כל עיתונאי יודע שיש סיכון תמידי שמישהו מעמיתיו “יגנוב” לו או יחשוף לפניו איזה סקופ או סתם ידיעה או נושא לכתיבה או אפילו רק התבטאות מסוימת שהוא חושב למבריקה ומתכוון לעשות בה שימוש. זה קרה לי השבוע. הלכתי עם המחשבה לכתוב על אינפלציית המועמדים לראשות הממשלה במפלגת העבודה, וקפץ לי לראש המשפט הסרקסטי, השנון לטעמי, שלמפלגה הזאת יש יותר מועמדים לראשות הממשלה מאשר מנדטים בסקרים. והנה, אני פותח את העיתון ביום ראשון ומגלה אותו משפט בטור שכתבה ד”ר רויטל עמירן, ולא נותר לי אלא להצדיע לה ולשבח מכל הלב.
אבל נניח לצרותי ונלך לצרותיה של מפלגת העבודה. אינפלציית המועמדים מטעמה לראשות המפלגה ולכן גם לראשות הממשלה - המצהירים על כך רשמית, העובדים כבר בשטח, החוככים ושוקלים עדיין והחשודים בהתייצבות ברגע האחרון למרוץ להנהגה - אומרת בעצם שאין לעבודה מועמד מתאים לתפקיד. אם כל אחד יכול, אז בעצם אף אחד לא יכול.
האינפלציה הזאת וחלק מהשמות העולים משדרים זילות של תפקיד ראש הממשלה, התפקיד הקשה במדינה. יש אפילו מועמדויות הגובלות בחוצפה. לא אמנה את כל השמות המוזכרים, מועמדים מבית ומחוץ, מטעם עצמם ומטעם אחרים, מגנרלים ו”לשעברים” שונים ועד חברי כנסת מהשורה וכל מה שבאמצע - ורוח אהוד ברק מרחפת על פני הכל; לא אמנה אותם, כי עד שאסיים יתווספו עוד כמה, וגם כי איני רוצה להיות שותף לזילות התפקיד.
דרוש ניסיון רב תחומי
זו אחת הרעות החולות של ישראל הפוליטית, לא רק של העבודה. אדם מכהן קצת בכנסת, עוד קצת בממשלה וכבר רואה עצמו מועמד לעמוד בראשה, כאילו אינה אלא מרכולית קטנה. שלא לדבר על מי שעומד בראש מפלגה, בינונית או קטנה, שהקים או ירש – לפיד, בנט, ליברמן - שבטוח שאלוהים לשלטון בחרו ואין מתאים ממנו, גם אם יש לו רק שישה או שמונה או 11 מנדטים, והעם, שהוא הקובע, לא בחרו.
והרי כבר אכלנו אותה יותר מפעם אחת, כאשר מועמדים עם עבר די מרשים של עשייה וניסיון בתחומים שונים וחשובים, צבאיים ומדיניים, כשלו כשכיהנו כטירונים בראשות הממשלה. כך יצחק רבין ובנימין נתניהו בקדנציה הראשונה שלהם, ואהוד ברק בקדנציה הקצרה ביותר של ראש ממשלה בישראל. כי תפקיד זה אינו דומה לשום תפקיד אחר. הניסיון הדרוש הוא רב־תחומי ומורכב הרבה יותר, וגם לאופי, לתכונות האישיות, להכרת המערכת השלטונית והמפלגתית מבפנים וליכולת לפעול עם אנשים ולהפעילם - יש משקל רב. לא, לא כל אחד יכול.
את המופע הקומי משהו בנושא סיפק ח”כ איתן כבל, בחור עם חוש הומור, שגם הוא כנראה יתמודד, אך טרם הצהיר זאת באופן רשמי. בראיון במסגרת “שבתרבות” בבאר שבע נשאל כבל על סיכויי מועמדי מפלגת העבודה השונים לנצח את בנימין נתניהו. המראיין זרק שמות, וכבל השיב על הרצוג, עמיר פרץ ואראל מרגלית: “קשה לי לראות זאת”. על שמות אחרים ענה למראיין “תמשיך הלאה”. ולבסוף, כשנשאל ישירות: “האם איתן כבל מסוגל לנצח את נתניהו?” השיב בלי למצמץ: “בגדול”. זה נשמע בתחילה כבדיחה. אבל כבל הרי אדם רציני. הוא גם ח”כ ואיש ציבור מעולה והגון. אבל ראש ממשלה? ביבי, לשם שינוי, לא נבהל.