דוח מבקר המדינה על מוכנות העורף הוא הראשון בסדרת צוק איתן, שתמנה ארבעה דוחות שיתפרסמו בשבועות הקרובים. לכאורה, מדובר בדוח הכי פחות אטרקטיבי. הרי העורף לא באמת מעניין כאן מישהו. לדעתי, זהו הדוח החשוב ביותר מבין הארבעה. הוא חושף מציאות מדהימה שבה אף אחד ממקבלי ההחלטות וממנהיגי ישראל לא נוקף אצבע כדי למזער את מספר נפגעי המלחמה הבאה.
מספיקה העובדה הבלתי נתפסת שאפילו הסמכויות לא חולקו עדיין באופן מסודר בכל הקשור להגנת העורף כדי שנבין עם מי יש לנו כאן עסק. זוכרים את הקטטה המתוקשרת והמעייפת בין השר להגנת העורף, גלעד ארדן, לשר הביטחון, משה (בוגי) יעלון? אז ארדן הבין את הפרינציפ והחזיר את המפתחות מזמן, בוגי הודח לא מזמן, אבל שום דבר לא זז בתחום הזה. אין ישיבות קבינט, אין החלטות, ההחלטות שמתקבלות לא מיושמות, אין תפיסה מסודרת, אין פעולות ממשיות לסגירת פערי המיגון, נושא העורף כולו עושה רושם של הבן היתום, הנכה והחורג של המערכת כולה. מתי ניזכר בו? אחרי שתפרוץ המלחמה מול חיזבאללה ויפלו כאן איקס הרוגים ופצועים. רק אז נאוורר את הדוח הזה, כמו את קודמיו, ונכה על חטא.
תארו לעצמכם שהמערכת השלטונית שלנו הייתה מוציאה על סוגיית העורף רבע מהאנרגיה שהוציאה בשנה האחרונה על סוגיית עמונה ו”חוק ההסדרה”. מצד אחד, 40 משפחות שעלו על קרקע פרטית שלא בתום לב (אל תשימו לב לספינים), הטריפו את המערכת הפוליטית והמשפטית שנות דור ועכשיו, אחרי שהכל נגמר, הן מרקידות סביב חלילן את כל השלטון במדינה. מצד שני, מיליוני משפחות שימצאו את עצמן ביום פקודה תחת אש תופת של אלפי רקטות וטילים ביום, בשעה שלשני מיליון ישראלים אין עדיין מקלט בקרבה סבירה, ושום דבר אחר לא מוכן או מוסדר באשר למיגון, תורת לחימה, חלוקת סמכויות, התראה, בקרה וכו’.
בשנים האחרונות משקיעים משרד הביטחון וצה”ל לא מעט תשומות בהטמעה פסיכולוגית של אופיו של העימות הבא. מכינים את הציבור לאפשרות שיהיה צורך לפנות יישובים, לשבת במקלטים ימים או שבועות, לספוג כמויות הרס חסרות תקדים ואולי גם עשרות, מאות וחלילה אלפי הרוגים. אומרים את זה במפורש. אז חבר’ה, הגיע הזמן להודיע: אנחנו מוכנים פסיכולוגית. הבנו את העניין. עכשיו, במטותא, אולי תכינו אותנו גם פיזית? אפס, על זה הם לא חשבו. כל השאר יצהיב בין דפי דוח המבקר שפורסם אתמול. כשיגיע יום הדין, ימהר ראש הממשלה לשלוף קטעי פרוטוקול חסויים ומעורפלים ש”יוכיחו” שהוא התריע, דיבר, הורה וזיהה. האשמה תונח על פתחם של אחרים. כרגיל.
מילה בעניין פרשת הצוללות. כשיוסי יהושע חשף ב”ידיעות אחרונות” את העובדה הפנטסטית שממשלת איראן שותפה בתאגיד שבונה לנו את הצוללות, אמרו בתחילה במשרד הביטחון שישראל לא הייתה מודעת לכך. אז אמרו. אתמול התברר שישראל דווקא כן הייתה מודעת לכך, עוד ב־2004. ובכלל, הכל שטויות, ואין סיכון ביטחוני, ותעזבו אותנו כבר עם הצוללות האלה.
גם אם אנחנו נעזוב אתכם, נדמה לי שיש כאן סוג של בעיה. אם ישראל ידעה שאיראן שותפה בתאגיד שמייצר עבורה צוללות, והמשיכה להזמין אותן (אפילו הגבירה את קצב ההזמנות...), ישראל בעצם עברה עבירה קשה על הסנקציות הבינלאומיות שהטילה הקהילייה הבינלאומית על איראן. ישראל, שיזמה ודחפה לסנקציות הללו בכל כוחה, שהפצירה בכולם להצטרף אליהן והוקיעה את אלה שלא עשו כן, העשירה את הקופה האיראנית בלא מעט כסף - תקבולי העסקאות השונות עם תאגיד טיסנקרופ, ואת כל זה עשתה ביודעין. איך כל זה הסתדר עם נאומיו חוצבי הלהבות של בנימין נתניהו על איראן, עם האזהרות המהדהדות לבל יהיו כאלה שיעשו עסקים עם האייתולות, עם פוזת המתריע בשער והסמן המוסרי של העולם כולו? זה לא ממש מסתדר. אבל תסמכו על עו”ד דוד שמרון, הוא כבר ימצא דרך לסדר את זה.