ח"כ מיקי זוהר הציע השבוע את "התוכנית המדינית" שלו. זכות הצבעה ליהודים ואופציה עתידית למימוש לערבים: לתת להם דבר מה שזוהר כינה "שוויון אזרחי ללא זכויות הצבעה" מתוך הנחה שלא יסכימו להתגייס לצבא, לתמוך בדגל ולהצהיר נאמנות. ח"כ זוהר ביטא בפשטות את האמירות חסרות הבושה, המפלות והמתנשאות על אנשים שאינם אנשים בעיניו, שיהיו, לשיטתו, כפופים לחקיקה ישראלית ובו־זמנית נעדרי זכות להשפיע על המחוקקים הקובעים את אותם החוקים.
כשנשאל "האם זו דמוקרטיה?" השיב זוהר "כן, זו דמוקרטיה" והמשיך לפרוש את משנתו. למעשה, הדמוקרטיה הישראלית צריכה לעצור, להודות לח"כ זוהר על בהירות ופשטות המחשבה ולקוות שהוא לא ייבחר ברשימת הליכוד לכנסת יותר. את תפקידו הציבורי הוא מילא. וזאת מדוע? כי הדברים שהוא תיאר, באנגלית, בערוץ i24NEWS, אינם מצב דמיוני. הם המצב הנוכחי. כך חיים הפלסטינים והישראלים זה לצד זה במשך עשרות שנים. ליהודים ולמיעוט ערבי יש זכויות הצבעה. מנגד, רוב הערבים הפלסטינים החיים בין הים לירדן כפופים לחקיקה ישראלית, אך הם נעדרי זכות להשפיע על המחוקקים הקובעים אותה.
עד לאן השיח יתדרדר לפני שיקום מנהיג שיעצור אותו?
ח"כ זוהר לא תיאר תוכניות עתידיות, פנטזיות, משאלות לב. התיאור שלו קרוב מאוד למצב הקיים. קשה לקלוט? כן, מה השוני. ישראל שולטת בשטחים, מחזיקה אותם בממשל צבאי. מפעם לפעם מרפה או מהדקת את האחיזה, לפי אורחות הזמנים וכטוב בעיניהם של שרי הביטחון המתחלפים. ה"רעיון" של ח"כ זוהר בנוגע לממשל מקומי עתידי שינהל את ענייניהם של תושבי הערים הגדולות בגדה המערבית חי וקיים. קוראים לו הרשות הפלסטינית.
והנה, כאמור, זה המצב הקיים. מדינה אחת, שבה ליהודים ולמיעוט ערבי יש זכות בחירה, ולשאר הערבים - אין. בראיונות ממשיכים שכלל ח"כ זוהר את השיטה. לפי המשך דבריו, מן הערבים בעלי זכות ההצבעה בהווה תישלל הזכות הזאת עד שיתגייסו לצבא, יתמכו בדגל ויישבעו אמונים למדינה. יש לאן לשאוף.
כעת נותר לשאול: מתי תגיע ההצעה שלערבים יהיה מותר רק לנשוף? לא לשאוף? רוצה לומר: עד לאן השיח יידרדר לפני שיקום מנהיג ישראלי ויעצור אותו?
הכותבת היא בלוגרית פוליטית ובעלת "הפלוג" - בלוג פוליטי