מנכ"ל משרד המודיעין: "ההתפתחויות בסוריה - האיום האסטרטגי הגדול ביותר על ישראל"

1 בשבוע שעבר, כשראש הממשלה בנימין נתניהו דן במוסקבה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על המצב בסוריה, חש מנכ"ל משרד המודיעין, חגי צוריאל, תחושת סיפוק. זה זמן מה שהוא מציין בכל הזדמנות שעל ישראל להבין כי "ההתפתחויות בסוריה הן הדבר האסטרטגי הכי חשוב. נקודה". 

השבוע מציינים שש שנים לפרוץ מלחמת האזרחים שגבתה עד כה כחצי מיליון קורבנות, מיליון פצועים וכ־10 מיליון פליטים. העולם שותק אל מול הזוועה ומעשי הטבח, וסופה של המערכה אינו נראה באופק. בשובו ממוסקבה אמר נתניהו כי ביקש מנשיא רוסיה למנוע את האפשרות של נוכחות איראנית ישירה או עקיפה, באמצעות חיזבאללה או מיליציות שיעיות אחרות, בקרבת הגבול ברמת הגולן. 

מאז מאי 2016 משמש צוריאל בתפקיד מנכ"ל משרד המודיעין בראשות שר התחבורה ישראל כץ, החבר גם בקבינט המדיני־ביטחוני. קודם לכן עבד במשך 27 שנים במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. בשנות ה־80, כשהיה סטודנט באוניברסיטת ברנדייס בארה"ב, פגש את שבתי שביט, לימים ראש המוסד, שהציע לו להצטרף לארגון. בשובו לישראל גויס לאגף המחקר, שבו עשה את מרבית הקריירה המקצועית שלו. הוא שירת גם באגף תבל, האחראי על קשרי החוץ של הארגון, ונשלח להיות נציג המוסד בארה"ב. בתפקידו האחרון הקים במוסד גוף קטן לעניינים אסטרטגיים שאמור לייעץ להנהלה הבכירה (ראשי אגפים וראש המוסד) של הארגון.

 

כעת מעוניין צוריאל להפוך את משרד המודיעין לא רק ליחידת מטה המייעצת לשר הממונה, אלא לגורם משמעותי שמסייע ומשפיע על מערכת הביטחון וקהילת המודיעין. "אני מקווה שנוכל להוות פלטפורמה לחיבור של קהילת המודיעין עם משרדי ממשלה אחרים וגופים אזרחיים כמו האקדמיה ומכוני מחקר".

בראיון מיוחד ל"מעריב־סופהשבוע" הוא מעריך כי "סוריה היא זירת המפתח", משום שהיא מהווה מעין מיקרוקוסמוס ולהתפתחויות בה יש השפעה רבה, אם לא מכריעה, על מה שקורה באזור ומחוצה לו. לפליטים ולגל הטרור שחוללה המלחמה יש השפעה ניכרת על המרקם החברתי־כלכלי לא רק במדינות שכנות כמו ירדן, לבנון וטורקיה, אלא גם על אירופה ואולי אף על הברקזיט והבחירה בדונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב.

***

עוד כשהיה במוסד, ולא פחות עתה בתפקידו החדש, הגיע צוריאל למסקנה כי המצב המורכב בסוריה אינו של שחור ולבן, "אלא 50 גוונים של אפור", מציאות אזורית וגלובלית של "גם וגם". הוא מצביע על כך שאל מלחמת האזרחים מתנקזים מאבקים, בריתות ואינטרסים מגוונים. 

במלחמה משתתפות שתי מעצמות עולמיות, ארה"ב ורוסיה, שיש להן אינטרסים מנוגדים אך הן גם שותפות למלחמה בדאע"ש ובאל־קאעידה. כך גם טורקיה ורוסיה, טורקיה ואיראן, ואפילו ישראל וטורקיה - שלאחרונה הגיעו לפיוס והפשירו את היחסים ביניהן לאחר חמש שנים מתוחות. במלחמה פועלים גם מיעוטים אתניים כמו הכורדים, כשברקע העוינות הדתית בין השיעים לסונים. התמונה המורכבת בסוריה עונה למושג החדש FRENEMY, שילוב של המילים ידיד ואויב. בהשאלה מעגת חיל האוויר, תרגם צוריאל את המושג ל"עמיטורף". סוריה היא כמובן גם יצואנית ויבואנית של טרור ואסלאם קיצוני, והמתרחש בה מקרין ומשפיע על שינויים במבנים הכלכליים והחברתיים של שכנותיה ירדן ולבנון. 

המרכזיות וההשפעה של סוריה על תהליכים אזוריים וחובקי עולם טומנות בחובן פרדוקס. זה שנים, עוד לפני המלחמה, מעמדה המדיני של סוריה הלך ונחלש. כלכלתה הידרדרה וצבאה לא היווה איום רציני על ישראל. בראשה עמד בשאר אסד, שנתפס כנשיא חלש ומוזר משהו, שנמשח להנהגה על ידי אביו חאפז כברירת מחדל. אך עתה מתברר כי אסד שונה מהדימוי שהיה לו לפני מלחמת האזרחים. צוריאל מסרב להתייחס לאישיותו של הנשיא הסורי, אך גורמים אחרים ששוחחתי איתם אומרים כי כבר בעבר גילה אסד, גם אם לא שמו לב לכך, תכונות של אישיות פסיכופתית, כמעט בלתי רציונלית.

לפני כעשור הושמד כור גרעיני שבנתה סוריה בעזרת מומחים מקוריאה הצפונית. התקיפה יוחסה לישראל. במשך ימים שתקה סוריה ולא פרסמה שום מידע על כך, אך בעקבות דיווחים בתקשורת הזרה נאלץ אסד להגיב בהתפתלויות. תחילה טענו הוא ודובריו שמטוסיהם הניסו מטוסי אויב. אחר טענו שהמטוסים הפציצו מבנה נטוש במחנה צבאי. עד היום מכחיש אסד כי בנה כור גרעיני. את שתיקתו ניתן היה להסביר בחששו להודות בעליונותה של ישראל. אך לכך יש לצרף יסוד נפשי באישיותו: אדישות בלתי סבירה, שבאה לידי ביטוי בהתנהלותו במלחמת האזרחים.

אסד הפגין קור רוח ואכזריות בלתי נתפסת בביצוע מעשי טבח בבני עמו, בנוסף לנחישות מפתיעה להמשיך במאבק על הישרדותו. אלו התכונות שאפשרו לאסד להחזיק מעמד, כמובן בעזרת הסיוע הנדיב והתמיכה שקיבל מאיראן, מחיזבאללה, ובמיוחד מרוסיה בשנה וחצי האחרונות.

לדעת צוריאל, "האיום האסטרטגי הגדול ביותר על ישראל הוא איראן בסוריה", לצד תוכנית הגרעין. "האיום הגלום בתוכנית ילך ויחריף בציר הזמן, ואחד האתגרים הגדולים בראייתי הוא לשמר דריכות וקשב, במיוחד של הקהילה הבינלאומית, לנושא הגרעין לאורך שנים". עם זאת, בגלל הסכם שנחתם לפני כ־20 חודשים ויפוג בעוד כשמונה שנים, איום זה פחות מיידי. 

במקביל לקשב שיש להשקיע באיראן, מדגיש צוריאל כי "הנוכחות של איראן וחיזבאללה בסוריה תהווה מקור תמידי לאי־יציבות אזורית ולמתיחות ולחיכוך עם הרוב הסוני בסוריה, עם המדינות הסוניות באזור וגם עם מיעוטים סוניים מחוץ לאזור". הוא מודאג מהתחזקות הציר בהובלת איראן ומהאפשרות ל"התבססות איראן וחיזבאללה בסוריה וכינון מסדרון יבשתי דרך עיראק וסוריה ללבנון". אפשרות זו הולכת ונעשית ריאלית יותר ויותר ביום שאחרי המערכה על מוסול. בקרב על העיר זוכה צבא עיראק - בגיבוי יחידות כורדיות, קואליציה בינלאומית בראשות ארה"ב ומיליציות שיעיות בתמיכת איראן - בהישגים חשובים, ולא ירחק היום שבו מוסול תשוחרר משליטת דאעש. 

צוריאל רואה סכנה גדולה בהיווצרות מה שהוא מכנה "הסהר האיראני". לדעתו זה הכינוי ההולם, ולא השימוש הנפוץ בביטוי "סהר שיעי", משום שאיראן אינה רק אוספת תחת כנפיה כוחות שיעיים, אלא גם סוניים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפעילים בעזה (וגם בגדה), והיא כורתת בריתות עם שבטים סוניים בעיראק.

"הסכנות הגלומות בהיווצרות סהר איראני" הוא מדגיש, "הן בגלל החתירה של איראן לדריסת רגל באגן המזרחי של הים התיכון מצד אחד, ובים האדום ובמצרי באב אל־מנדב באמצעות החות'ים בתימן מצד שני. בעיני זאת התפתחות אסטרטגית מדאיגה, ועל ישראל להיערך כראוי לקראתה ולפעול למניעתה. אינני נאיבי ואף נחשב לציניקן ולסקפטי, אך אני מאמין שעלינו לחפש הזדמנויות להשפיע על הנעשה בסוריה. ברור שהחלטנו שלא להתערב במלחמת האזרחים ושיש לנו קווים אדומים. גם ברור לי שיהיו מי שיגידו שאין לנו יכולת להשפיע, אך אינני מקבל את הגישה הזו. בעיני, מי שטוען אותה אוחז בגישה תבוסתנית".

***

ב־2003 הוקם בישראל גוף בין־משרדי בשם "הפורום לסיכול מדיני". ראש הממשלה דאז אריאל שרון העמיד בראשו את ראש המוסד מאיר דגן, ומטרתו הייתה לגבש רעיונות והצעות לסיכול תוכנית הגרעין של איראן. המוסד היה אחראי למבצעי הסיכול המיוחדים, שכללו, לפי פרסומים זרים, חבלה בציוד ובמתקנים והתנקשויות במדעני גרעין. במקביל, דווח באותם פרסומים, המוסד בראשות דגן תכנן וביצע פעילות מדינית־מודיעינית־כלכלית שהייתה יעילה ביותר. בין השאר, המוסד, בעזרת גופים ממלכתיים נוספים בארה"ב, הרכיב רשימה של חברות וארגונים וסקטורים בכלכלת איראן שיש להטיל עליהם עיצומים. ההצעות הועברו בערוצים מדיניים לארה"ב ובאמצעותה לשאר הקהילה הבינלאומית. 

היו אז מי שהטילו ספק ביכולת ישראל להשפיע, שלא לומר להוביל את המאבק נגד הגרעין האיראני. צוריאל מסרב לדבר על עברו במוסד, אך הוא מאמין כי על אף ההבדל בין איראן של אז לסוריה של היום, "יש להשקיע כל מאמץ להשפיע על תוצאות המלחמה בסוריה, שמתגבשות כעת לקראת הסדרה כלשהי, שטיבה אינו ברור עדיין". כוונתו היא שעל ישראל "לרכז מאמץ מדיני להשפיע על תהליך ההסדרה בסוריה, כדי שיובאו בחשבון גם האינטרסים של ישראל". לצורך זאת אפשר למנף "לא רק את הברית האסטרטגית שלנו עם ארה"ב, אלא גם את ערוצי ההידברות שהקמנו עם רוסיה, כמו גם את הקשרים שיש לנו עם מדינות סוניות פרגמטיות במרחב שמודאגות, כפי שדובריהן אומרים זאת במפורש, מהתחזקות איראן והציר השיעי".

לאחרונה פרסמה מיליציה שיעית בעיראק, שפועלת בסוריה בתמיכת איראן, כי הקימה יחידה מיוחדת לשחרור רמת הגולן מהכיבוש הישראלי. "זהו אות מבשר רעות", מסכם צוריאל. "אם איראן וחיזבאללה יתחזקו בסוריה או חס וחלילה יישארו בה, הם עלולים להגיע לגולן ודבר זה מהווה איום על ביטחונה הלאומי של ישראל. אסור לנו לאפשר זאת".

2 בתחילת החודש ביקר ראש השב"כנדב ארגמן בארה"ב. ככל הידוע, זה היה ביקור העבודה הראשון שלו מאז נכנס לתפקידו לפני כשנה. עיתוי הביקור, שנקבע זמן מה מראש, לא היה נוח במיוחד. קהילת המודיעין האמריקאית, וה־FBI במיוחד, עלתה על מסלול התנגשות עם הממונה עליה, הנשיא טראמפ. יום לאחר שנחת ארגמן בנמל התעופה קנדי, צייץ הנשיא כאילו קודמו ברק אובמה האזין לפני הבחירות לטלפונים במטה הבחירות שלו. בינתיים חזר בו השבוע טראמפ מהטענה.

מנהל ה־FBI ג'יימס קומי, שהיה המום ונסער מציוציו של נשיאו, היה עסוק מאוד בהפרכתם. למרות זאת, הוא מצא זמן להקדיש לביקור של ארגמן ונפגש עמו בלשכתו במטה הארגון בוושינגטון. 

בין הארגונים מתקיימים זה עשרות שנים קשרי עבודה הדוקים. ל־FBI יש נציג קבוע בשגרירות ארה"ב בתל אביב, המשמש קצין קישור לשב"כ וגם למשטרת ישראל. השב"כ מיוצג זה כמעט שני עשורים בשגרירות בוושינגטון, לאחר שעד אז יוצג בידי נציג המוסד, שהחזיק במונופול על יחסי הקישור עם קהילת המודיעין האמריקאית, לצד נספח צבאי מטעם אגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל. אגב, קודם שנתמנה לראש השב"כ שימש ארגמן במשך ארבע שנים בתפקיד האחראי על אבטחת נציגויות ומוסדות של ישראל בצפון אמריקה.

בנוסף לקומי, נפגש ארגמן עם בכירים נוספים בקהילת המודיעין - כנראה עם ראש ה־CIA מייק פומפיאו - וחברים במועצה לביטחון לאומי.

במוקד קשרי העבודה בין השב"כ ל־FBI עומד המאבק בטרור האסלאמי במזרח התיכון והשלכותיו על ארה"ב. אפשר להניח כי ארגמן וקומי שוחחו גם על מאמצי הריגול של קהילות המודיעין, שממקדות את מבצעי האיסוף שלהן בתחום הריגול הטכנולוגי־מדעי וההייטק בכלל ובלוחמת סייבר בפרט. אלה הם גם נושאים שמעסיקים מאוד את ה־FBI.

בשבוע שבו ביקר ארגמן בארה"ב הגיע לשם גם שר הביטחון אביגדור ליברמן, שנועד לשיחות בנושאים מדיניים וביטחוניים עם שרי ההגנה והחוץ. זמן מה קודם לכן דווח בתקשורת הפלסטינית כי ראש ה־CIA פומפיאו ביקר ברשות הפלסטינית ונפגש עם היו"ר אבו מאזן. אפשר להעריך כי במהלך הביקור נועד לפגישה גם עם ראש המוסד יוסי כהן. בחודש האחרון היו בישראל ביקורים של גנרלים מצבא ארה"ב. כל אלה מעידים כי הקשרים המודיעיניים, הביטחוניים והצבאיים בין שתי המדינות, שהיו מצוינים בתקופת אובמה, עשויים עוד להשתפר בעידן טראמפ.

מדוברת ה־FBI נמסר בתגובה כי הם אינם מתייחסים לסדר יומו של קומי. מהשב"כ נמסר כי הם אינם מתייחסים לפעילותו וללוח הזמנים של ראש השב"כ.

[email protected]