השבוע מלאו 90 שנה להתיישבות הראשונה בגוש עציון. כן, משנת 1927 - השנה שבה רכש יהושע חנקין את אדמות עמק חפר, השנה שבה נוסדו המושב כפר יהושע והקיבוץ עין שמר, השנה שבה הוקם כפר הנוער בן שמן - היה יישוב יהודי ב"התנחלות" גוש עציון. הסיבה לכך שלא שמעתם על חגיגות גדולות, שאולי היו צריכות להיחגג, היא שליישוב היהודי בגוש עציון לא היה פשוט. דווקא על הדרך שבין ירושלים לחברון, הדרך שבה הלכו האבות, היה צריך לנסות שוב ושוב לגאול את האדמות (בזמנים שעוד קראו לפעולה "גאולה", לפני שכל רכישת קרקע מערבים נחשבה ל"כיבוש"). כיום גרים בגוש עציון 70 אלף יהודים, אבל האדמות, כך למדנו השבוע, אולי עוד לא נגאלו.
את המושבה "מגדל עדר", ההתיישבות הראשונה, הקימה קבוצת חרדים מירושלים על קרקע שרכשה. אחד מהם היה יצחק גרינוולד, צבע וסייד במקצועו ובעל כושר מנהיגות. השני יעקב רוזנבלום, שעל כרטיסי הביקור שלו הופיע התואר "מנהל מושבה מגדל עדר, על דרך ירושלים־חברון". אביו של רוזנבלום היה מראשוני האיכרים בעין זיתים, ומי שרכש אדמות במושבה בני יהודה בגולן. כך הוא צבר ניסיון חקלאי רב, ויצר קשרים עם מנהיגים ציוניים וגם עם ערבים. אל הקבוצה הזו הצטרפו עולים מתימן, ציוניים וחדורי אמונה, שבמשך שנתיים פיתחו יישוב חקלאי שמבוסס על מטעים ומשק חלב.
ביום שישי, י"ז אב תרפ"ט, 23 באוגוסט 1929, הזהירו נהגים ערבים שחלפו בדרך את המתיישבים מפני המון ערבי שמבקש לפגוע בהם בשל שמועות על דם ערבי שנשפך. התושבים התלבטו אם לברוח או להישאר, עד שמאורעות תרפ"ט הגיעו גם אליהם. היו אלו ערבים מהכפר הערבי השכן, בית עומאר, שחילצו אותם וסייעו להם להגיע בשלום לירושלים. המושבה נחרבה.
ניסיון ההתיישבות השני היה ב־1932, אך תושביו עזבו עם פרעות 1936. ב־1943 הוקם קיבוץ כפר עציון (שבו אני מתגוררת כיום עם משפחתי) ובהמשך הוקמו הקיבוצים רבדים של השומר הצעיר, משואות יצחק ועין צורים. עם פרוץ מלחמת השחרור עמדו ארבעת הקיבוצים במתקפה קשה של כוחות הלגיון הירדני ושל כנופיות אלימות של ערבים מהסביבה. את הנשים והילדים העבירו לירושלים ובגוש עציון הנצור לחמו שכם אל שכם חברי וחברות הקיבוצים וחיילי הפלמ"ח והחי"ש.
בד' באייר תש"ח, יום לפני שדוד בן־גוריון הכריז בתל אביב על הקמת מדינת ישראל, נפלה גוש עציון. הלוחמים שנותרו חיים נכנעו לאחר קרב קשה מחוץ לבונקר שבו היו הפצועים ואנשי הקשר. אבל אחרי שהם הניחו את נשקם, טבחו בהם הערבים וזרקו רימון לבונקר. 127 לוחמים ולוחמות, חברי וחברות קיבוץ נפלו בקרב הזה. המילים האחרונות שנשמעו מתוך מכשיר הקשר היו מילות הקוד: "מלכה נפלה".
את המילים הללו שמעו בירושלים הנשים והילדים שחיכו לבשורות מהקיבוץ. 34 אלמנות ו־49 יתומים היו לכפר עציון באחד מהאירועים הטרגיים ביותר שידעה ישראל. מאוחר יותר תקבע המדינה את יום הזיכרון לחללי צה"ל ביום שבו נפלה גוש עציון. פצע שלא הגליד.
ב־1967, אחרי שצה"ל שחרר את גוש עציון, ניגשו הילדים היתומים, שכבר היו בתחילת שנות ה־20 לחייהם, לראש הממשלה לוי אשכול. הם ביקשו ממנו לשוב הביתה. "לכו, קינדרלך", אמר להם, והם שבו אל אותם הבתים שנחרבו והקימו אותם מחדש. כיום, כשהם כבר סבים וסבתות, נכדיהם מתרוצצים על אותם השבילים.
אך האם בזאת נסגר המעגל? השבוע הודיעו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, שאחרי הקפאה ארוכה ייבנו 2,500 יחידות דיור ביהודה ושומרון. מבט ברשימה יגלה שאישורי הבנייה מיועדים, רובם ככולם, ליישובים הצמודים לקו הירוק: 899 יחידות דיור באריאל, 652 בגבעת זאב, 292 ביישוב צופים, 154 באורנית ו־1,044 יחידות דיור במעלה אדומים. יישובי ההר, ובהם גוש עציון, בוודאי התאכזבו לגלות שהיתרי הבנייה שקיבלו מגוחכים לעומת קצב הגידול הטבעי. באפרת, למשל, אושרה בנייה של 21 דירות בלבד. שאר יישובי המועצה לא זכו להיתרים.
אז השבוע גוש עציון חוגגת 90 שנות התיישבות. שלא כמו בכפר יהושע או בבן שמן, רצף ההתיישבות נגדע בדמים רבים. אבל אז עוד לא הייתה לנו מדינה. אם ליברמן ונתניהו ממשיכים להיזהר לא להרגיז מישהו, ולכן הם נמנעים מבנייה בגוש עציון וביישובי ההר, בנייה שמותאמת לקצב הריבוי הטבעי ולצרכים האסטרטגיים של ישראל, הם חוטאים לתפקידם כמנהיגי המדינה. כדאי שייזכרו במחויבות שיש לנו לאותם אנשים שהגיעו לגוש עציון לפני 90 שנה, ללוחמים שנהרגו בה לפני 68 שנה, ולבניהם ששבו לבתיהם לפני יובל שנים.
המכה השלישית
ככל הנשיאים הנשבעים אמונים, גם דונלד טראמפ בתורו התעכב אל מול פסלו של אבי האומה האמריקאית אברהם לינקולן, שמזוהה יותר מכל עם מלחמת האזרחים ושחרור העבדים השחורים בארה"ב.
אלא שבתוך הססמה "אמריקה תחילה", ססמת הבדלנות שמקורה בהתנגדות להתערבות אמריקאית במלחמת העולם השנייה ושטראמפ החזיר השבוע לחיים, גלומה סתירה פנימית מובנית למשנתו של לינקולן, זאת משום שהשגשוג האמריקאי עדיין נסמך על עבדות. בכלכלה הגלובלית אין משמעות לגבולות. הטלפון החכם שבאמצעותו מרבה הנשיא החדש לצייץ, הוא פרי עמלם של עבדים מודרניים בארצות המזרח הרחוק. רק שארה"ב והמערב כולו, ובכלל זה אירופה ובמידת מה גם ישראל, מטאטאות את העבדות הרחק אל מחוץ לגבולותיהן, ועל מנת לשמור על מתח רווחים גבוה, הקונצרנים הגדולים שלהן מייצרים את מרכולתם במדינות שבהן אין זכויות מינימליות לעובדים
אבל טראמפ, שהקריירה הפוליטית שלו בנויה מהטחת "אנחנו" ב"הם", מתנער מאחריות. מבחינתו "הם" לקחו לנו את העבודה והפכו את מפעלינו לחגורת חלודה. הוא לא מודה ש"אנחנו" הפכנו לחברה מפונקת וצרכנית, שנסמכת על עבודתם של עבדים רחוקים מהעין ומהלב.
מה שהופך את האמריקאים בני המעמד הבינוני־נמוך שהצביעו עבור טראמפ למובטלים, ואת אמריקה למוכת פשע הוא הקפיטליזם שמעמיד במרכז את היצרן היעיל והצרכן הבזבזן, ולא את העובד. זהו אותו קפיטליזם שהצמיח את טראמפ ואת הקבינט שלו, שהוא העשיר ביותר שידעה ארה״ב עד כה. ולכן קשה להאמין בשינוי שהוא מבטיח.
בפרשת השבוע, פרשת וארא, מצרים של פרעה חוטפת שבע מכות מתוך עשר בשל חטא העבדות. ארה״ב כבר ספגה שתי מכות: אבטלה ופשע. בין השאר בגלל החטא של העסקת עבדים בעולם השלישי. יש לי תחושה שעם כל הרצון להחזיר את בניה ובנותיה של אמריקה להיות הפועלים החדשים שבונים את האומה, טראמפ יחזור מהר מאוד למה שהוא יודע ולמה שבנה אותו כאיש עסקים: הנוסחה שלפיה יעילות שווה מינימום הוצאות. כלומר, ניצול עובדים.
טראמפ עשה את מה שאף מנהיג ישראלי לא היה מעז לעשות בנאום כניסתו לתפקיד: הזכיר פעמים רבות את האל ואת העובדה שהוא זה שמנהל את העולם. אפשר רק לקוות שטראמפ הוא לא המכה השלישית שהאל מתכנן לאמריקה.