בשיחה אקראית סביב שולחן עגול, בחדר המרצים של ועידת איפא"ק, השר צחי הנגבי נראה משועשע. הוא ממלא מקום שר התקשורת. בישראל יש משבר פוליטי שנוגע, לפחות כביכול, לתקשורת. לכן נראה מוכן כשמישהו שאל אותו אם זה שהוא כאן אומר שיש ממשלה או שאין ממשלה. ״זה אומר שלא אכפת לי״, השיב בחדות. ממה לא אכפת לא פירט.
הרבה ישראלים מהצמרת הפוליטית באו השבוע לבירה האמריקאית, ולאף אחד לא הייתה תשובה ברורה לשאלה מה רוצה ראש הממשלה, ומה כוונותיו. השערות היו, כמובן.חלק ניכר מהן לפי מפתח פוליטי. ידיעה לא הייתה. בנימין נתניהו תרם השבוע את חלקו למה שגם בעיניו הוא אחת התופעות המסוכנות והבעייתיות בעולם כיום: חוסר יציבות.
תוכלו לשמוע אותו מדבר על זה בהקשרים רבים. המזרח התיכון לא יציב, ולכן קשה לקבל החלטות ארוכות טווח. הוא לא יציב, ולכן אי אפשר לקחת סיכונים. העתיד לא צפוי - הוא אף פעם לא צפוי, אבל כיום נדמה שעוד פחות מהרגיל. אי אפשר לחזות מה יהיה הצעד הבא של ולדימיר פוטין החידתי. אי אפשר לקבוע מתי יתפרץ משבר מול חמאס הגחמני.
וגם ידידי ישראל הגדולים - האמריקאים - לוקים בזה. נתניהו לא יאמר זאת בקול, כמובן, אבל הקושי לנסח מדיניות ישראלית מתעצם לנוכח אישיותו הבלתי צפויה של הנשיא דונלד טראמפ. כשישראל לא יודעת מה אמריקה תעשה מחר, היא נדרשת לזהירות מופלגת. זו עובדה שהייתה נוכחת מאוד בכנס של איפא"ק.
בדבריו של ראש הממשלה ובדברי השגריר שלו, שהחמיאו לממשל על ידידותו הגדולה יותר מתוך תקווה מאשר מתוך ידיעה ברורה שכך באמת יהיה. גם בנאומו של סגן הנשיא האמריקאי מייק פנס, אוהד ישראל ותיק ומוכח בלי צל של פקפוק, שדיבר יפה והבטיח מעט. איראן לא תהיה גרעינית - את זה שמענו גם מאובמה. הברית בלתי ניתנת לערעור - שמענו גם מאובמה. אמריקה תמיד תעמוד לצדנו - שמענו גם מאובמה. אולי השגרירות תעבור לירושלים - או, הנה משהו חדש. אולי. אם וכאשר. אי אפשר ממש להבטיח. אפילו פנס לא יכול ממש להבטיח, משום שגם הוא יודע שהנשיא שהוא מכהן תחתיו הוא בלתי צפוי.
אנחנו מתרגלים לחיות עם המציאות הזאת, המטלטלת, המתחדשת מדי בוקר. השנים שעברו היו שנים של הפתעות בעולם. הרוסים נכנסו לסוריה. הבריטים הצביעו בעד ברקזיט. אמריקה בחרה בטראמפ. ובתווך ישראל יציבה למדי, צפויה למדי. משתדלת לא להפתיע שמא תופתע. אי של שפיות יחסית - כן, שפיות יחסית - כשבחוץ אין לדעת מה יהיה מחר.
לא ברור מדוע החליט נתניהו לשים קץ לשגרה המשעממת והברוכה הזאת. לא ברור מדוע החליט שגם זמנו הגיע להיות מין דונלד שכזה, שהיום אומר כך ומחר אחרת, שאף אחד לא בדיוק מבין לאן הוא חותר, שמעלה לראש סדר היום ענייני הבל, שדוחק הצדה ענייני מהות, שמקשה על עוזריו הנאמנים ביותר להסביר אותו, שמקשה אפילו על בוחריו לפענח אותו, שבמקום להשרות ביטחון ושקט הוא משרה תזזית.
יהיו בחירות בגלל התאגיד? לא יהיו בחירות בגלל התאגיד? או שאולי בגלל החקירות? או ההתנחלויות? או משום שצריך לחסום מתחרים פוטנציאליים? או כי משעמם?
יש, כמובן, יותר מדרך אחת להסביר את נתניהו: אולי מדובר בטקטיקה ערמומית, שמסתירה תכלית שטיבה ייוודע בהמשך. אולי מדובר בתקלה - גם למנהיגים יציבים מסתובב לפעמים בורג. ואולי זו רוח הזמן שסחפה אותו. אם כבר בלתי צפוי - למה לא אני. אם כבר בלתי יציב - למה לא אני. חלמתם אמריקה? הנה, גם אנחנו אמריקה.