על פניו הכל בו רע. האיש מגלומן, ילדותי, אגואיסט, בור, גזען, שחצן, מטריד מיני, וכמובן שקרן שאיננו ממצמץ. אבל אט־אט, תוך כדי התנהלות מוזרה על פי הקריטריונים המקובלים של כניסה לעבודה בבית הלבן (בסופו של דבר מדובר בעבודה), מסתבר שאולי נולד כאן אנרכיסט בפוטנציה. ואנרכיה היא המפתח לשינוי הסדר הקיים.
גם מי שסבור שהסדר הקיים הוא הדבר הנכון והבטוח יודע שמצב החברה והמין האנושי, כולל החברה האמריקאית, לא משהו. מעולם לא היו הפערים הסוציו־אקונומיים גדולים ומאיימים כל כך. וגל הזעם שעליו רכב דונלד טראמפ הוא ההוכחה הטובה ביותר שמשהו רקוב בממלכת אמריקה. אומנם טראמפ מייצג את האלפיון העליון, אבל לך דע לאן מובילה אנרכיה. הילרי קלינטון היא הפשרה בין העולם הקפיטליסטי על כל תחלואיו לבין הליברליזם. זו פשרה רקובה, כואבת ונמשכת, אבל היא לא אמורה לערער את הסדר הקיים, והסדר הקיים, איך נאמר, הוא לא משהו.
הדבר הנכון שהיה אמור לקרות, אפרופו הצורך בשינוי דרסטי, הוא בחירתו של ברני סנדרס. זה לא קרה. אם השינוי הדרמטי המתבקש לא ילך על פי משנה סדורה באורח רציונלי, הוא אולי יגיע בסופת רעמים וברקים סטייל הדונלד. אם טראמפ יחזיר לאמריקאי הזועם שבחר בו את כבודו, פרנסתו, זהותו, הוא יקבל קדנציה שנייה. אם כצפוי (כאמור, לך דע) הוא ינוע כקיסר זחוח בין קיטש למסוכנות, ובכיוון של הלבן העשיר, הצבעוני הנחות, והנחות הסלב לחברים ולמשפחה - אנחנו צפויים למהפכה מתגלגלת. קואליציית השחורים, ההיספנים, הליברלים, הקהילה הכלכלית יעשו יד אחת כדי לחסל אותו פוליטית. לא ברור אם יצליחו, אבל אם האיש איננו מסוגל לספוג את המערכונים של "סטרדיי נייט", הוא יתמוטט כאשר ייאלץ לאכול ברמה יומיומית את הצפרדעים של פרשני הרשתות הגדולות ודעתני תוכניות הבידור.
התקווה היא שהאיש אולי מרחף ברקיע היהלומים אבל יודע לחשב מסלול מחדש (לכלוא את הילרי? זה היה חלק מהשואו). ככזה הוא עשוי לפנות לדרכים בלתי שגרתיות, והבלתי צפוי הוא הרי שמו השני של טראמפ. למשל למנות את סוסו לסנאטור או את רקס טילרסון למזכיר המדינה. לבושתי (בעצם למה לבושתי? מה אני, עורך חדשות חוץ?) אני מכיר את השם טילרסון רק במעומעם, מגיחות התעדכנות אקראיות ושטחיות במאמרים שעוסקים בהשפעות ברוני הנפט האמריקאים על מדיניות ארה"ב. טילרסון הוא מנכ"ל חברת הענק אקסון מובייל והיה נציגה ברוסיה. כאשר הטיל הנשיא ברק אובמה סנקציות על רוסיה בעקבות הפלישה לאוקראינה, טילרסון ניצב בחזית המתנגדים ועוטר במדליה על ידי פוטין. מאז נחשב לחברו הקרוב. בהתחשב בשליטתו האישית (הונו האישי) של פוטין בכלכלה הרוסית, יש למחווה ולידידות הזו ניחוח רעיל של הון־שלטון, שלא לדבר על דיווחי ה־CIA על מתקפת ההאקרים הרוסית לטובת פרסום המיילים של הילרי קלינטון בשלהי מערכת הבחירות.
מינוי טילרסון מצטייר כהשתנה מעל המקפצה, אבל במחשבה שנייה, כהמשך למחשבה הראשונה האומרת שטראמפ מועד לשבור את הכלים בכיוונים בלתי צפויים, מדובר בסיכוי לא רע לשינוי. אני לא תולה שום תקווה במדיניות ליברלית אצל פוטין או טראמפ. התקווה היא בדפוסי בורסת הקונים והמוכרים, קרי טראמפ ופוטין. למשל, הסדרי חלוקת השלל ביניהם על חשבון שאר העולם. מבחינתנו: בייחוד חלוקת השלל במזרח התיכון ופירוק הסכמי סייקס־פיקו לטובת ארה"ב ורוסיה.
סוחרי הנפט
היועץ לביטחון לאומי המיועד הגנרל מייקל פלין וסגניתו המיועדת קייטי מקפרלנד נחשבים גם הם ל"סוג של" אוהדי הקרמלין, כך שהתקווה היא שמדינת ישראל תהיה חלק מאותה מדיניות חלוקת השלל.
הרציונל הוא כדלהלן: אני מניח שגם אם האינטרס המקצועי־מסחרי־לאומי של טילרסון הוא לקדוח בארה"ב (אובמה התנגד), המהלך הזה יחייב דיאלוג אינטרסים עם עולם הנפט הערבי. העולם הערבי כולו, להזכיר לכולנו, תומך במהלך הפלסטיני הצפוי באו"ם. חברות (דמיונית) בין טראמפ לנתניהו? זה רק ביזנס. שום דבר אישי. כבר ניתן לרשום מיד נקודת זכות לטובת מינוי טילרסון: הסתלקותו של רודי ג'וליאני, ימין טורף ומטורף למדי, מן המרוץ.
כדי לרצות את האגף השמרני של המפלגה הרפובליקנית אמור ג'ון בולטון להיות סגנו של טילרסון. בולטון הוא תקלה. מדובר בנץ פתולוגי שדחף למעורבות צבאית ישראלית בתקיפת הפוטנציאל הגרעיני באיראן, או בשפת בני אדם: להקריב את חיילי צה"ל על מנת למנוע את הסכם הגרעין בין אובמה לרוחאני. רק לפני שבוע העריך בולטון (בפוקס ניוז), על פי מיטב המסורת הפרנואידית־קונספירטיבית שלו ושל דומיו, שהאחראי בחשאי על פרסומי המיילים של הילרי הוא ממשל אובמה (בחיי, הוא אכן אמר את זה). התקווה היא שבצע הכסף של סוחרי טראמפ יגבר על האידיאולוגיה הפנאטית.
בינתיים מנסה נתניהו לקושש מחדש כמה גחלי התנגדות לאיראן. פתטי. "אציע לטראמפ דרכים לביטול ההסכם הגרעיני", אמר ל־CBS. האיש רודף אחרי הרוח בימים שבואינג חתמה על חוזה לאספקת 80 מטוסים לאיראן אייר.
כשטראמפ החל במרוץ על המינוי במפלגה הרפובליקנית, חשבתי שמדובר במועמד הנכון ("מעריב", אמצע אוגוסט, "רוץ, דונלד, רוץ"). הייתי משוכנע שהילרי אוכלת את הליצן הזה. אלא שטד קרוז ודומיו שהתחרו בו היו מסוכנים ממנו. מדובר באולטרה ימנים עם פסאדה נוצרית, שהיו גורמים לישו לצלוב את עצמו בעצמו גם ללא עזרת הרומאים. קרוז ושות' הם חיות וושינגטוניות עם פריסה אוונגליסטית ועסקית ברחבי ארה"ב. בעצם הימים האלה הם נאבקים בטראמפ ונבחריו ועדיין מהווים סכנה אמיתית.
סריקה שטחית של העדפותיהם הלאומיות, החברתיות והכלכליות של קרוז ושות' אמורה להעביר צמרמורת בגב השיש של אברהם לינקולן הצופה ממרום כיסאו על בתי הנבחרים. אלה מתנגדים להגבלות שמציע אובמה על נשיאת נשק, מתנגדים להפלות, לנישואים חד־מיניים, לחוקיות מריחואנה, להלבנה של מהגרים שתקעו יתד, לשכר הוגן, לרפורמת ההגירה הבין־מפלגתית ולכל מה שמייצג אמריקה שוויונית והומנית יותר.
גם אם טראמפ מדבר פה ושם בשפה הזו, על גבול הק.ק.ק, אצלו מדובר במינגלינג של סוחרי סוסים. בנסיבות של דיל כזה או אחר לא תהיה לו בעיה להתהפך בסוף יום המסחר, ולמהפך הזה בדיוק ממתין המזרח התיכון.