אומרים שחג פורים יהיה השנה בסימן תחפושות של אלאור אזריה. עצם העובדה שיש מי שמוכן לחפש את ילדיו בדמותו של אזריה כגיבור ישראל הוא סיבה להסתכל באלכסון על החג הזה. גם משום שהמסורת עצמה מאמצת כגיבור חיובי את מרדכי היהודי, הסבא החביב שסרסר בבת משפחתו אסתר לאשמאי הזקן אחשוורוש. אומרים שהוא עשה את זה למען העם היהודי ומדינת ישראל.
את הטיעון הפטריוטי הזה אנחנו שומעים לעייפה מכל סרסור טיפוסי שמסיים את טיעוניו לקולת העונש בשאלה: מה אתה עשית בשביל המדינה? השאלות האמיתיות שאמורות להישאל הן: למה רצחת אדם חסר אונים? למה קנית צוללות מיותרות? למה גירשת אנשים מביתם? מילא מכירת אסתר לאחשוורוש, שהיא בעיקר עניין משפחתי פנימי וממש חבל על הנערה, אבל השמחה עד דלא ידע על תליית עשרת ילדיו של המן משתווה אולי רק לפרשת חנן פורת, שהיה ממנהיגי המתנחלים, ובירך "פורים שמח" לאחר הטבח של ברוך גולדשטיין, שרצח 29 מתפללים ופצע 125 בפורים 1994. פורת ספג על כך ביקורת קשה ונטען כלפיו ששמח על הטבח.
מאז אותו יום פורימי במערת המכפלה, טבח גולדשטיין הוא שמחת פורים של הימין הקיצוני. כבר למחרת הטבח התחפשו חוגגי פורים מזני הפרא של הימין הקיצוני לברוך "הגבר" גולדשטיין. מאז לא חלף פורים בלי שמעריציו של הרוצח השפל מקריית ארבע יעלו לקברו של הדוקטור הטובח ויוסיפו לחג פורים את מסיכת הזוועה שמכסה על שאר הזוועות של משטר הכיבוש.
יש עניינים מתועבים במגילת אסתר אך הם התרחשו בעבר
לעלוז על רצח מתפללים ותליית עשרה ילדים על פי מגילת אסתר הם עניין מתועב למדי, אבל כל זה קרה בעבר. הדעת נותנת שבני אדם מסוגלים לנהל מערכת פנימית אישית של חשבון נפש. אך מתברר שיש בישראל בעיה: עבור ציבור גדול אזריה הוא גיבור ישראל, ופרצופו המכוער של הציבור הזה נחשף לא רק בפורים ולא רק ברחובות, אלא בכל דרגי השלטון, מראש הממשלה ועד אחרון הפקידים החתומים על מעשי עוול גזעניים שמתחוללים כאן יום־יום.
השבוע, למשל, פורסם כי רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות אזרח התלוננו שנער פלסטיני בן 14, שנחשד ביידוי אבנים בכניסה למחנה הפליטים במחסום שועפאט, נורה בכדור ספוג. אומרים שזה משהו כמעט כמו קפצון של אקדח פורים. הקפצון הזה גרם לקרע בריאה, שברים ושטף דם. על פי התלונה, אמבולנס של הסהר האדום ניסה להביא את הנער לבית החולים “אל־מקאסד”, אבל הוא נעצר במחסום, נוסעיו תוחקרו, הנער צולם, הוגדר כ”מבוקש” ונאסר עליהם לנסוע לבית החולים הפלסטיני.
בימים האלה הנער אמור להשתחרר. לא לבית הספר, גם לא לחופשת החלמה. למעצר בית. בתלונה שהגישו שני הארגונים נאמר “כי הכבילה למיטה וחקירת הנער בבית החולים הן הפרות של כללי האתיקה הרפואית”. העניין הוא לא רק האתיקה הרפואית, אלא האתיקה האנושית. פורים שמח גם לכם.