נראה שככל שהוויכוח הקוטבי מחריף, הוא לא הופך אותנו לחכמים יותר, אלא דווקא ליותר טיפשים. עסוקים בהתפלפלויות, ברציונליזציה מגוחכת ובשיוף של תירוצים. מפה לשם, נוצרו כמה פרדוקסים שאדם אינטליגנטי אינו יכול עוד לקבל כ"טיעונים". זה נחמד למראית העין של הוויכוח, אבל מכיוון שאי אפשר באמת להחזיק מקל ארוך כל כך משני קצותיו, אין ברירה אלא לקבל החלטות בכמה עניינים.
1. הזעזוע מגל האנטישמיות בארצות הברית הוא משונה. כלומר, חשוב שישראל תעקוב באדיקות אחרי אירועים אנטישמיים בעולם ותפעל בשיתוף עם קהילות בתפוצות, אבל זה לא קורה. מי שבאמת אכפת לו מהאנטישמיות עוקב אחרי המספרים. ב־2015, לדוגמה, חלה עלייה ניכרת באירועים אנטישמיים בארצות הברית. בקמפוסים בפרט, אבל גם באופן כללי. רבים מאלה שהזדעזעו מהשחתת קברים בסנט לואיס, התעלמו מכל הדיווחים על גל אנטישמיות שגואה באירופה זה כמה שנים.
זה עובד גם הפוך: אלה שמבטלים היום בזלזול כל קשר בין תומכי טראמפ לאירועים אנטישמיים, פרצו בזמנו בזעקות שבר על האנטישמיות הגוברת בקמפוסים ברחבי העולם. לכן, שהגיעה העת להחליט - אם אכפת לך ממצב האנטישמיות, צריך להיות אכפת לך גם כשמדובר בתופעות פוסט־טראמפ וגם כשמדובר באובססיה אנטי־ישראלית. אפשר לבחור בפינצטה מאיזה אירוע אנטישמי להזדעזע ומאיזה לא, אבל רצוי להודות: לא רק שזה אידיוטי, זה גם נותן לגיטימציה לסוג מסוים של אנטישמיות, וכך רק מפריע להילחם בה כתופעה.
2. כדאי להחליט בעוד עניין: האם אתה אדם שמסוגל לחוש חמלה כלפי אדם אחר באשר הוא אדם, או שלא? גם כאן הבחירה בפינצטה מתי לשחק אותה חומל ומתי לזלזל - בעיקר מעוררת גיחוך. מי שרואה במחבל פצוע אדם שזה פשע לירות בו ומביע חמלה אין קץ כלפיו וכלפי בני משפחתו, אנא, בענייני אהבת אדם - שיפגין קצת עקביות. גם מי שסבור שחייל שירה במחבל שכבר לא נחשב סכנה צריך להיענש – צריך עדיין להביע חמלה כלשהי כלפי בחור בן 19 שטעה ברגע נסער, ומאז חייו הפכו לגיהינום תקשורתי שהטביע אותו ואת משפחתו. חלק מהביקורת על הוריו של אזריה מסמרת שיער: כיצד אדם שמחובר כל כך לחמלה ולאנושיות מסוגל לומר עליהם שהם נצלנים? אדם שיש בו חמלה מסוגל לחוש אמפתיה גם למשפחתו של מחבל וגם לאנשים שמצויים במשבר עמוק, אף שהם משתייכים לימין.
3. גם בעניין האכפתיות כלפי היהדות רצוי להחליט: אם היהדות באמת חשובה למישהו, הוא אמור לפעול לאיחוד הזרמים, לגישור בין הדעות, ולא להשמצת היהדות הליברלית או להדרת היהודים הרפורמים. הרי כולם יהודים וכולם חשובים, כי כולם חלק מהעם, שגם כך אינו בדיוק סובל מפיצוץ אוכלוסין. יהדות ליברלית שמתנגדת לטראמפ היא חלק מאיתנו, ורצוי שכך זה יישאר. אז צריך להחליט מה יותר חשוב: האדמה או האומה. מי שהיהדות מפכה בעורקיו, הגיוני שהידברות והבנה עם שאר יהודי העולם תהיה בראש מעייניו. קצת ילדותי לצפות לתמיכה אוטומטית של יהדות ארצות הברית בלי לעבוד על הקשר השוטף איתה. אפשר כמובן לזלזל בה ובחשיבותה, אבל ברור שמי שזו דעתו לא פועל בשם היהדות, אז שלפחות לא יטען כך. ד