1. באטיות אך בבטחה מתקרב צבא עיראק לכיבוש מסגד אל־נורי בעיר מוסול, אותו מסגד שבו נשא אבו בכר אל־בגדאדי את נאומו המפורסם ב־2014, שבו הכריז על הקמת הח'ליפות, המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה, ועל עצמו כח'ליף. כיבוש מוסול והמתקפה הצפויה במקביל על א־ראקה בסוריה, "בירת" הח'ליפות, בהשתתפות כוחות כורדים, סורים, אמריקאים ורוסים, מקרבים את קצו של חזון הזוועה של האסלאם הרדיקלי להקים במזרח התיכון מדינת הלכה נוסח המאה התשיעית, שמזכירה במובנים רבים את גרמניה הנאצית.
על רקע זה, ברור למקבלי ההחלטות בדרג הצבאי והמדיני בישראל כי כעת נפתח עידן חדש על עיצובה של סוריה. המדינה לא תחזור להיות מה שהייתה לפני פרוץ מלחמת האזרחים לפני שש שנים, כשם שחביתה אינה יכולה לחזור להיות ביצה.
בישראל חוששים כי ביסוס שלטונו של אסד על חלק מסוריה עלול להביא להצבת כוחות איראניים, חיזבאללה או מיליציות שיעיות פרו־איראניות בקרבת הגבול ברמת הגולן. זוהי הסוגיה החשובה ביותר שמטרידה את מערכת הביטחון ובאמצעותה את הדרג המדיני, ובראשם ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ליברמן. הסוגיה הזו חשובה לישראל אף יותר מהמשך המאמצים המיוחסים לה לסיכול העברות הנשק המתקדם, בעיקר טילים ארוכי טווח מאיראן דרך סוריה לחיזבאללה בלבנון, שהיו עד לאחרונה בראש סולם העדיפויות של המעורבות הישראלית בשכנה מצפון.
על רקע זה מנסה ישראל להשפיע על המגעים המתקיימים במסגרות בינלאומיות שונות על השגת הסכם או "הסדרה" בין חלק מהקבוצות הניצות בסוריה. כדי לקדם את האג'נדה שלה, מניעת פריסת כוחות איראניים ושיעיים בגבולה הצפוני, מקיימים נציגי ישראל מגעים בכל הערוצים האפשריים, עם כל מי שמעורב במלחמה בסוריה ויש לו השפעה עליה. הגורמים האלה הם ארה"ב, טורקיה ובעיקר רוסיה.
בהתייעצויות שמתקיימות לאחרונה בהשתתפות נתניהו, ליברמן, בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון, גובש רעיון שיכול לסייע לביסוס האינטרסים הישראליים בהסדר עתידי בסוריה. אין להוציא מכלל אפשרות שהרעיון הוא שישראל תהיה מוכנה לצמצם את המעורבות בסוריה המיוחסת לה, תמורת הסדר או הבנות שבשתיקה שיאסרו על איראן, חיזבאללה וכוחות שיעיים אחרים להתקרב למרחק מסוים מהגבול הישראלי. ישראל מוכנה שצבא אסד יחזור לאזור הגבול שממנו גורש ונדחק בידי המורדים, כפי שמתחייב גם מהסכם הפרדת הכוחות בין שתי המדינות מ־1974, שסיים את מלחמת יום הכיפורים.
הגורם החשוב ביותר, בעל ההשפעה הרבה ביותר על המשטר הסורי, הוא כמובן רוסיה. המעורבות הרוסית במערכה זה כשנה וחצי, בעיקר באוויר, היא שהצילה את אסד מקריסה והביאה לביסוס שלטונו היחסי. בישראל יודעים כי המפתח במוסקבה, ומסיבה זו מרבה נתניהו להיפגש עם פוטין ולשוחח עמו טלפונית. בשנה וחצי האחרונות היו חמש פגישות כאלה ועוד עשרות שיחות טלפון, זאת בנוסף לשיחות בדרגים אחרים של הרמטכ"ל, אלופי צה"ל ופקידים בכירים.
סוגיות אלה עלו גם בשיחותיו האחרונות של נתניהו החודש במוסקבה עם פוטין. התשובות ששמע לא היו חד־משמעיות, אך גורמים מדיניים וביטחוניים מתרשמים כי פוטין מבין את הדאגה בישראל ואת האינטרסים הביטחוניים שלה. בישראל גם מעודדים מכך שמאז החלה המעורבות הרוסית בסוריה, יש לא מעט דיווחים על מחלוקות ומתיחות בין טהרן ומוסקבה. למרות שיתוף הפעולה הטקטי של צבא רוסיה עם הצבא האיראני ועם משמרות המהפכה ונציגי חיזבאללה, שחולקים יחד חדר מצב ומידע, ברמה האסטרטגית טהרן ומוסקבה אינן רואות עין בעין.
השבוע ביקר במוסקבה נשיא איראן חסן רוחאני כדי לדון במגוון נושאים, ובראשם הידוק קשרי הסחר בין המדינות. הוא עסק עם מארחיו גם בסוגיות מדיניות וביטחוניות בכלל וסוריה בפרט. במקביל לביקור הודיע משרד החוץ בטהרן כי איראן מחדשת את הסכמתה לכך שמטוסי חיל האוויר הרוסי יפעלו משדות תעופה במדינה לשם תקיפת ארגוני טרור בסוריה. אך ספק רב אם המהלכים השבוע יפתרו את המחלוקת הבסיסית בין שתי המדינות. רוסיה חותרת להסכם שבמסגרתו כל הצבאות הזרים, כולל איראן, חיזבאללה וטורקיה, יעזבו את אדמת סוריה לכשתסתיים המערכה.
מלשכת שר הביטחון סירבו להתייחס לנושא, ומלשכת ראש הממשלה לא התקבלה כל תגובה על פנייתי.
2. זה כמה שנים מאפשר משרד הביטחון לתעשיות ביטחוניות, גדולות כקטנות, לייצא ידע, שירותים וציוד למדינה מסוימת במזרח התיכון. מדובר בעיקר בציוד "חכם", יותר בתחום התוכנה ופחות החומרה, אם כי ניתנו גם אישורים לציוד חומרה, כולל מל"טים. הציוד משמש בתחומי האבטחה, הומלנד סקיורטי, מודיעין וכו'.
כדי לייצא נשק או ציוד ביטחוני מישראל לכל מדינה בעולם, בין שמדובר בבורג ובין שבצוללת ישנה, נדרש אישור מהאגף לפיקוח על הייצוא הביטחוני (אפ"י). ההיתרים נדרשים לכל פעולה - מו"מ, שיווק ולבסוף מכירה, אם זו יוצאת אל הפועל. באגף רשומים כיום כ־1,200 יצואנים מורשים שביקשו היתרי שיווק של ציוד ביטחוני. היקפן המדויק של העסקאות לא ידוע.
משרד הביטחון מפרסם בכל שנה את סך הייצוא הביטחוני והנשק מישראל, אך מסרב למסור נתונים פרטניים לגבי כל מדינה ומדינה. לפי נתוני המשרד שפורסמו השבוע, בשנת 2016 חתמו חברות ישראליות על חוזי ייצוא בסך 6.5 מיליארד דולר, זינוק של כ־15% לעומת 2015. הנתח בייצוא של החברות הגדולות - התעשייה האווירית, אלביט, רפאל והתעשייה הצבאית (תע"ש) - הוא כ־75%. השאר מתבצע על ידי כ־700 חברות בינוניות וקטנות ואנשי עסקים.
היקף הייצוא בעשור האחרון למדינה המדוברת, ששמה פורסם בעבר, נשמר בסוד. בעבר נזרקו הערכות שונות שמדובר במאות מיליוני דולרים, ויש גם מי שטען שהמכירות מסתכמות במיליארד דולרים. כל החברות הגדולות בתחום, וגם חברות קטנות יותר כמו זו של איש העסקים סמי קצב ואחרים, ניסו וחלקן גם הצליחו לקיים עמה קשרים. החברות פועלות באמצעות סוכנים, אנשי קשר ומתווכים, רובם ישראלים, שתמורת שירותיהם מקבלים עמלות נאות כמקובל. רובם יוצאי מערכות הביטחון והם מוכרים לאפ"י.
אך לאחרונה החלו להגיע אליהם רמיזות כי משרד הביטחון הורה או מתכוון להורות לחברות להפסיק לפעול באותה מדינה באמצעות הסוכנים. אחד ההסברים שנרמז לחברות הוא שמשרד הביטחון מבקש שמעתה העסקאות יתבצעו G ל־G, כלומר ממשלה מול ממשלה. לכאורה, משרד הביטחון מבקש לחסוך בעלויות ועל כך הוא ראוי לברכות, במיוחד על רקע החשדות למעשי שחיתות בעסקת כלי השיט עם גרמניה, שנחקרת על ידי המשטרה. אך מכיוון שבמקביל משרד הביטחון מדבר על כך שכל העסקאות יתועלו דרך סוכן אחד, לא ישראלי, הרי שבעצם אין מדובר ביחסי ממשלה לממשלה אלא בהעדפת סוכן אחד על פני אחרים, וזו כבר בעיה גדולה, שמדיפה ריח רע.
תגובת משרד הביטחון: "ככלל, משרד הביטחון אינו נוהג למסור פרטים בנוגע למדיניות הייצוא הביטחוני של מדינת ישראל, וזאת מטעמים ביטחוניים, מדיניים ואסטרטגיים".
3. השבוע התפרסמו בהבלטה ניכרת בתקשורת הישראלית ידיעות שהציגו את המוסד כארגון בוגדני, התוקע סכין בגב שותפיו הזרים במבצעים חשאיים. מקור הידיעות היה דיווח ביומון הצרפתי המכובד "לה מונד". לפי הידיעה, שלא פורסמה בצרפת באותה הבלטה שקיבלה בישראל, יזם המוסד לפני כשבע שנים מבצע מתוחכם לגיוס של סוכן סורי על אדמת צרפת.
לפי הפרסום, המוסד הציע לשירות הביטחון הפנימי של צרפת לשתף עמו פעולה, וכך היה. בסוד המבצע שותפו גם ה־CIA וה־BND הגרמני. לפי ה"לה מונד", במהלך המבצע שיצא לפועל ב־2010 (או עם סיומו) ניסו אנשי המוסד לגייס חלק מעמיתיהם הסוכנים הצרפתים ולהכפילם - להופכם לסוכני מוסד. בידיעה נכתב כי החשד התעורר משתי סיבות: ראשית, אחד הסוכנים הצרפתים נסע לחופשה באחת מנסיכויות המפרץ ובדרכו קפץ גם לביקור בישראל; שנית, ראש שלוחת המוסד בפריז, ששמו מתפרסם בראשי התיבות ד"ק, הזמין את אחד הסוכנים הצרפתים שהיו שותפים למבצע לארוחת שבת בביתו.
אם אכן פרטי הסיפור נכונים, הרי שמדובר במעשה שפל ונבזי מצד המוסד, שכמוהו כתקיעת סכין בגבם של עמיתים ושותפים. ואולם ככל הנראה הסיפור אינו נכון. בלי להתייחס לנכונות הפרסום, מקורות ישראליים טוענים שהמוסד לא היה בוגד בשותפיו והגדירו את הדיווח כ"שטויות".
ראשית, על פי "לה מונד", ראש שלוחת מוסד בפריז, שפועל תחת חסינות דיפלומטית, משמש כאיש הקשר לקהילת המודיעין הצרפתית. הוא נפגש עם עמיתיו במשרדיהם, במסעדות וגם מארח אותם בביתו. הוא גם יודע היטב שכל צעד שלו על אדמת צרפת נמצא תחת מעקב, או עלול להיות תחת מעקב. ולכן נקודת המוצא שלו היא שיש עליו פיקוח. אילו היה רוצה לגייס עמית־קצין ביון צרפתי, סביר להניח שלא היה מזמינו לביתו.
לפי מקורות צרפתיים ואחרים הבקיאים בפרשה, מה שקרה הוא שהמוסד נפל קורבן למלחמת יצרים ומאבקי כוח המתנהלים בשירות הביטחון הפנימי, בין המנהל הקודם ברנר סקורסיני לבין המנהל הנוכחי פטריק קלבר. המבצע המשותף עם המוסד לגיוס הסוכן הסורי היה בתקופתו של סקורסיני. לאחר שפרש מתפקידו ב־2012 פנה לעסקים פרטיים והקים חברה בשם "קירונס קונסיל". כיום הוא נשיא השלוחה הצרפתית של ארקנום גלובל, חברה בינלאומית מוושינגטון העוסקת בענייני מודיעין עסקי, ייעוץ אסטרטגי וצבאי. אחד מיועצי החברה היה מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר.
לפני כשנתיים פתח מבקר שירות הביטחון הפנימי בצרפת בבדיקה, בחשד שסקורסיני ניצל לרעה את מעמדו והשתמש במידע שהגיע אליו מתוקף תפקידו לקידום עסקיו. כעת עברה החקירה לידיו של שופט חוקר. סקורסיני עצמו ניהל חקירה משל עצמו כדי להזים את החשדות נגדו, והוא מאשים את מחליפו ואת יריביו מתקופת שירותו בארגון בניסיון לפגוע בו ולהשמיצו, תוך שרבוב שמו של המוסד לפרשה.
בכל אופן, הסיפור על פי "לה מונד" שופך אור על האופן שבו סוכנויות ביון של מדינות ידידותיות יוצאות למבצעים משותפים כשיש להן אינטרס דומה. ב־15 השנים האחרונות, מאז שדגן מונה לעמוד בראש המוסד, בתקופת מחליפו תמיר פרדו וגם כיום תחת יוסי כהן, הגביר המוסד, על פי דיווחים בתקשורת הזרה, את שיתוף הפעולה שלו עם קהילות מודיעין בעולם בכלל, ובמבצעים משותפים בשטח בפרט. פרדו אמר השבוע כי דגן מיקד את פעילות המוסד בשני תחומים עיקריים: איראן והמאבק בג'יהאד העולמי.
במקרה הזה לכל המעורבים - צרפת, גרמניה, ארה"ב וכמובן ישראל - היה עניין לגלות את מה שמתחולל בתוככי תוכנית הנשק הכימי של סוריה. על פי "לה מונד", המוסד ניהל מבצע איסוף משלו שהעלה בחכתו מהנדס סורי כיעד לגיוס. המהנדס פותה להגיע לצרפת להשתלמות, שם יכול היה לכאורה לגייס מומחים נוספים למיזם הנשק הכימי של אסד.
בהיותו בצרפת נכנסו לפעולה, על פי הפרסום, גם אנשי הביון הצרפתים, שפעלו לצד אנשי המוסד. המבצע הצליח, לפי "לה מונד", והושג מידע רב על התחמשותה של סוריה בנשק כימי. כשנה לאחר מכן פרצה מלחמת האזרחים ובמהלכה נאלץ המשטר הסורי להתפרק מנשקו הכימי. להערכת המודיעין הישראלי, כיום נותרה לצבא סוריה "יכולת שיורית" בלבד לאחר שיותר מ־90% ממאגר הנשק הכימי פורק.
יש לקוות רק שמאבקי הכוח בקהילת המודיעין הצרפתית שדלפו לתקשורת לא גרמו לחשיפת שמו של אותו מהנדס סורי שגויס, ואולי אף חמור מכך - למותו.
סקורסיני מסר בתגובה לפנייתי כי הוא אינו מגיב על עבודתו ופעולותיו בעבר.