אם תתעקשו לשים לב, בוודאי גם אתם תבחינו שלאחרונה, כל דבר שנעשה במרחב הציבורי תוך כדי התנגדות, נעשה "בהסכמה". בלי רצון, בלי כוונה, בלי אישור מהצד השני, אבל בהסכמה. בעצם, "בהסכמה" זה ה"לא רוצה" החדש. לאופק בוכריס, כזכור, אושרה השבוע עסקת הטיעון, שלפיה הוא ביצע את האוקסימורון המשפטי הבלתי אפשרי "בעילה אסורה בהסכמה". גם תושבי עמונה, להבדיל, יפנו את היישוב ללא אלימות, בהסכמה, אף על פי שאינם רוצים כלל לפנות אותו. יש אפילו כאלה שאומרים, שח"כ ניסן סלומינסקי יחתום על "בעילה לבבית בהסכמה" כדי שהחשדות יוסרו ממנו.
והנה רק השבוע, שוב להבדיל, כיכר דיזנגוף החביבה נהרסה, ולמעשה, מדובר בפירוק של מזרקה בהסכמה. אחרי שנים שהיא שירתה אותנו באש ובמים, אף אחד לא שאל אותה אם היא רוצה לסור ממקומה, אם היא מוכנה שישטחו אותה, אך היא, בלית ברירה, משתטחת בהכנעה וכצפוי, בהסכמה.
ולעתים באמת, אין לנו ברירה אלא לסרב בהסכמה לפעולה שרוצים לבצע בנו. דמיינו בנפשכם, שחלילה אחת משתי התופעות העולמיות המפחידות ביותר יאיימו עליכם: מתקפה של דאעש או פריצה לחשבון המייל. בשני המקרים האלה, גם אתם תעשו את מה שנדרש מכם: תתאסלמו או תחליפו ססמה, בהסכמה. אגב, אחרי ששר הבריאות ליצמן אמר שמצווה לחגוג את חנוכה ללא סופגניות, אני מאמין שיהודים יוותרו יותר בקלות על יהדותם, אם יכפו זאת עליהם, בהסכמה.
ובכלל, אם היו שואלים אותנו אם אנחנו מסכימים לחיות את החיים האלה, בוודאי היינו מתנגדים להם לחלוטין, בהסכמה. אנחנו נולדים בהסכמה, ומתים בהסכמה, ומשלמים מסים בהסכמה, מעבודה של 9 עד 5, עם הפסקה, של רבע שעה, בהסכמה.
כלומר, ה"בהסכמה" היא בעצם "באי-הסכמה", שמלבינה את ההתנגדות של הצד השני לקיומה, ולמעשה, אתה מבצע פעולה, אף שאתה מתנגד לה לחלוטין.
ה"בהסכמה" היא גלגול אבולוציוני לשוני של המשפט העממי המוכר, "אני מסכים לזה בעיקרון" - שכוונתו ברורה ומוחלטת לשני הצדדים: "לא, אין לי שום כוונה לבצע בפועל את מה שאתה מציע לי".
נתניהו למשל חוזר על כך שהוא בעיקרון מסכים לשתי מדינות לשני עמים. לכן ברור לשני העמים שהוא מסרב, והרעיון לעולם לא יקרה. כשהמחנכת של הבן שלי שאלה אותי אם אני מוכן להגיע ל"יום ההורה המעשיר", כלומר להגיח באיזה בוקר לבית הספר, ולדבר עם הכיתה על העבודה שלי, עניתי ש"אני מסכים לזה בעיקרון". היא מיד הבינה, הודתה לי על הנכונות ופנתה להורה אחר.
ההפך מ"מסכים לזה בעיקרון" - הוא פשוט לענות "כן". אלא ש"כן" זו תשובה לא מומלצת אף פעם, בשום מצב. היא לא משאירה לך ברירה, ואתה כולא את עצמך ונאלץ לבצע את הפעולה שמבקשים ממך. ולעתים אכן נראה לך שאתה רוצה ומסוגל לבצע אותה עכשיו, אבל ברור שאחרי כמה שעות אתה תצטער על הרגע, רוצה לומר, "מה חשבתי לעצמי, לעזאזל, שהסכמתי". לכן תמיד כדאי ללכת על התשובה האולטימטיבית וחסרת הפשרות - "תן לי לחשוב על זה". אני אימצתי את התשובה הזאת מרגע שעמדתי על דעתי. יש דברים אגב, שאני עדיין חושב עליהם כבר שנים, כמו לעזור לשכן לעבור דירה, ולנסוע לזמביה במחירי מבצע עם החברה הגיאוגרפית. אלה סוג של בקשות, שאין לך דרך לענות עליהן במילה אחת.
אגב, לאחרונה גם ל"כן" ישנה הסתייגות חדשה, שהיא "כן, בשמחה" - שכוונתה שהתשובה היא חיובית, אני מתכוון לבצע את המשימה, אך בחוסר חשק מופגן ובאין כוח מוחלט. אשתי, למשל, שואלת אותי מדי פעם, אם בא לי להפעיל את המדיח במקומה, ואני עונה לה, "כן, בשמחה". כלומר אני אפעיל את המדיח, למרות הסבל הכרוך בדבר. לעומת זאת, כשאני שואל אותה אם היא מסכימה לצאת עם הכלב במקומי, היא עונה, "בעיקרון, הייתי יוצאת איתו". השבוע הציעו לי להשתתף באירוע טלוויזיוני שדגל שחור של "לא" מתנוסס מעליו, ובמקום לתת את התשובה הרגילה והמצוינת, של "תנו לי לחשוב על זה", עניתי בטעות, "כן, אני אגיע". ואכן, לצערי, ביצעתי את השידור הכפוי בהסכמה. אחרי השידור, שאלתי אם לבוא שוב. ענו לי "לא, בשמחה".