במשך 25 שנה הסכימו הכול כי כך יש לפעול, עד שטראמפ שאל: מה התכלית של נאט"ו? הרי אין לארצות הברית כל אינטרס במלחמה נגד רוסיה למען המדינות הבלטיות. ופתאום, מה שהיה מובן מאליו הפך לראשונה לנושא לדיון.
והנשיא הנבחר ממשיך בניפוץ האמיתות. ב־1972 התקבע הסטטוס קוו מול טייוואן כאשר הכיר הנשיא ריצ'רד ניקסון בסין הקומוניסטית. מאז כולם ידעו שנשיא ארצות הברית לא מדבר עם נשיא טייוואן. עד עכשיו. לפני שבועיים דיבר הנשיא האמריקאי הנבחר עם הנשיאה הנבחרת של טייוואן. בעצם למה לא?
יתרה מכך, מאז קום מדינת ישראל קיים קונצנזוס בקרב האליטה המדינית באמריקה ולפיו אסור לה להכיר בירושלים כבירת מדינת ישראל. כמובן, ניתן לשלם מס שפתיים על מעבר השגרירות לירושלים. אפשר אפילו לחוקק חוק המחייב את הממשל להעביר את השגרירות לירושלים. אבל איש לא האמין שיום יבוא והאמריקאים יעשו זאת. עד שטראמפ נבחר והודיע כי הוא מתכוון להעביר את השגרירות לירושלים.
כבר לא בת חסות
הרעיון הבסיסי העומד מאחורי המהלכים של טראמפ הוא שאם יש נושא לא מקובל, זה לא אומר שהוא לא רצוי וראוי; אולי אפילו הוא עדיף מהקונצנזוס. לפני 35 שנים, ב־14 בדצמבר 1981, עשתה ישראל דבר דומה; היא זרקה את המוסכמות לפח ופעלה כדי להבטיח את האינטרסים שלה עצמה.
באותו יום, במהלך בזק, הביא ראש הממשלה מנחם בגין את חוק הגולן לאישור הקבינט והכנסת. בתוך פחות מ־24 שעות עבר החוק בשלוש קריאות. החוק ביטל את הממשל הצבאי והמינהל האזרחי ברמת הגולן ויישם את החוק הישראלי במקומו.
האמריקאים זעמו. בגין לא הודיע להם מראש על כוונתו, גם לא ביקש היתר מהנשיא רונלד רייגן. אבל כעבור חודשים מספר הם סלחו. אומנם עברה החלטת גינוי במועצת הביטחון, אבל הנוסח לא כלל הטלת עיצומים כלשהם על ישראל. סוריה לא יצאה למלחמה, ומדינות ערב קיבלו את החוק בשלוות נפש יחסית.
היעדר הזעקה הבינלאומית והאזורית בעקבות קבלת חוק הגולן נבע בעיקר מהדרך שבה הסבירה ישראל את המהלך. יום לפני שהתקבל החוק הודיע המשטר הסורי כי הוא מעדיף עוד מאה שנות מלחמה על פני שלום עם ישראל. עם קבלת החוק הבהירו בגין ואנשיו כי בהיעדר שותף סורי למהלך של שטחים תמורת שלום בגולן, תצטרך ישראל להמשיך לשלוט בשטח עוד הרבה זמן.
החוק הסורי שעל בסיסו פעל הממשל הצבאי לא הספיק כדי לאפשר חיים תקינים לתושבי הגולן. על כן פעלה ישראל כדי לאפשר חיים סדירים תוך שמירת הזכויות של אזרחיה ותושביה.
בגין הבהיר כי החוק לא ימנע מישראל לקיים משא ומתן עם סוריה על עתיד השליטה ברמת הגולן. ובאמת, מ־1992 ועד תחילת המלחמה בסוריה ב־2011, כל ממשלה בישראל הביעה נכונות לדון עם סוריה על גורל רמת הגולן.
מלבד הבטחת זכויותיהם של התושבים, חוק הגולן אפשר לכל קצווי החברה הישראלית לחיות בשלום עם שליטתנו ברמת הגולן. אלו שמעוניינים למסור אותה לסוריה יכולים לדבר על משא ומתן. אלו שלא מעוניינים למסור אותה חוקקו בינתיים את חוק משאל העם, הקובע כי כדי לוותר על רמת הגולן דרוש רוב של 80 חברי כנסת.
כשנה וחצי לפני שאושר חוק הגולן, העבירה הכנסת את חוק יסוד: ירושלים. להבדיל מחוק הגולן, חוק יסוד: ירושלים לא שינה דבר בשטח. ירושלים הייתה מאוחדת כבר מ־1967, כאשר החליטה הממשלה להרחיב את גבולותיה העירוניים כדי לאחדה.
חוק יסוד: ירושלים לא היה יותר מהתרסה כלפי מדינות העולם. ובמקרה זה הייתה עלות החוק גבוהה בהרבה מהתועלת. האמריקאים תמכו בהחלטת מועצת הביטחון, שלא רק גינתה את ישראל אלא אף הורתה ל־13 המדינות שלהן היו שגרירויות בירושלים לפנותן. בתוך שבועות סגרו 11 מדינות את הנציגויות. השתיים הנותרות עזבו ב־2006.
באירוע לציון יום השנה ה־35 לחוק הגולן במרכז מורשת מנחם בגין טענו גם שר התחבורה ישראל כץ וגם מזכיר הממשלה לשעבר צביקה האוזר כי על ישראל לפעול עם ממשל טראמפ כדי להביא להכרה אמריקאית בריבונות ישראלית ברמת הגולן. העניין הוא כי הלקח מהצלחת חוק הגולן ומכישלון חוק יסוד: ירושלים, וגם המסרים העולים ממהלכיו של טראמפ עד כה, מבהירים כי לא זה המהלך המתבקש כיום. הרי מה זה משנה אם יש הכרה אמריקאית רשמית בשליטת ישראל בגולן? אף אחד לא מצפה מאיתנו לעזוב את הגולן היום.
טראמפ מעוניין לפעול כדי לחזק את מעמדה של ארצות הברית בעולם. להבדיל מקודמיו, הוא רואה בישראל בת ברית יותר ממה שהוא רואה בה בת חסות. על כן מובן העניין שלו בהעברת השגרירות לבירה; הוא רוצה לשקם את האמינות של ארצות הברית בעיני בנות הברית שחשו נבגדות מברק אובמה. אין צעד אחר שיעביר את המסר שניתן לסמוך על אמריקה באופן חזק יותר, מאשר העברת השגרירות לירושלים. הוא לא עושה את זה כדי "להכיר" בירושלים כבירת ישראל; הוא תומך בהעברת השגרירות כי הוא חושב שהדבר יחזק את ארצות הברית.
כישלון שתי המדינות
הלקח העיקרי מהצלחת חוק הגולן הוא שכאשר ישראל מדברת בצניעות, בלי הצהרות בומבסטיות, היא מסוגלת לחולל מהלכים אסטרטגיים גדולים.
לנוכח זאת המקום שכדאי לפעול בו כיום, באופן עצמאי ובתיאום עם הממשל החדש, הוא לא בגולן אלא ביהודה ושומרון - ובראש ובראשונה בשטח C.
בשבוע שעבר הביא העיתונאי שלום ירושלמי ב"מקור ראשון" את דבריו של הסופר א. ב. יהושע: "האמונה שלי בפתרון שתי המדינות נמוגה". יהושע המשיך והודיע כי הוא תומך בהחלת החוק הישראלי על שטחי C. דבריו מצטרפים לדברים שאומרים בחודשים האחרונים אנשי שמאל רבים, גם בישראל וגם בארצות הברית, שבהם לראשונה הם מכירים בכישלון תפיסת שתי מדינות.
הרי הפלסטינים מבהירים מעל כל במה, בכל יום, כי אינם מעוניינים בה. רק השבוע פרסם מנהל המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות ד"ר חליל שיקאקי סקר חדש על אודות דעת הקהל הפלסטינית. לפי הסקר 56% מהפלסטינים אמרו כי פתרון שתי המדינות אינו בר יישום. 53% תומכים בחידוש המאבק המזוין עם ישראל, ו־48% תומכים בפירוק הרשות הפלסטינית. אילו היו מתקיימות כיום בחירות בשטחי הרשות, חמאס היה מנצח.
במצב כזה ברור כי בעתיד הנראה לעין ישראל לא תוכל להעביר את השליטה ביהודה ושומרון - כל שכן בשטחי C - לגורם אחר. כמו כן, עם 450 אלף אזרחי ישראל ועוד כ־100 אלף פלסטינים שגרים בשטחי C, ברור כי ישראל לא יכולה להמשיך לפעול על פי הדין הירדני הקלוקל באמצעות הממשל הצבאי. אם סיפור עמונה מלמד אותנו משהו, הריהו מבהיר כי אי אפשר לשמור על זכויות האזרח של תושבי שטחי C - לא הישראלים ולא הפלסטינים - במסגרת הממשל הצבאי.
כיום הולך ונרקם קונצנזוס ישראלי באשר לצורך לקיים את השליטה הישראלית בשטח C בעתיד הקרוב. לעמדה זאת מצטרפים אמריקאים רבים, מימין ומשמאל. הפלסטינים עצמם מבהירים כי הם לא מעוניינים בשלום, לא עכשיו, לא בכלל.
אם הממשלה תחליט ותעביר חוק בכנסת המחיל את החוק הישראלי על שטחי C, אין משמעות הדבר כי היא מבטלת את האפשרות למשא ומתן בעתיד. אם יהיה צד פלסטיני המעוניין בדו־קיום, ישראל תבחן מחדש את מעמד שטחי C, וכן את שטחי A ו־B.
ישראל אינה זקוקה להכרת העולם. לא בריבונות ברמת הגולן, וגם לא ביהודה ושומרון. מה שישראל צריכה לעשות הוא להבטיח את האינטרסים האסטרטגיים שלה בסביבה כאוטית ואת זכויות האזרח של כלל אזרחיה, תוך שמירה על זכויותיהם של הפלסטינים החיים בשליטתה.
טראמפ מבין כי הסטטוס קוו עם הפלסטינים הוא לא בר קיימא. יועציו אינם מעוניינים להמשיך לממן את הרשות המושחתת, התומכת בטרור. טראמפ, כמוהם, מעוניין להתייחס לישראל כאל בת ברית. במצב זה ייתכן שדיבור עמו על החלת החוק בשטחי C ייפול על אוזניים קשובות.