אנשים שמתנגדים ל”חוק ההסדרה” מאמצים בשמחה אמירה שיוחסה לראש הממשלה בנימין נתניהו באחד מדיוני הקבינט: “חוק ההסדרה עלול להביא לחקירה נגד בכירים ישראלים בהאג”. משעשע לראות כי אותם מתנגדים, שאינם מאמינים למילה של נתניהו בעניינים אחרים, מאמצים את דבריו אלו כתורה מסיני.
האם נתניהו באמת חושש שבגלל הפקעת זכויות השימוש בכמה מאות דונמים ביהודה ושומרון (אפילו לא הפקעת הבעלות על הקרקע) יגררו אותו עם שרים בממשלתו ומפקדי צה”ל לבית הדין בהאג? הבל ורעות רוח. איני יכול להבין את אלו הטוענים כי החוק “אינו מוסרי”. אם הפקעה היא מוסרית ממערב לקו הירוק, היא מוסרית גם ממזרח לו. המוסר הוא אוניברסלי. ועוד יותר אני מתקשה להבין את אלו הטוענים כי “החוק אינו חוקתי”. קראתי משפטנים הטוענים ממש ההפך.
אבל הדיון אינו במוסר או במשפט, אלא בכך שלחלוטין אין אפשרות להבין את אלו המנסים להטיל עלינו אימה באמצעות בית הדין הבינלאומי בהאג. לא בבית הדין הבינלאומי לצדק, השוכן בהאג ודן רק בסכסוכים בין מדינות ורק לאחר שהסכימו להתדיין בבית הדין הזה; אלא בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. בית הדין הזה מוסמך לדון בפשעים נגד האנושות, בתוקפנות ופשעי מלחמה. מאז הקמתו ב־2002 נידונו בו כ־30 מקרים. כולם נגד מעשים של רצח עם באפריקה. ככל הידוע לי, לא נידונה עד היום בבית הדין הזה תלונה על הפקעת זכות שימוש במגרש תמורת פיצויים. זאת ועוד, בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג אפשר לדון רק מדינות שחתמו על “אמנת רומא” ולא החריגו עצמן משיפוט בהאג. ישראל, כמו גם ארצות הברית, עשו כך ולפיכך אי אפשר לדון אותן בבית הדין הזה.
גם פרס ורבין הפקיעו שטחים בבעלות פרטית
ב־2015, ובעקבות הצטרפות הרשות הפלשתינאית ל”אמנת רומא”, הודיעה נשיאת בית הדין כי הם “פותחים בבדיקה” ביחס לאפשרות של ביצוע פשעי מלחמה “בשטחים הפלשתינאיים”. ובכן, כמובן, לא בגלל “חוק ההסדרה” נפתחה “הבדיקה” הזאת, אלא על רקע מבצע צוק איתן, והטענות הערביות כי ישראל ביצעה שם פשעי מלחמה. אולי זה שורש ההיסטריה של ציפי לבני, המפחדת כי לא תוכל לטייל בעולם אם יוצא נגדה צו מעצר בינלאומי. לא המגרשים בעמונה או בעפרה מדאיגים אותה, אלא “הבדיקה” הצבועה שנפתחה נגדנו הרבה לפני חוק ההסדרה. לבני טוענת בלהט, ואני מאמין לה, שהיא גאה בחברותה בממשלות שהובילו את ישראל למלחמת לבנון השנייה, למבצע עופרת יצוקה (שאחריו כבר הוצא נגדה צו מעצר בבריטניה) ולמבצע צוק איתן. גם בהינתן התמיכה הרחבה שזוכים לה הפלשתינאים בעולם, קשה לראות כיצד מתקיים בהאג משפט בגלל הפקעת זכות שימוש בקרקע ולא בגלל מה שהערבים מציגים כפשעי מלחמה, רצח אזרחים חפים מפשע, מצור, הרעבה ושאר עלילות דם.
ובשולי הדברים ראוי לזכור: קרקעות בבעלות פרטית של ערבים לצורכי הקמת יישובים יהודיים הופקעו בישראל מאז הקמתה. כך הוקמו נצרת עילית וכרמיאל בידי ממשלות השמאל. ולא רק “בתחומי הקו הירוק”: ממש כך הופקעו אדמות במזרח־ירושלים להקמת השכונות היהודיות אחרי מלחמת ששת הימים, גם אלו בידי ממשלות השמאל. כך הוקמה עפרה בידי פרס ורבין, שתפסו אדמות בבעלות ערבית פרטית. ורק חלקה קטנה לא נתפסה, זו שעליה ניצבים תשעה בתים שבג”ץ פסק להרוס אותם. גם בן־גוריון וגם אשכול, גם פרס וגם רבין, היו מודעים לקיומו של העולם ולעוינות שהוא רוחש לנו. לפני שהחליטו על צעדים ציוניים ראויים - התחשבו גם בכוחות הללו. בכוחות אמיתיים. לא בדחלילים. והם, בניגוד לנתניהו, לא היו פחדנים.