איך יודעים שעסקת מובילאיי היא המוצלחת והמרשימה ביותר שאי פעם חווינו במשק הישראלי (ועסקאות מוצלחות לא חסרות - כתר פלסטיק וישקר הן רק האחרונות שבהן)? כי כל אחד מהפוליטיקאים רצה, ובצדק, צילום למזכרת עם ההצלחה. היו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון, שר התחבורה ישראל כץ, חברי כנסת ופוליטיקאים אחרים ומי לא. כולם רוצים להצטופף באלטלנה של עולם ההייטק.
כבר אמר מי שאמר שההצלחה אבות רבים לה, אבל בואו נראה את הפוליטיקאים מטים אוזן קשבת גם לראשי טבע, במצוקה הפוקדת אותם, או מצטלמים ליד פצצת האמוניה במפרץ חיפה. זה לא הזמן להשבית שמחות. מה שיוצא מעסקה זו לפוליטיקאים כבר אמרנו, אבל מה יוצא ממנה לכלכלה הישראלית או למי שאנחנו אוהבים לכנות "האזרח הקטן"? הרבה מאוד. כל אחד מבעלי המניות יצטרך לשלם עבור מימוש אחזקותיו מס רווח הון בשיעור הנאמד ב־25% מחלקו בשלל.
בעסקה בשווי של 15 מיליארד דולר, שזה בערך כמו תקציב הביטחון, היקף גביית המס יעמוד על מיליארדי שקלים רבים. אלה יתווספו לעודפי גבייה של 3 מיליארד שקל בחודשיים הראשונים של 2017, וכפי שכבר כחלון הצהיר, "הכסף יחזור לאזרחים".
איך הוא יחזור? על פי הודעתם המשותפת של נתניהו וכחלון מאתמול, זה יקרה בדרך של הפחתת מסים. אלה לא יהיו מסי חברות (שכבר הופחתו ב־2%), אלא בעיקר מס הכנסה ואולי גם מע"מ (העומד על 17% לאחר שהופחת ב־1% לפני שנתיים). ואולי גם וגם. גם מע"מ, גם מס הכנסה ואולי צ'ופר נוסף בדמות ביטוח סיעודי ממלכתי. מתי ההפחתה תצא לפועל? לפי ניחוש שלי, זה יקרה ברבעון האחרון של 2017. מדוע אז? כי לפי הדיבורים, הבחירות לכנסת יתקיימו לקראת תחילת 2018 ואין כמו הפחתת מסים כדי לחזר אחר הבוחרים.
צד חיובי נוסף של עסקת מובילאיי הוא שהגופים המוסדיים המנהלים את חסכונותינו, שעדיין מחזיקים במניות מובילאיי (כמו מנורה מבטחים), יתעשרו בכמה מאות מיליוני שקלים. זה ישפר את המציאות הפנסיונית ואת התשואה.
עסקה אסטרטגית
אבל אם נניח לרגע בצד את הסיפורים הפיננסיים, הסיפור ב־ה' הידיעה הנוגע לעסקה הוא הצד האסטרטגי. האקזיט של בעלי מובילאיי הוא לא עוד עסקה פיננסית כמו ICQ של יוסי ורדי לפני כעשור. זו עסקה אסטרטגית הן עבור אינטל הן עבור מייסדי מובילאיי. אמנון שעשוע, זיו אבירם וחבריהם ימשיכו לפתח את חזון הרכב האוטונומי לאחר שאמצעי האזהרה והמצלמות של מובילאיי כבר מותקנים כמעט בכל רכב אירופי.
מבחינת אינטל, העסקה מהווה מנוע צמיחה יוצא מן הכלל. לאחר שהחברה העולמית חוותה משבר כשלא נכנסה לעולם המוליכים לסמארטפונים, מובילאיי ועולם הרכב האוטונומי הם ההזדמנות לתיקון דרכה העסקית.
15 מיליארד דולר הוא כסף גדול בעיניים ישראליות, אבל כסף קטן להגשמת חלום במונחים בינלאומיים. אינטל מכירה את ישראל ובאמצעות מפעליה בישראל נחשבת ליצואנית הגדולה במשק. הידע העצום שנצבר במובילאיי אינו נודד למקום אחר, אלא נמצא כאן כדי להישאר. הוא יישאר כדי להמשיך ולפתח בדרך הטובה ביותר את המכונית האוטונומית הבאה ואולי פתרונות תחבורה בינלאומיים נוספים, ולאו דווקא בתחום המכוניות הפרטיות. והרי ברור לכולם שישראל בתחום התחבורה הציבורית היא סנדלר ההולך יחף.
בעסקה קיים היבט נוסף הנוגע לעולם ההייטק. ישראל נחשבה עד היום לסטארט־אפ ניישן. אז זהו, שכבר לא, וצריך להחליף את הססמה. יותר ויותר יזמים ישראלים מתאפקים ולא עושים אקזיט מיד כשמגיעה ההצעה הראשונה ומיד הם רצים לספר לחבר'ה.
חברות כמו אינדיגו ו־ווייז מכרו רק בשלבים מאוחרים. בעלי חברות כמו צ'קפוינט וטאבולה עדיין מתאפקים ואולי בכלל לא ימכרו. מובילאיי היא המקרה הבולט המנפץ את התרבות הזאת.
יזמים שמאמינים במוצר שפיתחו יכולים להתאפק ולרוץ לכל אורך הדרך ובסוף לנצח. לפתע הם הופכים לרצים למרחקים ארוכים. הם אלה שבסופו של דבר צוחקים כל הדרך לבנק.