכני הביטוח לחצה על החברות בטענה שלא ייתכן שמי שקנה פוליסה פרטית יקבל פיצוי חלקי. מה, למבוטח בשכונת רוממה עם דירת גג בשווי תכולה של 600 אלף שקל לא מגיע פיצוי? לא ייתכן שמס רכוש ישלם פיצוי חלקי. אם זה המצב, בשביל מה צריך סוכן או חברת ביטוח? אז אני מבין ששר האוצר עשה קומבינה עם חברות הביטוח, כי שריפה כזאת היא אירוע שקורה פעם בעשרות שנים. אבל את הביטוח צריך למקרים שוטפים: הייתה שריפה ברמת גן ופיצוץ בלוני גז בבניין בנתניה - ובחלק מהמקרים לא היה ביטוח. בכל חורף יש שריפות בדירות, לכן חייבים את הביטוח ואת סוכן הביטוח".

"השריפה הייתה שעתם הגדולה של הסוכנים. אנחנו כל הזמן מושמצים ונמצאים תחת מתקפה חסרת תקדים של הרגולציה, ללא אח ורע בעולם. המפקחת מקשה, במיוחד בתחום הביטוח הפנסיוני. שום מגזר לא עמד בפני מתקפה כזאת. מעליבים אותנו כדי לייתר אותנו. מבקרים את העמלות וגובה דמי הניהול. הוכחנו שוב שאנחנו עומדים לימינו של הציבור בשעת אמת ונלחמים עבורו. אין תחליף לסוכן. אנחנו אנשי המקצוע הנותנים פתרון מול חברות הביטוח. ההתמודדות מולם לבד היא בלתי אפשרית".

"מבחינה מקצועית אמשיך ללוות את המבוטחים ממש עד כניסת השבת. יש מאות שאלות, כולל בנושא שומות. אנחנו כאן לספק את התשובות גם לאלה שאינם נמצאים תמיד בתחום אחריותנו הישירה".

שרי אריסון, בעלת בנק הפועלים, החליטה השבוע שיאיר סרוסי יו"ר דירקטוריון הבנק והיא - כבר לא. זאת לא הייתה קפריזה של רגע. הקומבינה התבשלה על אש קטנה מספר חודשים. הכישלון בטיפול בפרשת ההטרדה המינית המיוחסת למנכ"ל לשעבר ציון קינן הייתה הטריגר האחרון. אריסון ואפרת פלד החליטו מזמן שפג תוקפו של סרוסי. בשלב מסוים אריסון איבדה את הסבלנות וסירבה להמתין לאוגוסט 2017, מועד פרישתו הרשמי של היו"ר. עדיין לא ברור לחלוטין מה הסיבה לכך, אבל נראה כי בשלב מסוים סרוסי (שאגב, נמנע מלהגיב על הדברים הנכתבים כאן) הפסיק לספק את הסחורה.

ייתכן שהסיבה לכך קשורה למחלוקת על מדיניות חלוקת הדיבידנד או עניינים נוספים. אריסון, בניגוד לנוהלי הבנקאות, התכתבה עם המנכ"ל קינן מעל לראשו של סרוסי. קינן עצמו לא ספר את סרוסי עד כדי זלזול מופגן. סרוסי בלע ושתק והעדיף להתמקד בתפקידו כשר החוץ של הבנק. ברמיזה עבה על מערכת הלחצים שהופעלה, כתב השבוע במכתב פרידה לעובדי הבנק "לא התקרנפתי". 

לסוד העניינים של מהלך ההדחה הוכנסו מתי מעט. הובילה אפרת פלד, מנהלת אריסון השקעות ודירקטורית בבנק. שותף נוסף היה עו"ד עודד ערן חסר הניסיון הבנקאי, שנבחר השבוע ליו"ר הדירקטוריון. אגב, ערן סומן לתפקיד כבר מזמן. עוד לפני ההודעה הרשמית על מינויו הוא נמנע מהשתתפות בישיבות שעסקו בנושא ההטרדה, כדי להימנע מניגוד עניינים.

כישלונו של סרוסי בטיפול בהטרדה המינית היה כאמור התירוץ הסופי לפרישתו. סרוסי נכשל בכך שלא דיווח לבנק ישראל או לחברי הדירקטוריון, שעודכנו על הסיפור רק בצהרי יום הפרסום של אילנה דיין בתוכנית "עובדה". אבל יש לו נסיבות מקילות: סיפור ההטרדה היה ידוע ליו"ר ועדת הביקורת, עו"ד דפנה שוורץ, שיעצה שלא לדווח לפיקוח. מאז התפוצצות הפרשה, עו"ד שוורץ מנועה מהשתתפות בישיבות שדנו בנושא ההטרדה. לא אופתע אם בדוח הביקורת של בנק ישראל גם היא תשלם את המחיר.

על הפרשה ידעו עו"ד פיני רובין (היועץ המשפטי החיצוני לבנק) ואילן מזור, היועץ המשפטי של הבנק שהמליץ כן לדווח. סרוסי טעה, הודה בטעות והתנצל - אבל זה לא הספיק. הוא היה חייב להפנים שחשיפת הפרשה (אף שהפך לשעיר לעזאזל) הפכה אותו לברווז צולע. הוא היה יוצא גדול לו עוד באותו היום היה לוקח אחריות, מחשב מסלול מחדש, ומודיע על כוונתו לפרוש.

מרגע שפורסמה ההדלפה על הכוונה להחליפו, ומרגע שננקב שמו של עו"ד ערן כמחליף, הפרשה צברה תאוצה. לסדר היום של הדירקטוריון הוכנסה ברגע האחרון ההודעה האישית של סרוסי על התפטרותו. עוד באותו יום בערב מונה 

עו"ד ערן כמחליפו, בלי ועדת איתור וללא הניסיון לגייס מועמדים אחרים. מועמדים ראויים לא פחות ואף יותר כבר מכהנים בדירקטוריון. אלא שלאריסון אצה הדרך ובתוך פחות מ־24 שעות מונה לבנק הגדול במדינה יו"ר דירקטוריון. לא בלתי נמנע שסרוסי מיהר לתלות את המפתחות גם כדי לזכות בחבילת הפיצויים המוגדלת, עוד לפני כניסתו הסופית לתוקף של חוק שכר הבכירים. 

בנק הפועלים יתמודד כעת בפני אתגרים לא פשוטים. גם מנכ"ל חדש יחסית (הגם שהוא מכיר היטב את הבנק) וגם יו"ר דירקטוריון חסר ניסיון. המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, לא מתכוונת לעשות להפועלים חיים קלים. לפני שבועיים היא אמורה הייתה להגיע לביקור במסגרת סבב הביקורים התקופתיים בבנקים. כדי להימנע מפגיעה בהליך הבדיקה שלה, בוטל הביקור ברגע האחרון. מועד חדש לא נקבע. תהיה זו הפתעה עצומה אם ד"ר בר תסרב לאשר את היו"ר החדש, אבל כמו שהספקנו ללמוד בזמן האחרון - בבנקאות הכל אפשרי.

 
מבנק הפועלים נמסר בתגובה: "אפרת פלד לא ידעה כלל על פרשת הטענות להטרדה מינית בבנק הפועלים עד ליום פרסומן בכלי התקשורת".
 

כששר האוצר היה השבוע עסוק עד מעל לראש בשריפה בחיפה, התבשלה לה במקביל קומבינה הנוגעת לגיל הפנסיה לנשים. בעוד חודש בדיוק אמור היה לעלות גיל הפרישה מ־62 ל־64 שנים, בהנחה שלא תתקבל החלטה אחרת. נראה לכם שזה יקרה? לפי כל הסימנים, כחלון מהסס וביקש מיו"ר ועדת הכספים, משה גפני מיהדות התורה, להוציא עבורו את הערמונים מהאש.

ואכן, בישיבת הוועדה השבוע הודיע גפני שהוא דורש לדחות בחצי שנה את המועד להעלאת גיל הפרישה לנשים בנימוק ששר האוצר עדיין לא העביר לוועדת הכספים את עמדתו. "אין מקום לאפשר לטייס האוטומטי להעלות את גיל הפרישה בתוך חודש ללא דיון מעמיק", קבע יו"ר הוועדה. האומנם? ארבע שנים עומד על הפרק עניין דחיית גיל הפרישה לנשים. ועדה שכחלון עצמו מינה המליצה להעלות את הגיל בהדרגה ל־64. הוועדה הביאה בחשבון שהמהלך עלול לפגוע במובטלות לפני גיל הפרישה או באלה העוסקות במקצועות הכרוכים בעבודה פיזית והציעה רשתות ביטחון.

למרות זאת, כחלון לא אימץ את ההמלצות אבל כהרגלו פחד להודיע רשמית מה הוא חושב. את תפקיד האיש הרע השאיר כאמור לגפני עצמו, שהתחיל בתרגילי סחבת. בכוונת היו"ר להוסיף לחוק ההסדרים העמוס ממילא, דחייה בתאריכי היישום - כך שלכאורה יינתן לשר האוצר פרק זמן נוסף להצגת עמדותיו. כולם יודעים שמדובר בהצגה. גם כשסגנית הממונה על התקציבים, יעל מבורך, טענה בשפה רפה שהיא מתנגדת - ברור היה שהיא חלק מתיאטרון האבסורד. בסופו של דבר היא תיאלץ להודיע על הסכמתה לדחייה.

קוריוז נוסף מהישיבה: יועץ שר האוצר נדב שיינברגר גילה במהלכה כי אמו קיבלה מכתב מהביטוח הלאומי עם עדכון על גיל הפרישה שלה לפנסיה ל־63. סיפור האמא הדגים עד כמה עניין גיל הפרישה מורכב. המכתב לאמו של שיינברגר כמו עשרות אלפי מכתבים דומים, שוגר לפני כמה חודשים על ידי מנכ"ל הביטוח הלאומי, שלמה מור יוסף, כשהיה ברור שגיל הפרישה יידחה. הביטוח הלאומי חייב להתעדכן במהירות האפשרית, כדי להספיק לעדכן את הנשים. אם לא, חלק מהנשים יפסיקו לקבל בקרוב את קצבאות הזקנה. אבל כשחיפה בוערת, שום דבר לא בוער. גם ענייני הפנסיה יכולים לחכות.