מט"ח עם נפגעים: נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש ויו"ר מכון היצוא רמזי גבאי בילו את השבוע האחרון בתערוכת הסלולר בברצלונה. ברוש הציע לשר הכלכלה החדש אלי כהן להצטרף, אבל כהן סירב. השר הסביר שבארץ הקודש ממתינים לו אתגרים דחופים יותר, כמו הצורך לטפל בבעיית היצוא. אבל הוא נענה להזמנת התעשיינים והשתתף במועצת התעשיינים, אירוע שנכחו בו ותיקי הענף כמו דן פרופר, יו"ר אסם הנצחי, חיים הורביץ מטבע ואחרים.
כהן סיפר לי שהתרגש לשמוע שזמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הוא כבר מוגדר כידיד אמת של התעשייה. "אם דונלד טראמפ מבין את חשיבות התעשייה לצמיחת הכלכלה, אז גם אנחנו כאן מבינים. אפעל לקידום המפעלים ולהבאת חברות בינלאומיות לישראל", הבטיח לתעשיינים.
בפגישות סגורות שניהל עם ראשי הענף דיבר כהן על הטבות המס בהיקף 10 מיליארד שקל שניתנו, וביקש מהתעשיינים להציג תוכניות אופרטיביות מעבר לדיבורים השגרתיים על הפחתת הארנונה וכדומה. מבחינתו, הנגידה קרנית פלוג, שאיתה נפגש עם כניסתו לתפקיד, עושה את המקסימום למען התעשייה. ברוש מסכים, אבל עדיין חושד שספקולנטים משחקים עם השקל. ייתכן שכוונתו לסוחרים המנצלים את הנוכחות הדלילה בחדרי המסחר בלילות שישי למשחקי מטבע.
השבוע נולדה קונספירציה נוספת. גופי הפנסיה והגמל המבצעים השקעות בחו"ל לא נשארים עם הדולרים, אלא ממירים אותם לשקלים ומחזקים עוד יותר את המטבע. בבנק ישראל ערים לטענות, עוקבים ובודקים אך ללא תוצאות. הכל ספקולציות.
בשורה התחתונה, אצלנו לא תהיה ריבית שלילית. גם ההתערבות במסחר במט"ח תהיה מידתית, שכן יתרות המטבע כבר מתקרבות ל־110 מיליארד דולר. בכל מקרה, מצב המשק לא קטסטרופלי. מידתיות היא שם המשחק. בנק ישראל עשה מנהג קבוע ומתערב בשוק אחת לשבוע. כעת נושאים עיניים לטראמפ ולמוצא פיה של יו"ר הפד ג'נט ילן, בתקווה שמהם תגיע הישועה ובעוד שבועיים יעלו את הריבית.
הממשלה מצדה מיצתה פחות או יותר את מערך הסיוע. התמיכה במכון היצוא גדלה מ־40 מיליון שקל ב־2016 ל־65 מיליון שקל ב־2017 ותגדל ב־65 מיליון שקל נוספים ב־2018. כחלון החליט בתחילת 2017 להקים ועדה לחיזוק כושר התחרות. חלפו כבר חודשיים מאז הקמת הוועדה, בראשות מנכ"ל האוצר שי באב"ד, וכלום לא קרה.
בעצם לא בדיוק. הוועדה לא כונסה משיקולים פרסונליים. ברוש, שהתעקש להיות חבר בוועדה (ולא על תקן של משקיף), גרם להפיכתה של הוועדה מממשלתית לציבורית. הוראות היועץ המשפטי מחייבות שבוועדות ציבוריות מחצית מהחברים (שמספרם עומד על 14) יהיו נשים. בשלב זה שתי נשים בלבד מונו: שירה גרינברג, בכירה באוצר, ונציגה נוספת מהתאחדות בעלי המלאכה. למניין חסרות חמש נשים, וכל עוד הפורום הנשי לא יתאזן הוועדה לא תכונס. ניסיונות האוצר לאיתור מועמדות מבנק ישראל או מהמועצה הלאומית לכלכלה עלו בתוהו. אז הנה לכם הסיבה לכך שהוועדה לא מתכנסת.
עד שתתכנס הגיע הזמן שגם התעשיינים ייקחו אחריות. נכון שהיצוא התעשייתי ירד ב־2016, אבל זאת תמונת מצב חלקית. אחת הסיבות לכך היא שדרוג מפעל אינטל והשבתת קווי הייצור שגררו ב־2016 צניחה של 38% בשיעור ייצוא הרכיבים האלקטרוניים. ייצוא מוצרי הנפט זינק מאידך ב־78%. אינטל היא היצואנית הגדולה בישראל ואחריה כימיקלים לישראל וטבע. בין עשרת הגדולים נמצאת תעשיית הפטרוכימיה, המהווה כמחצית מהייצוא המסתכם ב־40 מיליארד דולר לשנה. השאר מגיע ממאות מפעלי תעשייה קטנים ובינוניים. יש כאן ריכוזיות עצומה. כל זעזוע בטבע, באינטל או בכימיקלים לישראל מטה כלפי מטה את הנתונים וגורר גל קיטורים נוסף.
אחרי שלב הטענות נגד בנק ישראל והממשלה, האתגר האמיתי הוא לעודד דווקא את התעשיינים עם מחזורי פעילות של עד 100 מיליון שקל, מתוך תקווה להפחית את הריכוזיות ולייצר מנועי צמיחה חדשים.
2. חלטורת מיסוי הדירות
כל אזרח בישראל צריך היה להיות נבוך ועצוב למקרא הביקורת שהטיחו השבוע שופטי בג"ץ נעם סולברג, אסתר חיות וניל הנדל בנציגינו בשלטון בדיון בעתירות כנגד חוק ריבוי נכסים. היועצים המשפטיים התפתלו, הזיעו, השתעלו והתקשו להסביר כיצד הליך חקיקה עם פגם מהותי כל כך ראה אור יום. יש לייחל שבנושאים ביטחוניים הרחוקים מהעין, המתנהלים בדלתיים סגורות, מכינים טוב יותר שיעורי הבית. באוצר שתקו מרוב מבוכה.
תשמעו סיפור: בישיבת ההנהלה השבוע יוזם החקיקה אמיר לוי מאגף התקציבים מצא על מי לפרוק את זעמו. הוא הטיח טענות קשות בשגית אפיק, היועצת המשפטית של ועדת הכספים, וקרא להחרימה. הוא הגדיל לעשות כשדרש להתעלם ממנה ולעבוד במישרין מול היו"ר משה גפני. עד כדי כך.
קו ישר עובר בין העתירות לבג"ץ במיסוי דירה שלישית לעתירות בעניין חוק שכר הבכירים. בשני המקרים טענו העותרים להליך פגום בחקיקת הכנסת וביקשו את סיוע השופטים. אלא שעתירות המס הוגשו בידי נציגי האופוזיציה ובעלי הדירות, ועתירת שכר הבכירים הוגשה על ידי בעלי ההון. בג"ץ לא פסל את חוק שכר הבכירים אבל המליץ על מקצה שיפורים. סביר להניח שכך יקרה גם בחוק ריבוי נכסים.
בית המשפט אינו שש אלי קרבות מול הפרלמנט. מיסוי דירה שלישית אינו מלחמת אין ברירה. בדיון השבוע לא הייתה התייחסות לסוגיה מבחינה ערכית - האם החוק טוב או גרוע, שוויוני או לא, ישיג או יחטיא את מטרתו. הוא התמקד בהליך החקיקה ובשאלה אם בגלל הפגמים המהותיים שהתגלו ראוי שיחלוף מן העולם.
אלא שבינתיים פגז המיסוי שנורה משייט באוויר ואוטוטו נוחת. עד סוף מרץ יחויבו בעלי הדירות לדווח על מצב נכסיהם. אם יחליטו שלא למכור אלא לשלם מס, התשלום הראשון יהיה ביוני והנוסף בסוף 2017. רשות המסים הקימה אתר ייעודי, הכולל מידע מקיף על חישוב המס ושווי הנכסים. בנוסף הוקם מרכז מידע טלפוני. מאות פניות כבר התקבלו, וסביר להניח שהחלטת בג"ץ תגרור פניות רבות נוספות.
בנוסף, החוק כבר יצר עובדות בשטח. יש בעלי דירות שמיהרו למכור את הדירה השלישית. אחרים העדיפו להחזיק בכל הדירות ולשלם את המס כמתחייב (עד 18 אלף שקל). היו שלא מכרו, העלו את שכר הדירה ובכך גלגלו את המס על השוכרים.
ודווקא עכשיו קשה להתעלם מהוויכוח המקצועי שנוהל על התועלות שבחוק. פלוג הזהירה בספטמבר 2016 שהגדלת היצע הדירות (אם בעלי הדירות יחליטו למכור אותן) תקטין את היצע הדיור להשכרה ותעלה את דמי השכירות. אמיר לוי, שקידם בכל כוחו את אישור החוק (מתוך מטרה עיקרית להגדיל ב־800 מיליון שקל את ההכנסות ממסים), הדהים במכתב התשובה הנחרץ ששיגר לה: "מחירי השכירות עומדים לרדת. קיים מתאם חיובי בין מחירי הדירות למחירי השכירות. מאמצי הממשלה להרחבת היצע השכירות המוסדית עם הקיפאון בעליית מחירי השכירות בשנים האחרונות מפחיתים את החשש שהטלת המס תעלה את מחירי השכירות".
אז אמר. בלוח הזמנים הקצר מאז נכנס לתוקפו החוק התברר כאמור שהמצב בשטח הפוך ושמחירי השכירות רק עולים. בוועידת העסקים של "גלובס" מסוף דצמבר הצהיר לוי בשחצנות אופיינית ש"חוק מיסוי דירה שלישית יעבור. נקודה!". אז הכריז.
כאמור, בג"ץ העמיד על כרעי תרנגולת את ההכרזה ואת החוק כולו. לנוכח תקדימיות הנושא הוחלט לחייב את המדינה להצהיר על עמדתה עד 23 במרץ. דיון ההמשך בעתירות יתקיים בהרכב שופטים מורחב.
ובינתיים בעלי הדירות נקלעו למצוקה. האם להמתין, למכור, לא לחדש הסכמי שכירות, לדווח למס ההכנסה? כל כך הרבה סימני שאלה, ובאוצר שתיקה רועמת. מי שהתנדבה לסנגר על כחלון היא ח"כ רחל עזריה, שהפכה לשופרו הפוליטי. "מפליא שמפלגות שמתיימרות להיות חברתיות מתנגדות לחוק הצודק של מס דירה שלישית ומפקירות את הצעירים. ראיתי כיצד הם ברחו באמצע הלילה כי לא היה להם נעים להתנגד לחוק. גם הם יודעים שזהו חוק שמיטיב עם זוגות צעירים ויסייע במשבר הדיור", היא כותבת וממשיכה: "הם העדיפו לעתור לבג״ץ במקום להתמודד איתו בכנסת. כנראה שחלק ממובילי המחאה החברתית הפכו להיות נציגי בעלי שלוש דירות ומעלה בכנסת. אנחנו מייצגים את הזוגות הצעירים שלא מצליחים אפילו להגיע לדירה הראשונה שלהם". כל כך מביך. כל כך מנותק.
חוק מיסוי דירה שלישית הוא בעייתי ומציב מיליון סימני שאלה ותסבוכות. היה ברור מראש שתועלתו הכלכלית נתונה בסימן שאלה גדול. מילא בעלי האינטרסים משוק הדיור, ואנשי הקואליציה והאופוזיציה. אפילו הנגידה הסתייגה. אפילו אמיר לוי, יוזם החקיקה - וזה פרסום ראשון - אמר לכחלון ממש בישורת האחרונה של אישור החוק שאולי הגיע הזמן לרדת מכל עניין המיסוי. באותו שלב, כשכחלון כבר הגיע לנקודת האל־חזור, הוא הבין שהמכה מביטולו תהיה קשה ליוקרתו כפוליטיקאי וכבש את זעמו.
מפתיע כיצד שר האוצר, פוליטיקאי בעל חושים פוליטיים משובחים, נפל בשבי הקונספציה של לוי ונתן את ברכתו לחוק מפוקפק בעל פוטנציאל לפיגוע אלקטורלי רב נפגעים לכולנו. זאת המכה הפוליטית הקשה ביותר לכחלון: לא מחיר למשתכן, לא הישיבה על הגדר בסוגיית מתווה הגז ולא עניין תאגיד השידור. אנשים שונאים שנכנסים להם לכיס ללא שום התרעה ועוד בענייני דיור. חבל. כחלון בסך הכל שר אוצר טוב בעל גישה מקורית ומרעננת.
התשובה על השאלה מה עבר עליו פשוטה: שר האוצר העביר את החוק למרות שלל ההתנגדויות, כי הוא יכול. היום הוא מסוגל להעביר כל חקיקה כלכלית - אפילו אם תכלול מיסוי על סיגרים ושמפניה ורודה בייבוא אישי. ככה זה בממשלה שיצאה מאיזון.
נתניהו לקה בתסמונת שטוקהולם ומרבה לשבח את כחלון אף שברור שהוא מתענה בשבי. חוק מיסוי דירה שלישית מוכיח שלמרות הכוונות הטובות, יוזמה פוליטית שכל כך מנותקת מרחשי לב הציבור פשוט לא תעבור.
3. אורח נטה ללון
אני מכיר מקרוב את אמיר חייק, מנכ"ל התאחדות התעשיינים לשעבר. ולמרות זאת, כשסיפר לי על החלטתו להתמודד על נשיאות התאחדות בתי המלון, התברר שאני לא מכיר אותו מספיק טוב. הופתעתי. מה הקשר בין רואה חשבון שפעם הסדיר את ענף הסלולר, דאג לתעשייה וניהל את משרד התעשייה לבין סידורי פרחים בחדרים, התיירות הנכנסת הדלילה וגורל הקזינו באילת?
אז זהו, שחייק לא החלים מחיידק העשייה הציבורית, גם אם מדובר בענף המלונאות. עוד לפני שנבחר הוא כבר תוהה מדוע בסוגיית חיבורי הגז דואגים רק לתעשייה ומתעלמים מהמלונאות. מדוע המלונאים נתפסים כקוטרים ולא כאנשי עסקים המייצרים ערך מוסף בייצוא ואחראים לתעסוקת עשרות אלפי ישראלים, הוא שואל.
ההצעה להתמודד על התפקיד הגיעה מדוד פתאל, הבעלים של רשת פתאל שחושב מחוץ לקופסה. הוא מכיר היטב את חייק ויודע שיספק את הסחורה, אבל בדרך התעוררה בעיה פרוצדורלית. הוא אינו מלונאי, והקשר שלו לענף הוא כאורח. תקנות ההתאחדות קובעות שעל תפקיד הנשיא רשאים להתמודד רק צירי ועידת המלונאים. פתאל לא היסס, צירף אותו לדירקטוריון הקבוצה, ושלח אותו מטעמו כציר בוועידה שתכונס בקרוב. חייק גם נתמך על ידי מיקי פדרמן, מבעלי רשת מלונות דן.
השניים דואגים לגייס בימים האחרונים פעילי שטח מובילים כמו ליאור רביב מישרוטל, סמדר נמרודי מרשת רימונים ואחרים. חייק אינו עולה לשחק במגרש ריק. מולו צפויים להתמודד ישי ברנע, יו"ר התאחדות המלונות בירושלים, ואולי גם הנשיא המכהן אלי גונן. נשגר מכאן בהצלחה לכולם.
הסיפור של חייק מפיח רוח של אופטימיות ומוכיח שמותר לחלום. אדם קם לו בוקר אחד ומחליט להיות מלונאי. זה נשמע כתחילתה של בדיחה, עד ששומעים שגם ראשי הענף מוכנים לזרום איתו ולנסות את הפלא החדש. אבל המלונאים לא קנו חתול בשק. הם הכירו את המועמד מימיו בהתאחדות התעשיינים, הכינו שיעורי בית וכבר אז התבשל המהלך המקורי. מי שלא רצה את חייק בהתאחדות התעשיינים, יקבל אותו, אם ייבחר, כחבר נשיאות הארגונים העסקיים.
4. גפני מושיט יד
בשבוע שעבר נחשפה בטור זה פעילותו של יו"ר ועדת הכספים משה גפני למען הנכים. תקציר האירועים: לאחר שחברות הביטוח סירבו לבטח את הנכים, והבנקים סירבו לתת משכנתאות ללא ביטוח חיים, נכנס גפני לתמונה. זה קרה גם כי בנק ישראל סירב להורות לבנקים לתת משכנתה ללא ביטוח. הישועה לא הגיעה מהממונה על הביטוח באוצר. חברות הביטוח דרשו פרמיות ביטוח מנופחות. כל רגולטור ברח מפתרון הבעיה.
גפני הבין שבלי האוצר שום דבר לא יזוז ודרש להקים קרן ייעודית למימון הפרמיות לנכים, ובמקביל להעניק ערבות מדינה על המשכנתה. עד אז השהה את ההצעה לתיקון חוק ערבויות מכר בדיור שיזם האוצר. גפני: "העובדה שנכים אינם יכולים לקבל משכנתה היא כתם על החברה הישראלית. רק לאחר דיונים מתישים מול האוצר הסכמתי לאשר את התיקון לחוק ערבויות מכר, בתנאי שהאוצר יכניס את היד לכיס וידאג לנכים".
את הצעת החוק שתובא בשבוע הבא לקריאה ראשונה בכנסת יזמה ח"כ קרין אלהרר. לפי ההצעה, נכים בעלי יכולת פיננסית לרכוש דירה יוכלו לקבל משכנתה גם אם חברות הביטוח יסרבו למכור ביטוח חיים או שפרמיות הביטוח יהיו יקרות. המדינה תהיה ערבה לטובת בעלי המוגבלויות המעוניינים במשכנתה. משרד השיכון ישלם עד 3,600 שקל לשנה למימון הפרמיות, אם יתברר תוך 45 יום שסירוב חברת הביטוח להנפיק פוליסה היה סביר.
במשרד השיכון מקשים עדיין וטוענים שקבוצת בעלי המוגבלויות גדולה מדי וצריך לצמצם אותה. באוצר טוענים שהמספר הוא 50 אלף ושלא כולם ראויים לסיוע.
גפני: "אני לא מסוגל לתת מענה שלם לכל הבעיות. מדובר במצב ששום מדינה מתוקנת בעולם המערבי לא יכולה להסכים לו. הייתה אפשרות במשך עשרות שנים לפתור את הבעיה מול בנק ישראל, חברות הביטוח והבנקים אבל זה לא נעשה. אני מקווה שסוף־סוף הבעיה נפתרה".
5. יובל המפולפל
חבריו קוראים לו עקשן ולעתים גם טרחן. אישית, אני ערוך לקבל ממנו צלצול בליל שישי וגם בשבת בבוקר. יש המכנים את התופעה "חפירה", אבל כנראה שרק טיפוסים כאלה מסוגלים לפתור בעיות כמו מתווה הגז ולאפשר את ביצוע קידוח "לווייתן".
שאלתי את יובל שטייניץ אם ברגעים הקשים, כשדיוויד גילה התחרט או כשבג"ץ קיבל חלקית את העתירות נגד המתווה, חשב להרים ידיים. "היה לי לא קל. היו באמת כמה רגעים קשים וקשה להגיד מה הקשה ביותר. בשביל אוצר הטבע הכי גדול אי־פעם, ששווה מאות מיליארדי שקלים, שווה היה להילחם", הוא מודה. "כשמוניתי כשר האנרגיה, חלק מהשרים והפקידים המליצו לא להתעסק בעניין הגז. 'הלווייתן טבע וכך גם כריש ותנין, ואין סיכוי להציל אותם', הזהירו אותי. אחרים אמרו למצוא תירוץ של ניגוד עניינים ולהתרחק מהנושא כמו מאש. הלכתי בדיוק בכיוון ההפוך. ראיתי בעניין משימה לאומית. לו הגז היה נשאר בים, ההכנסות ממיסוי שסידרתי בתפקידי כשר אוצר היו נעלמות".
האם חששת שבמקרה של קריסת הפרויקט, נובל תתבע את המדינה בבוררות בינלאומית?
"אני לא זוכר מה בדיוק נאמר בדיונים, אבל בפירוש עמד על הפרק החשש שאם נמשיך למנוע את פיתוח 'לווייתן', כל פעם בטענה אחרת, תוגש נגדנו תביעת ענק מצד חברות האנרגיה. משרד המשפטים העלה את החשש אבל אותי זה פחות הדאיג. מה שבאמת הדאיג היה החשש שהגז יישאר בים, שנמשיך לנשום אוויר מלוכלך ונוותר על הכנסות של מיליארדי דולרים".
אז איך זה שמחירי החשמל עלו בתחילת השנה למרות הגז הזול?
"המחירים עלו בגלל זינוק של 45% במחירי הפחם שאחראי לכ־40% ממחיר החשמל. תזכור ששנה לפני כן המחיר ירד פעמיים ב־15% וב־7%. נכון שב־2012 המחיר זינק בגלל פיצוץ צינור הגז ממצרים. קשה להעריך אם המחיר יירד בעתיד, אבל אם תהיה רפורמה בחברת החשמל, צפויה ירידה נוספת. אולי בעוד ארבע שנים, לאחר פתיחת חוזי הגז של חברת החשמל, המחיר יירד. היינו רוצים שחברת החשמל תשלם עבור הגז מחיר נמוך, אבל חוזה הרכישה שאושר ב־2012 על ידי יו"ר רשות החשמל הקודמת היה בעייתי. לו היו משנים את נוסחת ההצמדה, הגז היום היה זול יותר. ועדיין המחיר לתעשיינים ולתחנות הכוח נמוך, וירד מ־5.5 דולר בממוצע ליחידת חום ל־4.9 דולר. חברת אנרג'יין שקנתה את מאגרי 'כריש' ו'תנין' מוכנה למכור גז במחיר זול יותר. בחצי השנה האחרונה מונופול הגז מתחיל להתפרק".
אבל הוא עדיין קיים, והתחרות מוגבלת.
"נכון, אבל הוא התחיל להתפרק. מאגרי 'כריש' ו'תנין' עברו לידיים אחרות, והגז שם מיועד לשוק המקומי. בשדה הגז 'תמר' התחילו למכור חלקים, ויש מצב שהוא יפורק לגמרי. בתוך שש שנים יהיו שלושה שדות גז בבעלויות שונות. אני מקווה שעד אז יתגלו שדות נוספים".
יש הטוענים גם היום שמתווה הגז מושחת ומסרבים להתנצל.
"הטענה הזאת היא איוולת מושלמת. גם אני שומע טענות מוזרות מהסוג הזה. מתווה הגז אושר בתמיכת כל הגורמים המוסמכים, כולל המשנה ליועץ המשפטי שהיה מעורב בכל תג. גם נגידת בנק ישראל וה־OECD המליצו לאשר. הגיע הזמן שמתנגדי המתווה יודו בטעותם, יתנצלו ויעשו חשבון נפש. יש אנשים שהפכו את ההתנגדות למתווה לדת. מוזר שיש עוד אנשים שממשיכים לגנות".
מה הסיבה לעיכוב המגעים למכירת גז לירדנים? מה הם קיבלו בתמורה להסכמה לחוזה?
"אמרתי מראש שגם עיכוב של חודש־ חודשיים בפיתוח מאגר 'לווייתן' לא יהיה נורא, ובאמת סוף טוב הכל טוב. אני לא מגיב על מגעים עם מדינות ערב. מדובר בעניין רגיש מדי".
איך אתה מרגיש עם העובדה שגם בעניין מתווה הגז ביבי גנב ממך את הקרדיט?
"מה שעשיתי הוא דבר גדול, כי הצלנו את אוצר הטבע הגדול במדינה. בזכות המתווה יכולתי להשיק תוכנית להפחתת חלקו של הפחם בייצור החשמל ל־10% ואת היתרה להעביר לגז ולאנרגיות מתחדשות. תמיכתו של ביבי במתווה למהלך שהובלתי הייתה חשובה. אני לא מתחרה עם ראש הממשלה על קרדיטים, בטח לא בעיתון".
הודעת שחברת החשמל תקים את תחנות הכוח החדשות, שיחליפו את הפחמיות בחדרה. אתה שב ומנציח את מונופול הייצור בחברת החשמל. למה?
"אמרתי שיש סיכוי שזאת תהיה חברת החשמל, אבל עדיין לא החלטתי. התניתי את זה בהתקדמות הרפורמה. נחליט בנושא בחודש הקרוב. הקריטריון שמנחה אותי הוא איך ניתן להקים את התחנות הכי מהר: חברת החשמל או גורמים בסקטור הפרטי".
בשביל מה טסת השבוע לאיטליה וליוסטון שבטקסס?
"באיטליה נפגשתי עם שר האנרגיה לדיון בצינור הגז עם איטליה במטרה לייצא את עודפי הגז ישירות לאיטליה ולמערב אירופה. זה צינור הגז הימי הארוך בעולם שיעבור דרך קפריסין, יוון ויגיע לאיטליה. האיחוד האירופי תומך בפרויקט, שאם יתממש יהפוך את ישראל לגורם משמעותי במשק הגז העולמי. עם טורקיה כבר קיימנו שלושה סבבי שיחות, ואנחנו מקווים להגיע גם איתם לסיכום על צינור גז. ביוסטון אעניין משקיעים במכרז לחיפוש גז ונפט ב־24 הרישיונות שהפצנו".
מבין כל החברות הבינלאומיות רק נובל נמצאת בישראל. כל השאר ברחו.
"אני מקווה שזה מצב זמני. נמצאת איתנו אנרג'יאן היוונית, ואנחנו מקווים שתוך כמה חודשים יגיעו עוד חברות בינלאומיות שיתחרו על חיפושי גז. חברות באירופה ובארה"ב מגלות עניין למרות החרם".
האם במהלך הדיונים על המתווה ספגת איומים?
"אכן התנהלו נגדי הפגנות ונאמרו ביטויים מילוליים קשים, אבל הכל נותר במישור הפוליטי והמחאה הציבורית ולא מעבר לכך. זאת מהותה של דמוקרטיה".