אורח החיים הנהנתני של בני משפחת נתניהו, כפי שהוא מוצג השכם והערב, מעורר בי סלידה ורתיעה. במקרים כאלה, כשמדובר בראש ממשלת ישראל, לא צריך כאן כתבי אישום, אין צורך לנבור בספרי החוקים ולחפש סעיפים שאפשר באמצעותם לשייך לראש הממשלה מעשים פליליים. נורמות ההתנהגות והמוסר של ראש ממשלה במדינת ישראל חייבות להיות גבוהות יותר ומחייבות יותר. ראש ממשלה חייב להיות דוגמה ומופת.
כך ראה את זה בזמנו, למשל, ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, שבפרשת חשבון הדולרים המפורסמת מ-1977 לא ניסה להסתתר מאחורי טענות מגוחכות, כגון "לא ידעתי, לא שמעתי ולכן אין נגדי כלום". רבין, ראש ממשלה עם חוש אחריות, מוסר ויושרה, לקח על עצמו את מלוא האחריות והודיע לאחר חשיפת הפרשה על התפטרותו מראשות הממשלה.
אין לי ספק שגם מנחם בגין ויצחק שמיר ז”ל, ראשי ממשלה מטעם הליכוד, היו נוהגים כפי שנהג רבין, ואילו הם היו היום בין החיים, גם הם היו בוודאי גורסים כי כל התנהגות אחרת של מנהיג במדינת ישראל אינה דרכו של הליכוד.
מדינת ישראל הקטנה והמוקפת אויבים, על בעיותיה המורכבות והאיומים המקיפים אותה, חייבת להיות אור לגויים בכל מה שקשור למוסר ולנורמות ההתנהגות של מנהיגיה. ראש ממשלה בישראל חייב להיות משכמו ומעלה, להיות מודל לחיקוי עבור בני עמו ולהציב נורמות מוסר והתנהגות גבוהות, כמו גם יתר נבחרי העם.
לדאבוננו, נדמה בשנים האחרונות שהמדינה הידרדרה לתהומות שהגיעו עד לבית הנשיא, לבית ראש הממשלה וגם ללשכת הרב הראשי. זה הזמן והמקום לשאול: עד אנה אנו באים? האם נותר כאן משהו שפוי, אמיתי, מוסרי? או שהמדינה הזאת הופכת להיות ליכודיאדה נצחית?
במדינה כזאת נדמה שיש מי שמסוגלים להפוך אפילו את יום השואה הבינלאומי ליום חג, כפי שזה בא לביטוי בדבריה של שרת התרבות מירי רגב שאמרה: "אני גאה במארגני הליכודיאדה, משום שמעולם לא סיקרו את יום השואה הבינלאומי כמו שסיקרו אותו השנה - הכל בזכות הליכודיאדה". זו ללא ספק אמירה שתירשם בדפי ההיסטוריה שלנו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אומנם נותר בשלו וטוען כי "לא יהיה כלום, כי אין כלום", אבל בימים אלה, כשמדי יום אנו נחשפים לפרטים נוספים מהפרשיות השונות הסובבות אותו, ה"כלום" הזה הופך לטעון ונפיץ יותר. כל מה שנותר לנו הוא לעשות חשבון נפש ולבחון בינינו לבין עצמנו כיצד נרצה שמנהיגינו ייראו וינהגו.