בפני מדינת ישראל עומדות שתי ברירות לעיצוב עתידה. מדינה אחת תהיה חברה מעורבת, ללא רוב יהודי, עם עימות פנימי ואלים ועול כלכלי-חברתי עצום ועם ממשלה שברובה תורכב מנציגי הפלסטינים. המצב הקיים בירושלים ממחיש זאת היטב. בבחירות האחרונות לראשות עיריית ירושלים נבחר ניר ברקת בזכות 106,316 קולות. לעומת זאת, 210,000 פלסטינים בעלי זכות הצבעה לא הגיעו לקלפיות, מתוך תקווה לעצמאות. ואם יתייאשו ויבחרו להצביע כבר בבחירות הבאות ב-2018?
כשנשאתי את אחלמה לאשה, כשאמרתי מתחת לחופה את המילים: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", לא חשבתי על עיסאוויה וגם לא על שועפאת או בית-חנינה. אני שואל את כל המתלהמים שמעלים את שאלת הנאמנות והאהבה לירושלים: אתם באמת רוצים שהנכד של המופתי יהיה ראש עיריית ירושלים המאוחדת לנצח נצחים?
מי שמחזיק מאידך במשאלת-לב לפיה יתאפשר סיפוח של הפלסטינים בלי להעניק להם זכות הצבעה מוליך שולל את עצמו ואת עם ישראל כולו. יום הסיפוח יהיה היום בו נהפוך במו ידינו את המאבק הפלסטיני מלאומי לאזרחי.
ב-1947 החליט בן גוריון באומץ על קבלת תכנית החלוקה והוביל להקמת המדינה. אילו היה בן גוריון היה חלש או נפחד, או נכנע ללחצי הימין של תקופתו, לא הייתה קמה מדינת ישראל. בין שלמות הארץ, למדינה יהודית, הוא בחר במדינה יהודית. וזוהי גם הבחירה שלי. בניגוד לדרכנו ישנה דרכו של נתניהו, דרך שתוביל למימוש התכנית של עזמי בשארה.
התכנית המדינית אותה אני מציג לא ממציאה את הגלגל מחדש, אלא מבקשת סופסוף להניע אותו, בכל הכוח וללא עכבות. בניגוד לימין, אני מגיע לא עם ססמאות - אני מגיע עם מפות מפורטות. להלן מה שיש לעשות באופן מיידי: הודעה כי מדינת ישראל מכירה בכך שהבסיס להסדר שלום מבוסס על עקרון שתי המדינות בגבולות 67 עם חילופי שטחים. הצהרה על רצון לשוב לשולחן המו"מ מהנקודה בה הופסק בסבב השיחות האחרון.
הקפאת הבנייה בהתנחלויות המבודדות שמחוץ לגושי ההתיישבות ויישום תכנית לקליטת מתיישביה שיתפנו מרצון כבר עכשיו. צעד זה יש לעשות לאו דווקא כצעד בונה אמון, אלא משום שאין סיבה ביטחונית, כלכלית ומוסרית להמשיך להשקיע כסף ולטפח תקוות וחלומות של אנשים תמימים במקום שאנחנו יודעים שאין לנו כוונה שיישאר בידינו. למתיישבים בהתנחלויות המבודדות מגיע אופק חיובי ואפשרות הגונה לתכנן את עתידם. אין להפוך אותם לקלף מיקוח ולבני ערובה. הדבר גם יחזק את האמון בכנות כוונתנו באשר לגושים הגדולים ויחזק את עמדתנו בהקשר זה.
הצגת תכנית לביטחון ללא פשרות במסגרת ההסדר. התכנית תקבע את אופי ומשך הסדרי הביטחון שישמרו על פירוז המדינה הפלסטינית, ניטור ושמירה על הגבול המזרחי, איסוף מודיעין ודפוסי תגובה מוסכמים בזמן אמת. גיוס תמיכה בינלאומית רחבה לכך שפתרון בעיית הפליטים ותביעת השיבה שלהם ימומשו מחוץ לגבולות מדינת ישראל.
במישור הכלכלי, יש לדרוש מהעולם להתגייס להכנת "תכנית מרשל מזרח-תיכונית חדשה". עלינו לתרום להכנת התשתית לצמיחה בהיקף שיביא לייצוב ולחיזוק הרשות הפלסטינית לקראת עצמאות כלכלית. גם בעניין זה, בניגוד לימין, אנו לא באים עם ססמאות. אנו מגיעים עם תכניות. אל מול עזה, מאידך, עלינו לדבוק בנוסחה של ״שיקום תמורת פירוז״. לישראל יש אינטרס וגם מחויבות מוסרית למנוע את ההתדרדרות לעבר משבר הומניטרי בעזה סביב תשתיות בסיסיות - אולם זה דורש גם התחייבות של חמאס להפסקת אש מוחלטת.
שתי מדינות לשני עמים היא צוותו של בן-גוריון. זוהי גם צוואתו של אמי ז"ל, שהייתה אומרת לי במרוקאית: "בני, למה אתם לא מסתדרים איתם? אנחנו הסתדרנו אתם וחיינו אתם בשלום ובאחווה". זה החזון הציוני, זוהי צוואתה של אמי ואת זה אני מתכוון לעשות.
ח״כ עמיר פרץ כיהן בעבר כשר הביטחון וסגן ראש הממשלה. כיום הוא מכהן כיו״ר ועדת המשנה להגנת העורף בוועדת החוץ והביטחון ומועמד לתפקיד יו״ר מפלגת העבודה