"הייל היטלר! עכשיו אני הולך אל האלוהים. משתה פורים 1946", קרא האיש ונעץ מבט רב משמעות בעיניו של סרג'נט וודס, מי שהופקד על ההוצאה להורג של עשרת הפושעים במשפטי נירנברג. החבל העבה נכרך סביב צווארו, ומדרגת העץ שעליה עמדו רגליו נשמטה בקול חבטה. בתום 14 דקות נפח את נשמתו מי שהוגדר בפסק הדין "אויב היהודים מספר אחת".



יוליוס שטרייכר נחשב אחד מראשוני האנטישמים והקיצוני שבהם. בשנת 1923 הוא ייסד את העיתון הידוע לשמצה "דר שטירמר" ("המסתער"), שהתבלט בתוכן האנטישמי הקיצוני שלו. שלא כמו עיתונים אחרים, אשר עסקו גם בנושאים אחרים, והאנטישמיות בהם הייתה מוסווית בין השורות, "דר שטירמר" פנה למכנים המשותפים הנמוכים ביותר והפך את האנטישמיות לפורנוגרפיה. הבוטות שלו התפשטה מחוץ לגרמניה, ובשיאו הגיע לתפוצה של 800 אלף עותקים. שטרייכר האשים את היהודים בייסוד הקומוניזם, בקשירת קשר נגד הנצרות, בניצול משאביהם הכספיים להפיל ממשלות, בדרדור נשים לזנות ובאינספור פשעים.



נזכרתי בסיפור המפורסם על שטרייכר בעת קריאת המגילה. לכל אורך המגילה מנסה המן בן המדתא האגגי להעליל על היהודים ועל מרדכי. אחת הטרוניות המרכזיות שמעלה אביו של ויזתא למלך היא ש"יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים". ואכן לפרקים לא קצרים מצליח הצורר להכפיש את חבורת מרדכי ואסתר, וכל עוד היהודים מפורדים, הכף נוטה לרעתם.



אלפי שנים חלפו, ועם ישראל עשה דרך ארוכה משושן לציון. אבל מבט נוקב וכואב בואכה מרץ 2017 מגלה שאנחנו חיים בחברה משוסעת לשבטים. לומדים במערכות חינוך נפרדות; גדלים על אתוסים וערכים שונים וכל שבט בונה לעצמו נרטיב נפרד. וזה לא עניין של ימין ושמאל. תת־השבטים כוללים גם ותיקים ועולים, חילונים ודתיים, פריפריה ומרכז וכך הלאה. מה יכול להיות טוב יותר מחברה מגובשת ורבת תרבויות? אלא שהשבטים אינם פוגשים זה בזה כלל.



להפך, הם מתרכזים בבניית חומות שהולכות וגובהות. הסיכויים של הבת הדתייה שלי לפגוש את הבן החילוני/ החרדי/ העולה/ השונה ממנה לשיחה מעמיקה,


ויכוח או ליבון של סוגיות - כמעט ולא קיים. גם צה"ל, שמופקד על ביטחוננו, נמצא לאחרונה במרכזן של מחלוקות רבות. לפעמים נדמה שהצבא התבלבל קצת בתפקידו והתחפש לסדנת חינוך וערכים לא מוצלחת. אבל גם בו זה לא ממש קורה, ולו מהסיבה הפשוטה שפחות מ־50% מהצעירים והצעירות משרתים בצבא. מה אומרים? לא אומרים. עושים.



אסתר מצווה על מרדכי "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". זו עצה מצוינת גם עבורנו. חברה רבת־תרבויות ומגוונת היא חלום נפלא שיכול להתגשם. לשם כך צריך חזון ופחות פוליטיקה קטנה. משרד החינוך חייב להוביל, אבל לצדו הגיע הזמן להקים גוף שיתַכְלל תהליכים שיחזקו את החיבור בין שונים בחברה. כולנו נדרשים לשינוי, שיתחיל מהקשבה זה לזה. אנחנו לא צריכים להסכים, ובוודאי שלא להחזיק בדעה אחידה, אבל ליבון מחלוקות ודיון נחוצים לרוב האוכלוסייה בישראל. מה שהצליח מול המן - מובטח שיצליח גם מול הצוררים המודרניים שסביבנו.



הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל השדולה לאחדות העם בכנסת