אני איש של בתי קפה. את פגישותיי אני מקיים בדרך כלל בבית קפה תל אביבי, ואת מאמרי אני כותב שם. שתיית קפה בצוותא משרה אווירה של שותפות. אני שואל את עצמי לעתים עם מי הייתי רוצה לחלוק כוס קפה לו יכולתי. כחלק ממסורת של רשימות שכתבתי ברוח זו, גם הפעם ריכזתי את מיטב האנשים שעמם הייתי שמח להיפגש לשיחה בארבע עיניים.
ראשונה לקפה משותף מעט אוטופי היא מישל אובמה. היא בעיני האדם המרשים ביותר בארצות הברית. היא מגלמת יותר מכל אמריקאי אחר את ערכי השוויון והכבוד ההדדי, שעומדים בסתירה בוטה לערכיו של הנשיא המכהן דונלד טראמפ. היא מבטאת את הדרישה ואת הצורך בשוויון מגדרי. היא מחנכת מבריקה: מחנכת את בנותיה, את ילדי אמריקה וגם במידה מסוימת את בן זוגה. הופעתה כריזמטית ומרשימה, ביטוי לתהליכי שינוי חשובים באמריקה ובעולם, בין גזעים ובין גברים ונשים. הייתי מספר לה על מאמצי לעודד שלום עם הפלסטינים ועל החשיבות הרבה לשוויון מלא בינינו לבין שכנינו.
האורחת הבאה לקפה הייתה יכולה להיות קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. גם היא אנטי־טראמפ במהותה. למרות פיגועי הטרור שביצעו מוסלמים בגרמניה, מרקל ממשיכה לאפשר קליטת עשרות אלפי פליטים מוסלמים למדינה. היא אישה ליברלית רחבת אופקים והמנהיגה החשובה ביותר של אירופה כיום. אבסורד ההיסטוריה: מנהיגות אמריקה היום היא גזענית, לאומנית ודוחה פליטים, ואילו מנהיגות גרמניה היא ליברלית וקולטת פליטים. מטרתה של מרקל היא שמירה על אחדות האיחוד האירופי, שמאותגרת בידי טראמפ ופוטין. הייתי משוחח איתה על פיתוח כלכלי אזורי במזרח התיכון לצד יישום פתרון שתי המדינות.
האורח הבא הוא הרמטכ”ל לשעבר גבי אשכנזי. ישראל כלואה היום במלכודת של כיבוש, גזענות ומתקפה על הדמוקרטיה. הייתי שמח לו מנהיג אזרחי ליברלי היה יכול להושיע אותנו ממחטף המתנחלים. אך לדעתי, כמו בעידן רבין־פרס, אנו זקוקים לשילוב בין גנרל לשעבר ואיש חזון מדיני. לדעתי, יש לאשכנזי שתי התכונות האלה. אנחנו שונים בתפיסות עולמנו, אך בשורה התחתונה רוצים את אותו דבר: שתי מדינות לשני עמים, כדי להציל את ישראל כדמוקרטיה יהודית. אני מכיר את אשכנזי, הוא קצין וג’נטלמן. בכוס הקפה ההיפותטית שלו אשאל אותו על תוכניותיו ואספר לו על קשרי עם הפלסטינים.
אחריו בא חבר פלסטיני, סלאח אליאן, סגן מזכיר הממשלה הפלסטינית. הוא יד ימינו של השותף שלי למשא ומתן על הסכמי אוסלו, אבו עלא. הוא מאנשי אש”ף המתונים, והנו קרוב גם לנשיא הפלסטיני אבו מאזן. הוא דוגל בדו־קיום בגבולות 1967 ומבין את מגבלות נושא הפליטים. העברית שלו והבנתו אותנו מעולות. הוא חבר טוב ושותף שלי בתנועת “יאללה - מנהיגים צעירים”, שבה אנחנו מחברים יחדיו באינטרנט כמעט מיליון צעירים באזור ויוצרים דור של תקווה.
אחרונה וחביבה ברשימה היא מיה סביר, בתי, הסופרת המבריקה, ואכן, עמה אני שותה קפה כל שבועיים־שלושה. היא מלמדת אותי בפגישות הקפה כיצד להיות נאמן לערכים של שוויון בין בני אדם ועל כיבוד הזולת.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה – מנהיגים צעירים"