הבעיה העיקרית בפתרון שתי המדינות היא שזה אינו פתרון. זה המשך אותה מלחמת שנאה נגדנו במבנה אחר, מסוכן יותר לישראל. טיפשי מצד ישראל להחליט ללכת בכיוון הזה. בימים אלה שמענו שחמאס בעזה הצטייד בטילים בעלי ראש נפץ גדול והרסני יותר לטווח קצר. זה אחרי שאין כיבוש ישראלי של רצועת עזה. התוצאה היחידה מהנסיגה והסרת הכיבוש ברצועת עזה היא יותר סבל ופחות זכויות אדם לאנשים שחיים שם ויותר סכנות למדינת ישראל. רע, שידענו שיהיה רע, ולא רצינו להבין.
גם חיזבאללה בלבנון מצטייד כל הזמן בטילים נוראים יותר. גם בלבנון ביצענו נסיגה נשגבת תוך בגידה מפוארת באנשי דרום לבנון, שחייהם נהרסו. גם שם במקום פתרון קיבלנו את המשך אותה שאיפת השמדה בכוח גדול יותר ובנחישות עד מוות, שלא מתכוונת להתפוגג רק בגלל מושג פעוט, שהוא בעצם שיח פנים־ישראלי בלבד, ששמו "סיום הכיבוש". מבחינתם, סיום הכיבוש עדיין אינו סיום קיומה המבויש משהו של מדינה יהודית במזרח התיכון, ולכן זה אינו סיום של כלום.
אני יודע היטב שבישראל נבטה והכתה שורש מגמה חזקה מאוד של ראיית מציאות כזאת: השנאה והטרור הערביים הם בגלל הכיבוש. יסתיים הכיבוש, תירגע השנאה, ולא תהיה סיבה לטרור. זו ראייה שמקלה מאוד על החיים, הייתי שמח להיות שותף לה, אבל היא אינה המציאות לצער כולנו.
כשאני מדבר עם פלסטינים במיני שיחות ומפגשים, אני אומר להם (בתקווה שגם הישראלים סביבי באותם מפגשים יאזינו): "אני פוחד מכם, כי תמיד תרצו להשמיד אותנו. כל מה שחסר לכם לצורך כך הוא נשק מתאים. אם מחר תצליחו לפתח נשק שלא תהיה לנו תשובה אליו, תצאו מיד לבצע את המזימה הנוראה הזאת שלכם. אם אתם אכן רוצים שלום, אתם צריכים לשכנע אותי שזה לא נכון". אני מפרט את הדרכים שבהן ניתן לשכנע אותי. הן כוללות הענקת שטחים ערביים לישראל מתוך הזדהות אנושית עם מצוקותינו וכמיהותינו.
פעם הייתה לי שיחה (מתועדת) עם מנהיג שמאל ישראלי בולט. פרסתי בפניו את המחשבות והפחדים האלה. זה היה הרבה לפני שביצענו נסיגה כלשהי מרצועת עזה, מאזורים ביהודה ושומרון או מלבנון. הוא הביט בי במבטו הטוב והמעט משועשע ושאל: "מה כבר הם יכולים לעשות לנו?" כשדיברנו היו להם בקושי מרגמות תוצרת בית, שלא הייתה בהן לכאורה שום סכנה.
עניתי לו אז ואני עונה כך לכל מי שאומר זאת היום: "אם הם רוצים לעשות רע, ואם הם לא מפסיקים לחשוב איך לעשות רע ומקריבים הכל כדי לעשות לנו רע, הם יצליחו לבסוף לעשות לנו רע, ואנחנו לא מסוגלים לנחש כרגע באיזו צורה".
עבר זמן מאז אותה שיחה. ישראל ביצעה נסיגה מלאה מרצועת עזה ומלבנון, המרגמות הפרימיטיביות הפכו לטילים, והטילים הפכו והופכים למדויקים וארוכי טווח יותר. בדרך פלאית הצלחנו להקדים אותם הפעם על ידי פיתוח נשק כמעט דמיוני: כיפת ברזל. הם ממשיכים, כנגד כל הסיכויים, לחרוש רע ולפתח ככל יכולתם, עד כמה שהיא נראית לנו יכולת דלה, שיטות רוע. עכשיו התנקשויות על הפרק. אנחנו ממשיכים להתגונן.
אני לא עיוור לשינויים שחלים. אני יודע שכוחות הביטחון הפלסטיניים מסכלים מעשי טרור נגד ישראל, אני עצמי חולצתי פעם מהתקהלות אלימה ברמאללה על ידי המשטרה הפלסטינית. על פי דברי עו"ד אלן דרשוביץ, טראמפ חושב שאבו מאזן משתוקק לעשות שלום. קולות דומים עולים גם מהתכנסות מדינות ערב. כל אלה סימנים ששואפי פתרון שתי המדינות מתמכרים אליהם. מה ששוכחים הוא שאם יהיו עכשיו בחירות בקרב הפלסטינים ביהודה ושומרון, חמאס יזכה.