פוליטיקה של דווקא: הבעיה של חוק ההסדרה

ממשל דונלד טראמפ עומד לשבור את השיא, אבל לפני שאתם מטלטלים את ראשכם בתנועת "נו, למה ציפיתם", כדאי שתעיינו בשאלה מי מחזיק בשיא שטראמפ עומד לשבור. התשובה: ברק אובמה, קודמו של טראמפ. גם השרים של אובמה מונו בקושי, ברוב מצומק, תוך כדי מאבק. ובמילים אחרות, טראמפ לא חולל את השינוי. טראמפ בסך הכל ממשיך מסורת הולכת ומתגברת של קיטוב. גרף פשוט המלמד על צלילה ביכולתם של ממשלים חדשים להעביר מינויים חדשים ללא התנגדות גורפת של האופוזיציה. 

קיטוב מאפיין את אמריקה החדשה. אם פעם ברירת המחדל במינוי בכירים הייתה לאפשר לנשיא למנות, אלא אם יש סיבה ממש מיוחדת להתנגד; הרי שכיום ברירת המחדל הפוכה: להתנגד אלא אם יש סיבה יוצאת דופן לא להתנגד. זה דומה למדי למה שקורה גם בישראל: אובדן היכולת לנהל שיחה עניינית על נושאים חשובים, כדי להגיע לתוצאה סבירה, וטיפוח יכולת הטיפוס על סולמות גבוהים, בעיקר כדי להוכיח ליריב פוליטי שבשום מצב ובשום מחיר לא תאפשר לו שום הישג – טוב או רע, מועיל או מזיק. בעצם זו התודעה הפוליטית הגורסת שכל מהלך של היריב, גם אם נדמה שהוא לטובה, הוא בעצם לרעה. 

התוצאה, כפי שהיה אפשר לראות בהעברתו של חוק ההסדרה, היא פוליטיקה ילדותית. פוליטיקה שמטרתה אינה מעשית, אלא לעומתית. פוליטיקה של דווקא. משום שהיועץ אומר שזה לא חוקתי – דווקא נעביר. משום שהאופוזיציה צועקת געוואלד – דווקא. משום שהשופטים מן הסתם יפסלו – דווקא. משום שהעולם יכעס – דווקא. משום שהפלסטינים מעצבנים – דווקא. משום שארגוני השמאל מנדנדים – דווקא.

האם החוק הזה פתר בעיה כלשהי? אם החוק איננו חוקתי, ובית המשפט אכן יפסול אותו כפי שאפשר להניח בסבירות גבוהה למדי, אזי לא נפתרה שום בעיה. לא בעייתה של ישראל ביחסיה עם הפלסטינים. לא בעייתה של ישראל בהסברת עמדותיה לשאר העולם. גם לא בעייתן של משפחות המתנחלים, שייאלצו לעבור דירה אם וכאשר יתברר שבנו על אדמה שאיננה שלהן. 

האם נוצרו בעיות חדשות? בהחלט. מדינות רבות בעולם כועסות על ישראל, עד כדי נקיטת צעדים מעשיים נגדה. האופוזיציה רותחת. היא אומנם רק אופוזיציה, ובכל זאת מייצגת לא מעט מאזרחי ישראל. הפלסטינים זכו בתחמושת חינם במסע התעמולה שלהם נגדנו. בית המשפט, שאיתנותו חשובה במדינה דמוקרטית וליברלית, ייאלץ להתמודד עם איומים ועם ביקורת, לא משנה כיצד יפסוק.

עזבו מוסר, עזבו עקרונות: אפשר להציע הנמקות מוסריות בעד ונגד החוק. אפשר להסביר מדוע הוא חשוב ״עקרונית״ או מדוע הוא בעייתי ״עקרונית״. גם הכנסת צריכה לפעמים לשקול שיקולים של מוסר ושל עיקרון, אבל לפני אלה היא צריכה להתנהג באחריות של מי שהופקדו בידו שלומה ועתידה של מדינת ישראל. היא צריכה לקבל החלטות שיועילו לישראל ולא החלטות שיזיקו לישראל. במקרה הזה תחשיב פשוט של עלות ותועלת היה מבהיר למחוקקים שהחוק שהעבירו לא עומד במבחן הכדאיות.

הנה התחשיב: אם החוק יעבור את המבחן המשפטי, הוא יפתור בעיה של כמה מאות, אולי אלפים בודדים של משפחות, וייצור בעיה למדינת ישראל. גם תדמיתית, גם דיפלומטית, אולי גם משפטית. אם החוק לא יעבור את המבחן המשפטי, הוא כרוך בהפסד ודאי, ואין בו שום רווח. מכיוון שיש סיכוי גבוה יותר שהחוק לא יעבור את המבחן המשפטי, הכנסת למעשה בחרה, בדעה צלולה, להעביר חוק שאין בו תועלת, או שיש בו תועלת למעטים, ושנזקו ודאי. זו לא בחירה של אנשי עקרונות. זו בחירה של דווקאים – כלומר, טיפשים.