בירושלים לא האמינו שטראמפ ידהר כל כך מהר לתוך הסכסוך הישראלי-פלסטיני

אנשי הנשיא מדגישים כי הוא מחויב לרעיון שתי המדינות וכי ישראל תצטרך לנקוט ויתורים. לפחות בינתיים נראה שמי שהחל את הקמפיין שלו כאיש תקומה, עבר דרך הבית היהודי, חלף על פני הליכוד וכעת הוא בדרך שמאלה. הבעיה היא בפרטנרים: נתניהו שקוע עמוק בחפירות וזולל "שמאלנים" ואנשי תאגיד לארוחות בוקר וערב, ואבו מאזן מאותגר על ידי חמאס ומעדיף בינתיים להיות ראש מדינה ללא אחריות על מדינה. 

ובינתיים, צריך נתניהו להתכונן למסע לחצים אמריקאי להקפאה מוחלטת של ההתנחלויות, לאי־העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ולפסגה ישראלית־פלסטינית בתיווך האמריקאים באירוח מצרי או ירדני. דברים שרואים מכאן לא רואים משם, כבר אמרנו?

2. באופן הדרגתי ומושכל מנסה טראמפ להחזיר את ארה"ב לעמדות השפעה במזה"ת על מנת שלא להותיר את הזירה לפוטין. הוא נוטש את מדיניות "הדיפלומטיה הציבורית" שהטמיע אובמה וחוזר לדבר בשפה הכי מדוברת כאן: כוח. 400 חיילי מארינס שנחתו בסוריה והחלו לפעול הם סימן ראשון לכך שארה"ב לא מתכוונת לוותר על מעמדה, וכי בדעתה לעבור מסיוע אווירי ולוגיסטי למעורבות יותר אקטיבית בלחימה.

ובינתיים באנטליה, בירת "הכל כלול" האהובה על הישראלים, נפגשו בשבוע האחרון הרמטכ"לים של ארה"ב, רוסיה וטורקיה, על מנת לתאם את השלב הבא בלחימה על בירתו של דאע"ש בסוריה, א־ראקה. התיאום חיוני להגדרת גבולות גזרה, סיוע לכורדים, תמיכה בכוחות האופוזיציה הסורית ועוד. 

רא"ל גדי איזנקוט לא נכח בפסגת הרמטכ"לים הזאת, אך הוא מכיר היטב את המשתתפים, וגם בלי שהיה שם אני בטוח שישראל וצה"ל "נכחו" בחדר בסוגיות של מודיעין, מרחב אווירי וטכנולוגיות מתקדמות. הפעילות האמריקאית בסוריה ושילוב הידיים עם רוסיה וטורקיה בלחימה בדאע"ש מהווים מבחן ראשוני לקבינט הביטחוני של טראמפ ולנשיא עצמו, לצד שר ההגנה, הרמטכ"ל האמריקאי וראש ה־CIA. הם ייבחנו על גיבוש מדיניות ואסטרטגיה, יכולת קבלת החלטות ודרך ניהול משברים, שעוד יבואו. מהיציע צופות מדינות המזרח התיכון והעולם כולו, ממתינים למשחק ולתוצאות. 

3. כבר כמעט שני עשורים מחזרת טורקיה על פתחו של האיחוד האירופי בתחינה להתקבל לשירותיו, ונדחית פעם אחר פעם. טורקיה מציגה חברות נאמנה בנאט"ו, אירוח בסיסי צבא אמריקאיים, צמיחה כלכלית משמעותית מדי שנה, פיתוח תשתיות לצד אוצרות מים וטבע, ושליטה על מעברים ימיים ויבשתיים בואכה אירופה. ככל שהם מתאמצים יותר, ככל שהגבירו את התחינות - דחתה אותם אירופה שוב ושוב. כעת באה שעת הנקמה. 

גל הפליטים השוטף את שערי אירופה בשנים האחרונות מכל מדינות המזרח התיכון ומיליוני המהגרים הטורקים שהתבססו במערב אירופה שינו באופן דרמטי את המשוואה בין הצדדים. כיום ארדואן הוא המכתיב את הטון, הוא השולט במעברים, הוא יכול להחליט אם הזליגה לאירופה תהיה ב"טפטוף" או ב"שיטפון", ומכאן שהוא מרשה לעצמו לבוא בתביעות ולאיים על מדינות אירופה שלא מקבלות את תכתיביו. הוא מנצל היטב את חולשתה של אירופה, את דרישת אזרחיה מהממשלות לבידול, להסתגרות ולהרחקת זרים, והופך להיות הבריון השכונתי. לפני שיצא למהלך, הסדיר את היחסים עם ישראל ותוך כדי כך הוא מארח את ארה"ב ורוסיה בשטחו לתיאום המערכה בדאע"ש. 
 

 

טורקיה הייתה ונותרה מעצמה מזרח תיכונית בשעריה של אירופה. כשם שהפלסטינים לא הולכים להיעלם לנו לשום מקום, כך גם הטורקים לאירופה. בשוך הסערה, בסדר העולמי החדש תצטרך אירופה לתת לטורקיה את המיקום והמעמד הראויים לה. שכר הלימוד ששולם, ועוד ישולם, יהיה מן הסתם גבוה במיוחד. 

כבר שנים אינני קורא מברקים דיפלומטיים, אך אני זוכר היטב את שגרירנו החדש בטורקיה, איתן נאה, מהתקופה שבה היה ציר צעיר באנקרה במחצית שנות ה־90. הוא אהב לכתוב מברקים, לדווח ולפרשן, ואני בטוח שיש כעת תעבורת דואר רבה מאנקרה לירושלים. משעמם לא הולך להיות שם.

4. ישראל אכן הולכת והופכת למעצמת טכנולוגיה ועומדת להיות נוכחת בתוך שנים במיליוני כלי רכב בעולם. דרך ארוכה עשינו מהסוסיתא עשוית הפיברגלס ועד לחזרתנו לחזית תעשיית הרכב העולמית - והפעם בגדול.  

מכירת מובילאיי היא אכן גאווה גדולה לישראל, לתעשיית ההייטק, לחזון ולכלכלה. אולם לצד ההתלהבות המוצדקת והשמחה הלאומית, חייב כל מי שעיניו בראשו לצפות שנים קדימה ולהבטיח את המשך היותנו בחזית הידע והטכנולוגיה. זה לא יקרה אם לא תמשיך ותתעצם המגמה של שר החינוך נפתלי בנט לחיזוק החינוך הטכנולוגי ולדחיפת הנוער הישראלי להצלחה בלימודי מתמטיקה ומדעים. אם לא נצליח בכך, לא תהיה לתעשיית ההייטק עתודת כוח האדם הנדרשת, ונאלץ לייבא מהודו ומקוריאה. צריך גם לטפל ברגולציה, במיסוי ועוד, אבל ללא חינוך טכנולוגי משמעותי ומאתגר גם צה"ל יהיה בצרות, גם ההייטק וגם מדינת ישראל.

5. ביום שיורידו את השאלטר על הערוץ הראשון ועל רשות השידור, אזיל דמעה. זה יהיה יום עצוב מאוד לישראל ולשידור הציבורי. שנים כעסנו על רשות השידור, על התקלות, על האגרות, על שליטת הפוליטיקאים, אך לצד זאת, רשות השידור עשתה כאן מפעל גדול שעיצב שפה, תרבות, מורשת, ידע, בידור והרבה מאוד חדשות. 

אני חסיד גדול של השידור הציבורי. אני סבור כי מדינת ישראל עודנה צעירה, שברירית, שסועה ומתמודדת, והיא זקוקה לשידור ציבורי חזק ואיכותי. אני מקווה שתאגיד השידור הציבורי יצליח לספק את הסחורה ללא מורא וללא משוא פנים, ולרכוש את אמון הצופים והמאזינים. אולם העובדה שרשות השידור הופכת להיות היסטוריה, מצערת ומלמדת על כישלון של הממשלות לדורותיהן ושל אנשי הרשות עצמם, שלא עצרו בזמן ובעוצמה את הפוליטיקאים, ושל החברה הישראלית כולה. רגע לפני שזה קורה - תודה מעומק הלב לאנשי רשות השידור ובהצלחה לחלוצי התאגיד.

6. עתירתו של השר לשעבר אבי גבאי לבג"ץ נגד חוק הצינון היא מהלך ציבורי ראוי נגד חוק לא חוקי. כבר שנים אני טוען כי הסטארט־אפ הפוליטי הזה מבית מדרשו של נתניהו - שנועד להרחיק מתחרים פוטנציאליים - סותר את חופש העיסוק ואת הזכות הבסיסית המוקנית לכל אזרח לבחור ולהיבחר.

בשנים האחרונות הפסידה הציבוריות הישראלית מספר לא מועט של מנהיגים מצוינים מהעולם הצבאי, שלא רק הצינון מנע מהם להגיע לפוליטיקה, אלא גם ובעיקר התחושה ששולחים אותם למשימות שבהן אפשר להיפגע ולהיהרג - לזה הם טובים - אבל נדחים מהעולם הפוליטי מכיוון שהם מאיימים על הפוליטיקאים.

איני יודע מה יחליט בג"ץ, אבל המהלך הזה של גבאי נכון וראוי להערכה.
 

7. היום בדיוק תחגוג אמא שלי לאה יום הולדת. גם אנחנו וגם היא לא יודעים בדיוק בת כמה היא בגלל המחסור ברישום בדמשק, אבל אנו מעריכים ומאחלים לה עד 120. בשנים האחרונות פייסבוק והרשתות החברתיות נותנות לה חיים חדשים וקשר בל יתואר עם הילדים והנכדים והעולם. 

דווקא השבוע, ערב יום ההולדת, גנב לה בן בליעל את הארנק ואת המכשיר הסלולרי. זה שלושה ימים היא לא כותבת, לא מצייצת ולא מגיבה, אבל אני מבטיח לכם - היא תשוב בע"ה ובגדול. 

מזל טוב, אמא, ושבת שלום.