בתחילת השבוע הופיע ראש אמ"ן, האלוף הרצי הלוי, ב"כינוס סגור" במועדון העסקי-אקדמי של אוניברסיטת תל אביב. כמה כבר יכול כנס כזה להיות "סגור"? ואכן, למחרת כבר פרסם עיתונאי "הארץ" ברק רביד דיווח נרחב על דברי האלוף. לנו נותר רק לקוות כי ראש אמ"ן לא הניח שדבריו יישארו בחדר "הסגור", ולא גילה למשתתפים שרובם נטולי כל סיווג ביטחוני שום דבר סודי באמת; ושהתואר "כנס סגור" נועד רק להחניף לאגו של המשתתפים.
החדשה המרעישה ביותר שנמסרה מהכינוס הייתה הערכתו של האלוף הלוי כי חוסר היציבות בגדה המערבית יגבר על רקע התערערות מעמדו של אבו מאזן.
נפלתי מהכיסא. על פי מקורות זרים ידעתי שמזמן כבר מלאו לו 80; שכבר שבע שנים אינו מעז לקיים בחירות כי הוא יודע שלא ייבחר; שהוא ובניו מושחתים; שהוא לא פרטנר. אבל לא הייתי מוכן לידיעה שמעמדו "מתערער". וכברק הכתה אותי התובנה בדבר חוסר היציבות הצפויה. איך, לעזאזל, גילה זאת ראש אמ"ן ואיך איש לא זיהה זאת קודם?
אחרי שקמתי ווידאתי ששום עצם לא נשברה בגופי, שתיתי מעט מים קרים, הסדרתי את נשימותי והמשכתי לקרוא. התדהמה רק הלכה וגברה: המצב הביטחוני ביהודה ובשומרון עלול להתערער בשנה הקרובה. צפויים מאבקים פוליטיים ברשות הפלסטינית על רקע הקרב העתידי על השלטון, לאחר שאבו מאזן יירד מהבמה. את זה עוד הצלחתי איכשהו לעכל, אבל - והנה ההפתעה - חמאס ירצה לזכות בהישגים. התוצאה תהיה "מציאות מאתגרת מאוד ביהודה ובשומרון".
בני משפחתי מצאו אותי נאנק וממלמל "אל תלך, אבו מאזן, אל תלך", וניסו להרגיעני. אפילו את שמעון פרס המנוח הזעיקו לעזרה. "המודיעין כשל בכל תחזיותיו ביחס לערבים", ציטטו באוזני את דבריו מהתקופה שבה כיהן כשר החוץ. כאילו לא ידעו שפרס מעולם לא הצליח להרגיע אותי. אבל הוא כמעט צדק.
באפריל 1957, חמש שנים אחרי שעלה על כס המלוכה, התריע אגף המודיעין שלנו כי משטרו של המלך חוסיין יקרוס בתוך שבועות אחדים. חוסיין מלך 47 שנים. על כישלונו הנורא של המודיעין לחזות ולספק התרעה ערב מלחמת יום הכיפורים נשפכו נהרות דיו ונכתבו כרכים עבי כרס. לאחר מות נאצר ב־1970 הגיע אחד מראשי מערכת המודיעין לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לסקור את רשימת היורשים האפשריים. אנואר סאדאת היה בשולי הרשימה והוערך כבעל סיכויים נמוכים ביותר. "אצלנו קוראים לו 'החמור', אמר לחברי הוועדה.
בקיץ 1988 העריך "קצין מודיעין בכיר" בוועדת החוץ והביטחון כי מלחמת איראן־עיראק, שנכנסה אז לשנתה השמינית תימשך עוד זמן רב. כשיצא הקצין הבכיר מאוד מחדר הוועדה, הוא שמע ברדיו שהמלחמה הסתיימה.
ראש אמ"ן וקציניו הבכירים העריכו ב־2005 כי "ההתנתקות" תשפר את מצבה הביטחוני, המדיני והכלכלי של ישראל, וכי ניתן יהיה לצמצם במידה רבה את מספר החיילים המוצבים בגבול הרצועה. במו אוזני שמעתי. שנה אחרי ההתנתקות לא חזו את ניצחון חמאס בבחירות ברשות הפלסטינית.
ב־2008 המליצו לדרג המדיני להגיע להסכם סוריה, "למרות המחיר הכבד של נסיגה מהגולן" כדי לפרק את "ציר הרשע" (איראן, סוריה, חיזבאללה). תודה לאל שלא הקשיבו להם. גם הם לא חזו ב־2010 את "האביב הערבי" וסדרת ההפיכות בעולם הערבי.
מיד כשנכנס לתפקידו, הופיע ראש אמ"ן אביב כוכבי בוועדת החוץ והביטחון ובאוזני שמעתי, בחדר הסגור באמת, כי "המשטר במצרים יציב". ימים ספורים לאחר מכן נפל חוסני מובארק. "האחים המוסלמים" יזכו לכל היותר ב־30% מהקולות בבחירות במצרים, העריכו המומחים, אולי לא יתמודדו כלל. מורסי ניצח ועלה לשלטון.
חודשים אחדים לפני פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה שבו ראשי המודיעין שלנו והמליצו על הסדר עם סוריה, גם במחיר נסיגה מהגולן. כשפרצה ב־2011 ההתקוממות נגד בשאר אסד, הסתמך שר הביטחון אהוד ברק בהופעתו בפני ועדת החוץ והביטחון, על הערכות המודיעין והבטיח כי אסד ייפול בתוך שבועות אחדים. ב־2012 פרש ברק מהפוליטיקה. עכשיו הוא רוצה לחזור. אסד עוד שם והוא רק הולך ומתחזק.
כשזורחת השמש יש אור
שירותי המודיעין שלנו הם מהמשובחים בעולם בגילוי עובדות, וטובים כמו כל אסטרולוג חובב בהערכות ובחיזוי העתיד. כל שירותי המודיעין בעולם לוקים בנכות הזאת. הרוסים לא צפו את "מבצע ברברוסה" - הפלישה הגרמנית לרוסיה ביוני 1941, והאמריקאים לא העריכו שהיפנים יתקפו בפרל הארבור בדצמבר 1941. המודיעין האמריקאי לא חזה את נפילת השאה הפרסי או את קריסת הגוש הקומוניסטי.
לאור - או לחושך - כל הכישלונות הללו, ציוויתי על עצמי להירגע והמשכתי לעיין בדיווח על "הכינוס הסגור" ועל דברי ראש אמ"ן. שמחתי לקרוא כי האלוף הלוי אופטימי ביחס לסיכויי שיפור היחסים בין ישראל לסעודיה ולאיחוד האמירויות. נזכרתי כי ממש כדברים האלה שמעתי לפני שבועות אחדים מנהג מונית ערני וגם בכינוס פתוח, אם כי דל משתתפים, שנערך בקיוסק בירושלים. אבל הטוב ביותר עוד המתין לי במעלה הדיווח על הכינוס הסגור.
וכאן כבר אי אפשר להסתפק בציניות ובסרקזם. ראש אמ"ן, בהתנשאות מעצבנת במיוחד, העריך כי "העולם נמצא בגיל ההתבגרות שלו, ויש בהרבה מדינות הצבעות־נגד". כלומר, לא תבונת ההמונים; לא המיאוס מהפוליטיקה הממוסדת והמסואבת; מפתיחת שערי אירופה לגלי מהגרים אדירים, המאיימים למחוק את הדמוקרטיה והזהות התרבותית והלאומית של המדינות האירופיות - אלא מין "משבר גיל ההתבגרות", העובר על מדינות העולם, הזוכות בשל כך בנזיפה פטרונית מאלוף בצה"ל היודע טוב יותר מה טוב לצרפת, להולנד או לארה"ב.
"טראמפ ניצח כי היה נגד המערכת. השאלה היא כעת איך תעמוד במבחן אידיאולוגיית האנטי שלו, ואיך הוא יפעל נגד המערכת מתוך הבית הלבן", אמר האלוף והוסיף כי "אם יעלו לשלטון יותר מפלגות לאומניות במערב, מוסד המדינה יתחזק והחומות בין המדינות תגבהנה". כאילו אמר: כשזורחת השמש יש יותר אור; אבל הוא דווקא התכוון לשרטט חזות קודרת אפלה וקשה.
זו אפילו לא הערכת מצב מודיעינית. זו השקפת עולם פוליטית. מי ביקש זאת ממנו? ממתי אמור ראש אמ"ן לחוות דעה על נשיא נבחר של ארה"ב או להגדיר מפלגות שלטון באירופה "לאומניות"? חסד מסוים עשה האלוף הלוי רק עם בריטניה, שיצאה בלא נזיפה ישירה בגלל הברקזיט.
האם לנוכח כישלונות העבר לא מתחייבת קצת יותר ענווה וצניעות מראש אגף המודיעין של צה"ל? אולי לא העולם עובר "משבר גיל התבגרות", אלא דווקא "המעריך הלאומי" שלנו מוכיח חוסר בגרות, כאשר לאחר שהוא ממצה את מלאי הקלישאות החבוטות על הרשות הפלסטינית הוא עובר לחלק ציונים למדינות זרות, בהן גם כאלו הנחשבות, על פי מקורות זרים, ידידותיות לישראל.