"לאן המדינה שלנו מגיעה, אם שופט יכול לעצור הוראה של המחלקה לביטחון המולדת, וכל אחד, אפילו עם כוונות רעות, יכול להיכנס לארצות הברית?" צייץ האיש שהפך את טוויטר לשופר הרשמי שלו עבור 14 מיליון העוקבים אחריו. בית המשפט האמריקאי דחה בסוף השבוע את הערעור שהגיש משרד המשפטים נגד הצו שהוציא שופט בית המשפט הפדרלי בסיאטל, ג'יימס רוברט. בכך השהה את הצו הנשיאותי שעליו חתם הנשיא דונלד טראמפ ואפשר כניסת מהגרים משבע מדינות מוסלמיות לארצות הברית למשך שלושה חודשים, בניגוד לעמדת הנשיא.



הסיפור שמתרחש בארצות הברית מאז כניסתו של טראמפ לתפקיד חרג כבר מזמן מדונלד טראמפ, האיש בעל ההתבטאויות החריגות או מאפייני האישיות המורכבים. הסיפור הוא התנגשות חזיתית, מאבק כוחות בין שתי תפיסות עולם מנוגדות. התנגשות הטיטנים הזאת רבת־עוצמה, עד כדי כך שבלי משים עלולים הכוחות המתגוששים לרסק את הדמוקרטיה הגדולה בעולם או לגרור את העולם לסחרור מסוכן.



מתקפה של בעלי אינטרסים ואנרכיסטים



מקור המונח "ליברליזם" הוא במילה הלטינית "ליבֶּר" (liber) שמשמעה "אדם חופשי". ההוגה המרכזי של הליברליזם היה הפילוסוף הבריטי בן המאה ה־17, ג'ון לוק, שטבע את המונח "זכויות טבעיות". לפי לוק, לכל אדם זכות לחיים, לחירות ולרכוש, שהמקור שלה הוא בעצם טבעו של האדם. תפקיד השלטון, על פי לוק, הוא להגן על חירויות אלה, ובין היתר ליצור מערכת חוקים ומוסדות, המבטיחה את חירויות הביטוי, המחשבה והרכוש תוך קיום מדינה הדואגת לרווחת אזרחיה. קשה לזהות בימים אלה את העקרונות שטבע אבי הפילוסופיה הליברלית בתהליכים שאנו רואים בארצות הברית. מאז עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות מתנהלת נגד טראמפ מתקפה של בעלי אינטרסים, הכוללת את רשתות התקשורת הגדולות ואילי ההון, בתמיכת כוכבי הבידור והקולנוע. הוסיפו לקלחת הזאת גורמים אנרכיסטים ואינטרסנטים כמו המיליארדר ג'ורג' סורוס, שעשה את הונו כשהימר נגד ירידת ערכה של הלירה שטרלינג בזמנו, וגם הפעם, טרום הבחירות, לא צפה את עליית השוק והפסיד קרוב למיליארד דולר, מאחר שהשוק עלה עם עלייתו של טראמפ – וקיבלתם קדירה רותחת ומסוכנת.



במערכה הזאת משוסים זה בזה סטודנטים, מיעוטים אפרו־אמריקאים, לטינים ומוסלמים. השרים שמינה טראמפ מותקפים בידי התקשורת, ויועצים שמנסים לסייע בעדו, כמו מנכ"ל Uber, חוששים לעשות זאת. לכאורה היה מצופה מהליברלים תומכי חירות הפרט לקבל את העובדה שבמדינה דמוקרטית נכון שיפעלו כוחות מגוונים, שיאזנו זה את זה. לא, אין צורך להסכים עם מדיניותו של הצד השני, אבל לא לאפשר לו להשמיע את דעתו? בייחוד לנוכח העובדה שיש בארצות הברית עוד לפחות מחצית נוספת של האוכלוסייה שחושבת אחרת? דווקא מתוך שיח וליבון המחלוקות צריך לצמוח מעין "קו אמצעי", שישלב בין הכוחות השונים. דווקא חסידי הליברליזם בארצות הברית צריכים להבין שמחאות אלימות, לצד מתקפה תקשורתית שמטרתה להסית את המיעוטים תוך התעלמות מהכרעת הבוחר בקלפיות, עלולות להוביל את ארצות הברית לכאוס מסוכן. 



הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל השדולה לאחדות העם בכנסת