ראש הממשלה בנימין נתניהו לא ילך הביתה כל עוד לא תהיה אלטרנטיבה. חקירות, מתנות לכאורה, הקלטות - שום דבר לא שווה כלום אם הציבור לא רואה מולו אדם שהוא מרגיש שיכול וראוי להחליף אותו כראש ממשלה. נתניהו כבר מזמן לא קוסם, הוא לא מנהיג אהוד במיוחד, ציבורים גדולים בישראל לא רואים בו מנהיג ראוי. אבל הבעיה מתחילה כשהם מפנים את ראשם הצדה, שם ממתינים להם יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג ושארית ממה שפעם היה שר האוצר משה כחלון.
הרצוג מביך פעם אחר פעם, מפלגתו מתרסקת, אבל הוא ממשיך לאחוז בקרנות המזבח. כחלון משלם את מחיר היותו שר אוצר והעובדה שהוא חבר בממשלה הנוכחית. לפיד, על פניו, נתפס כאופציה, אבל בתכל’ס הוא ברירת מחדל. אין לו ממש אג’נדה, הוא כל היום מהלך בין הטיפות. אמירה עקרונית, בעיניו, היא מטרד.
אז נקעה נפשו של חלק מהציבור מנתניהו. והפרשות נחשפות, ובכל יום מופיע לו סיפור חדש, וכבר ברור שראש הממשלה הוא לא החלום הרטוב של מרבית הציבור; כבר ברור שהראוותנות והקשרים עם המיליארדרים ועסקי ההון־שלטון פגעו בתדמיתו אצל חלק ממצביעיו. אבל נגיד שהחלטת שלא להצביע נתניהו בבחירות הקרובות, למי כן תצביע? האופוזיציה ומי שמנהיגים אותה פשוט לא אטרקטיביים, הם לא מעוררי הערכה, לא מרשימים, לא סוחפים, לא נתפסים כמי שיכולים לנהל מדינה באופן ראוי.
יו"ר האופוזיציה. הרצוג הוא אפשרות מביכה, אבל גם לפיד או כחלון לא עומדים בסטנדרט. צילום: אבשלום ששוני
עצוב לומר שמה שיש היום, בקונסטלציה הנוכחית, לא מספיק כדי להחליף את נתניהו. אין ולו דמות אחת שאתה יכול ללכת אחריה בעיניים עצומות, ליפול אחורה ולדעת שהיא תתפוס אותך. אין אדם אחד שאתה סומך עליו מכל הלב, שאתה מתחבר אליו רגשית. אף אחד לא נראה או נשמע כראש ממשלה עתידי שיכול להוביל את המדינה.
זה מביך. מדינה שיש בה כל כך הרבה אנשים מוכשרים, כל כך הרבה אנשים ערכיים, לא מצליחה להעמיד בראש מפלגת אופוזיציה אדם שייתפס כמנהיג עתידי. אדם אחד שסך כל תכונותיו יאפשר לציבור לראות בו אלטרנטיבה. להאמין שהאיש לא רק יכול לנצח את נתניהו, אלא שהוא גם ראוי לכך. כבר כמה וכמה שנים שישראל מתנהלת ללא אופוזיציה. הציבור הורגל להתייחס אל נתניהו כאל האופציה היחידה. חולשת האופוזיציה הותירה את נתניהו בפסגת האולימפוס לבדו. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, זה לא משנה, ממילא אין מי שיחליף אותו.
בשם הוואקום נראה שנתניהו מרשה לעצמו יותר ויותר. הוואקום הסיר ממנו את הצורך להתמודד עם איסורים וחסמים. עכשיו זו כבר לא הטענה על לקיחת כביסה מלוכלכת לחו”ל לכאורה כדי לכבס אותה במלון על חשבון המדינה. עכשיו זאת כבר עסקת הצוללות, שבה לפי הפרסומים ייצג עו”ד דוד שמרון, בן דודו מדרגה שנייה של נתניהו, את נציג המספנה הגרמנית, וששורשי העסקה, לפי הפרסומים, נטועים בלבנון.
אין ספק שלו נתניהו היה מרגיש שהוא תחת איום כל הזמן, הוא היה מתנהג אחרת. לו הייתה ניצבת מולו אופוזיציה שהוא מעריך ומודע לכוחה, הוא היה כנראה נזהר הרבה יותר. בינתיים לא היה כלום ולא יהיה כלום ולא נראה שזה ייגמר לעולם.
אפשר לתלות תקווה בחקירת המשטרה נגד נתניהו, אבל זה לא מספיק. צריך יותר מזה: אלטרנטיבה שלטונית אמיתית, ערכית, בעלת תפיסת עולם ברורה והרבה כריזמה. אדם אחד שתהיה מוכן בשבילו לוותר על נעלי הבית הישנות עם החורים לטובת נעל חדשה שלא בטוח שהיא נוחה, אבל, לפחות, בתור התחלה, מתאימה למידותיך.
