ארבע שנים וארבעה חודשים אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו חייבים לפתוח קופת חיסכון לילדים. "אין, השבוע אנחנו בטוח הולכים לבנק כדי להפקיד את ה־100 שקלים האלה בחודש שאנחנו מדברים עליהם עוד מלפני הלידה, רטרואקטיבית, פלוס קנס על זה שאנחנו הורים זיפת שלא עשינו את זה עד עכשיו, בריבית שוק אפור". אבל אז אנחנו כמובן לא מצליחים למצוא יום פנוי (מי, בדעה צלולה וללא סכנה ברורה ומידית, מצליח למצוא יום פנוי כדי ללכת לבנק?) או שפשוט המחשבה על קופת החיסכון זורקת אותנו ליום שבו הילדים שלנו יהיו בני 18, ואנחנו, רחמנא ליצלן, נהיה מי שאנחנו פלוס 18 שנים והחשק כבר יוצא לנו בעצמו. ארבע שנים וארבעה חודשים עברו מאז שהבכור נולד ומפה לשם אנחנו כבר חייבים לו אלפי שקלים, והוא בכלל לא יודע. נהיינו מהמשפחות האלה.



איך בכלל קובעים את הגיל שבו אפשר יהיה לשבור את החיסכון? בכל גיל הרי הרגשנו שהנה, עברנו עוד שלב התפתחותי והתחלנו להיות אנשים שקולים ורציניים. אני זוכרת שזה קרה לי (שוב) בכיתה י'. הייתי כבר מדריכה בצופים, מישהו אשכרה הפקיד בידי 15 ילדות חמודות בכיתה ד', רגע לפני בגרות ראשונה ובדרך לרישיון נהיגה. ואז הסתפרתי. קוצים. בדיעבד, אני מרגישה שייתכן שעוד הייתי אמורה להיות בהסגר בשלב הזה ולא ברור איך ההורים שלי נתנו לי לחצות כביש לבד, מטומטמת. מה קשור קוצים?? מצד שני, הייתי מספיק חכמה כדי להשמיד כל תמונה או עדות מהתקופה ההיא, אז אולי בכל זאת הבנתי משהו מהחיים.



הזאטוטה, עוד לא בת 3, הרי בטוחה שהיא יכולה להשתמש בסכינים ובאש, עדיף ביחד. מה ההבדל המשמעותי בין המחשבה הזו לבין החיבורים שיש לנו במוח בגיל 18? אנחנו נורא משוכנעים שאם מגייסים אותנו לצבא אנחנו בוודאי כבר עברנו את כל הגלגולים הנדרשים כדי לקבל החלטות, אבל אפילו חברות הביטוח יודעות שעד גיל 24 אנחנו פצצה מתקתקת, אז איך אפשר לבטוח בנו בגיל הזה עם עשרות אלפי שקלים?



כולנו מדמיינים את ילדינו בבנק, מוצאים את הכסף בפחד



כל דור גדל במחשבה שהוא מוצלח ונהדר יותר מהדור שבא אחריו. זה כבר אפילו לא עניין דורי - ילדי כיתה ו' רואים בילדי כיתה ה' גזע נחות. ככה מתנהל העולם. בבסיס המחשבה הזו ההנחה הנכונה שמי שהיית לפני שנה - שונה בתכלית ממי שאתה עכשיו. בשנה שחלפה אתה ראית דברים, עשית דברים, נפלת על הפרצוף ולמדת ממה להתרחק ולאן להידבק, והמכונה המשוכללת שבקופסה שלך מסוגלת לנהל משברים ותהליכי קבלת החלטות באופן מורכב ועילאי הרבה יותר מהגרסה הישנה שלך. יכול להיות שתגיע לאותן מסקנות, אבל זה בכלל לא משנה - עכשיו אתה יכול לנמק אותן טוב יותר.



כולנו רואים בעיני רוחנו את הילדים שלנו ניגשים לבנק בגיל 18, בברכיים רועדות, כשהם ניגשים לפקיד ומבקשים את הכסף לטובת הקמת עמותה ליתומים נזקקים. אף אחד לא מספר לנו שבאותה המידה התמונה יכולה להתהפך כמו בסרטים והם בכלל שבורים באיזה מלון באירופה אחרי שהזמינו את כל החבר׳ה שלהם על חשבונם לטיסה. 18? בחיים לא. אולי 21, כשהם כבר אחרי הצבא ולמדו להעריך תקציב חודשי ואת החיים שלהם באופן כללי. עדיין אף אחד לא מבטיח לנו שהם לא ימנפו את סכום העתק לטובת קעקוע טוויטי ענק שיכסה את כל הגב שלהם, סליחה, קעקוע של סמל היחידה. יותר טוב?


24. יש כבר מה להפסיד בגיל הזה, יש כבר כיוון לעתיד. אולי בחתונה? או אחרי הילד הראשון. כן! זו תקופה שממש צריכים בה כסף. בעצם בילד השלישי. וגם היציאה לפנסיה יכולה להיות מכה לא קטנה, שלא לדבר על מצבים סיעודיים.



הבנזוג זורק מפינת החדר שכשחושבים על זה - קניית חלקת קבר זה האירוע הכי לא מתוכנן בחיים, ואולי בכלל צריך לפתוח חיסכון מיוחד לזה. אין לזה סוף.



הם חייבים סכום להתחיל איתו את החיים. גם אם ינצלו את הכסף לקניית כרטיס טיסה לטיול שהם חלמו עליו כל השירות ולאו דווקא על לימודים גבוהים. אנחנו כל כך רוצים הרי שיהיה להם טוב ושיגשימו את עצמם, שימצאו את המקום שלהם בעולם אז למה שנמנע מהם את זה רק כי עוד 20 שנה לא יהיה לנו כסף כי לא שמנו בצד? חייבים כבר להפקיד כסף בתוכנית חיסכון.



ברוך בורא שאול אמסטרדמסקי (וביטוח לאומי, במקרה הזה). באמת, כשמגיע פרגון - מגיע. אני מרגישה שאני מתחילה להיות תלויה בו בכל הקשור להבנה של תהליכים כלכליים שקורים במדינה וגם הפעם, עם סרטון קצר וברור הבנתי את התוכנית החדשה לחיסכון לכל ילד. הבנתי כל כך טוב, עד ששלחתי אותו מיד לבנזוג כדי שיעלה על המנדרינית שלו וידבר עם הבנק. פמיניסטית, פמיניסטית, אבל עד הבנק. אין לי עצבים. הופ, כבר באותו היום נפתחו החסכונות לשני הגוזלים, שיתחילו לצבור כסף ממש מעוד חודש.



אין לי מושג כמה החיסכון הזה יהיה שווה במונחים של עוד 20 שנה, אבל הלוואי שהם יעשו איתו משהו טוב, גם אם רק בשבילם, גם אם רק לאותו הרגע ממש. תיכנסו לאתר של ביטוח לאומי, זה ייקח לכם שלוש דקות.