מעט אנשים יודעים שגדעון סער כותב ספר. זה היה אחד העיסוקים שלו בפרק הזמן שבו הוא פרש מן הפוליטיקה. הוא חוזר לפוליטיקה לפני שהוא גמר לכתוב את הספר, ואני מקווה שמערבולת טרטורי המוח הבלתי פוסקת של הפוליטיקה בכל זאת תשאיר לו זמן לסיים את הכתיבה. עד כה לא התפרסם מן הספר כלום, אבל על גבי דפיו פורש סער שורה של רעיונות שהתגבשו בו. דעות, חזון וניתוחים מדיניים, כלכליים, חברתיים ואסטרטגיים בנושאי מדינת ישראל. אם מותר לי לנחש – זהו ספר שכותב מי ששואף יום אחד להיות מוביל, ובו הוא מציג לציבור, ואולי גם לעצמו, מה הן הדרכים להוביל את המדינה המסובכת והנרדפת שלנו.
סער הפתיע כאשר עזב את עמדות ההנהלה הבכירות שהיו לו, על כל פינוקיהן. לא פחות מפתיעה מן הפרישה היא החזרה, וצריך לומר גם שהחזרה לליכוד גם היא מפתיעה בדור שבו כל פורש מקים מפלגה נפרדת. ואני עוד לא מדבר על הפתעת הענק שסער הסעיר בה את חיינו כאשר נודע על הרומן ואחר כך החתונה שלו עם גאולה אבן.
אנשים שמדברים לעתים עם סער יכולים לספר שהוא אומר שהוא חוזר כי אין לו ברירה. כשהוא אומר אין ברירה, הכוונה שלו היא שבעיניו יש חשיבות לעתיד המדינה. הוא חושב שלכן אין לו חופש בחירה להישאר בשלוות משפחתו מרובת הילדים, אלא לצאת להילחם למען מה שהוא מאמין בו.
יכול לומר - "אני היחיד שוויתר על תיקים ומשרדים"
כשמקורבים שואלים אותו אם הוא מתכוון להילחם על ההנהגה - במלים אחרות, על תפקיד ראש הממשלה - הוא אומר שמנהיג זה משהו אישי ושחשובה לו יותר הדרך והחזון. אני שמח לדרך מחשבה כזו, כי נעשינו חברה שבה בוחרים בשם של אדם ולא במצע או בדרך. כשמטילים ספק במלים כל כך גבוהות, סער יכול להעיר בצדק: “אני היחיד שוויתר על תיקים ועל משרדים”.
מול דיבורים נשגבים כאלה מסוג “דרכנו לאן?” מובן שכל אלה שעוסקים בפוליטיקה של עשרים הדקות הקרובות, לא יכולים שלא לשאול את עצמם אם הבלגן של רשות השידור והתאגיד “כאן” אינו הסיבה האמיתית. האם ייתכן שגאולה אבן כמגישת חדשות הערב שהכריזו עליה מלחמה, היא הסיבה לנטוש את הכוך הנוח שבו שהה סער שנתיים וחצי, עם המון זמן לחשוב, ללמוד, לעסוק בנושאים אסטרטגיים במכון למחקרי ביטחון ולצאת אל שדות הלכלוך של הפוליטיקה.
אנשים שדיברו איתו יודעים לומר שהסיבות שהוא נותן הן אחרות: יותר נעים היה לו בחוץ, אבל הוא מבין שיש לנו מדינה, והוא, שנמצא 20 שנה בפוליטיקה, מרגיש שחייבים לחזור אל המקום הפחות נעים. אל המפלגה, הפריימריז, הבחירות.
הוא יודע היטב שהפוליטיקה היא דרך לחיים פחות טובים. יש כאלה שנמצאים שם כי אלה משרות טובות, אבל יש כאלה שנמצאים שם כי אכפת להם מהמדינה, והוא היה רוצה שנחשוב שהוא מן הסוג השני.
סער מספק בינתיים הפתעות, ומי יכול לנחש עוד איזו הפתעה תגיע? החיים הפוליטיים בלתי צפויים. רוב הישראלים מאחלים לנתניהו שנים ארוכות בשלטון (לא נכתוב בעיתון שגם ילדים עלולים לקרוא לפני השינה, מה מאחלים לנתניהו ישראלים אחרים), אבל הכל יכול לקרות בפוליטיקה. ומי יודע - אולי פתאום נראה ראש ממשלה שאשתו מגישה חדשות כל ערב.