ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר אתמול, בעת שביקר בזירת הפיגוע, כי הוא היה של דאעש. ליתר דיוק, אפשר לומר כי המחבל פעל בהשראת "המדינה האסלאמית". בטרור, כמו במעשי פשע, מוכרת תופעת החקיינות. ואכן יש כמעט זהות בין מה שקרה בטיילת בארמון הנציב ובין פיגועים דומים שביצעו בשנה האחרונה מטעם דאעש או בהשראתו, טרוריסטים בריביירה הצרפתית ולאחרונה בברלין. הם הסיעו משאית לתוך קבוצת בני אדם ודרסו אותם למוות.
אך לאמיתו של דבר, לא דאעש המציאו את השיטה. לכל היותר, הם אולי שכללו אותה. מאז האינתיפאדה הראשונה ועד לגל הטרור הנוכחי ביצעו פלסטינים פיגועי דריסה נגד חיילים ואזרחים בעזה, בגדה ובירושלים. ההבדל היחיד הוא שעד היום הם השתמשו בכלי רכב קטנים או בטנדרים (היה אף מקרה אחד בירושלים של פיגוע שנעשה בטרקטור), אך לא במשאיות.
אך בכל זאת, למעט המספר הרב של הנפגעים – הגדול ביותר בגל הנוכחי - לפעולת הטרור אתמול יש מרבית המרכיבים המאפיינים את הפיגועים מאז החל גל הטרור הנוכחי בספטמבר 2015. הוא זכה בישראל לכמה כינויים, ובהם "אינתיפאדת היחידים".
בעיקרו של דבר מדובר במפגעים בודדים, צעירים (בניגוד לאתמול, לרוב לא בעלי משפחות), שאינם משתייכים לשום ארגון, המחליטים על דעת עצמם, ולעתים קרובות ברגע של גחמה בלי הכנות מוקדמות, לבצע את הפיגוע.
השב"כ, המשטרה וצה"ל הצליחו לסכל ולמנוע התארגנויות לא מעטות, בעיקר ניסיונות של חמאס להקים תאי טרור בגדה ובירושלים ולהוציא אל הפועל פיגועים. בכל לילה הם פושטים על כפרים ועל ערים בגדה ועוצרים חשודים, מחרימים כלי נשק וסוגרים מחרטות. אך לסוג של פיגועים נוסח זה אין לשב"כ או למשטרה כל מענה. באין התארגנות של לפחות שני שותפי סוד, לא ניתן להשיג מידע מודיעיני, ולכן גם בלתי אפשרי לסכלם.
למגינת לבו של חמאס, הרשות גינתה את הפיגוע
גל הטרור הנוכחי, כשמו כן הוא. הוא עולה ויורד בגלים. בחודשים האחרונים הייתה רגיעה. אך זה היה שקט מתעתע. אשליה אופטית. במערכת הביטחון יודעים - וגם טורחים להזהיר ולהסביר בכל הזדמנות - כי המצב נפיץ ובכל רגע הגל יכול שוב לעלות ואף לגובה רב.
חמאס, כהרגלו, בירך אתמול על הפיגוע. הברכות באות גם על רקע הבעיות של הארגון, בשל מצוקתם של העזתים. אתמול התקיימו הפגנות ברצועה בגלל הפסקות החשמל שנמשכות שעות רבות, מי השתייה המזוהמים, האבטלה הגואה והקשיים הכלכליים שבהם שרויים רבים משני מיליון התושבים, הנאנקים תחת שלטון חמאס.
הרשות הפלסטינית, לעומת זאת, גינתה את הפיגוע. הם חוששים ממעשי טרור בהשראת דאעש אף יותר מישראל. מה גם ששיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל נמשך לתועלתם של שני הצדדים ולמגינת לבו של חמאס.
מי שטוען כי קיים קשר בין החתירה למגע למקרה אזריה - רוקד על הדם
בניתוח האירוע קשה לחמוק מהתנהגותם של החיילים. בסרט הוידאו נראים חלק מהם נמלטים מהמקום, על אף היותם חמושים ולא חותרים למגע כפי שמחנכים בצה"ל. אפשר למצוא נסיבות מקלות להתנהלות כזו. מדובר בצוערים של קורס קצינים שבאים מיחידות עורפיות, וניסיונם הקרבי מצומצם. הם הגיעו לסדרת חינוך לאחר סוף שבוע, ואולי אחז בהם הבלבול ולא הבינו שמדובר בפיגוע וסברו לתומם שזו תאונת דרכים. ובכל זאת, הרושם הקשה נותר. רק שני צוערים הצילו את כבוד הגדוד כשהתעשתו ופתחו באש מנשקם האישי לעבר הנהג המפגע. שעות רבות לאחר האירוע מהבוקר נשמעים כבר קולות אחרים, כולל מתחקיר של צה"ל שמסבירים כי אחת המפקדות נתנה הוראה לתפוס מחסה.
אך אין גם להשלים את כל מי שמיד מיהרו לטעון כי מדובר ב"אפקט אלאור אזריה", רוצים לומר שהחיילים חששו לירות בגלל השפעת משפטו של הסמל מחטיבת כפיר, שהורשע בהריגה של מחבל מנוטרל. אין שום קשר, שום דמיון או השפעה בין שני המקרים. מי שטוען זאת רוקד על הדם, פשוטו כמשמעו, כדי לעשות הון פוליטי.