טוסקנה יפה באביב. שרי החוץ של שבע המדינות העשירות בתבל (למעט סין) ייפגשו שם בשבוע הבא, בעיירה הציורית (באמת) לוקה. בישראל מעריכים שהדיונים לא יפסחו גם על המפה החדשה של ענף האנרגיה הבינלאומי, מגרש חדש שעליו אנחנו מנסים לעלות בשנים האחרונות.
בשולי הוועידה אמורים האירופים לחשוף פרטים חדשים בנוגע לתוכנית חדשה, שבמסגרתה עשויים האיחוד האירופי וחברות אנרגיה בינלאומיות להשקיע מיליארדי דולרים בהנחת צינור גז בין האגן המזרחי של הים התיכון לאיטליה. הצינור יספק לאירופה גז מישראל ומקפריסין, שייהנו מלקוח ענק בעלת רעב אינסופי כמעט לגז טבעי. אירופה תלויה במידה רבה באספקת גז מרוסיה. יש לה מקורות מידלדלים והולכים בים הצפוני, היא מייבאת גז מצפון אפריקה באמצעות צינור החוצה את הים התיכון, וקונה גז נוזלי גם מארה"ב.
בפסגה בינלאומית שקיים השבוע שר האנרגיה יובל שטייניץ עם נציב האיחוד האירופי לענייני אנרגיה וסביבה ושרי האנרגיה של יוון, איטליה וקפריסין, הדגישו האירופים את הצורך בגיוון מקורות האנרגיה, ואת נכונותם לשלם מחיר מסוים על האופציה המזרח תיכונית, המתבססת על מאגרי הגז הישראליים.
כמויות הגז העצומות שהתגלו עד כה בישראל אינן יכולות לשמש לאירופה משענת משמעותית. אירופה צורכת יותר מ־400 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה. במאגרים הישראליים יש כ־350 מיליארד מטרים מעוקבים של גז, ועל פי החלטת הממשלה ניתן לייצא רק כמחצית הכמות. בקפריסין התגלו עד כה מאגרים בהיקף של כ־150 מיליארד מ"ק, שאינם יכולים לשנות את התמונה באופן משמעותי.
בראיון שהעניק נציב האנרגיה של האיחוד האירופי, מיגל אריאס קנייטה, לעיתון "גלובס", הוא הבהיר שהדרך להקמת צינור הגז ארוכה, ורק בסוף השנה יתברר אם הקמתו תיתכן מבחינה טכנולוגית ותהיה כדאית מבחינה כלכלית.
אין פלא לכן שבחברות האנרגיה הישראליות מנסים המנהלים להוריד בעדינות את שטייניץ מעניין הצינור האירופי, ולו רק משום שמאחורי הקלעים מנסה ישראל עדיין למכור גז לשכנים קרובים יותר וידידותיים פחות, כמו טורקיה ומצרים. חתימת העסקות תלויה במידה רבה בגיבוי מדיני חזק, וכעת חוששים בענף מהאפשרות שהרומן החדש של שטייניץ עם האירופים יפגע בסיכויי העסקות האזוריות.
שטייניץ, השולט היטב במספרים, מסביר שכמויות הגז שהתגלו בישראל הן רק חלק קטן מהתמונה, ומתחת לפני הים ממתינה לקודחים עוד כמות כפולה של גז. כך לפחות העריכה חברה בינלאומית שנשכרה על ידי משרד האנרגיה. בעקבות הערכות אלה הודיע משרד האנרגיה על תוכנית חדשה לחלוקת רישיונות לחיפושי גז. במשרד היו בטוחים שבעקבות "פתיחת הים" יגיעו לישראל חברות ענק שיקוו לגלות מאגרים גדולים נוספים דוגמת "לווייתן" ו"תמר". אך הפתיחה לא עוררה עד כה עניין בקרב חברות האנרגיה הבינלאומיות. לא רחוק מכאן, בקפריסין, עורר מכרז רישיונות דומה ביקוש רב בקרב חברות האנרגיה, וכמה מהחברות הגדולות בעולם זכו ברישיונות חיפושים.
# # #
היזם גדעון תדמור הוביל את קבוצת דלק של תשובה לתגליות הגז הענקיות, פרש והקים שותפות בינלאומית חדשה לחיפושי נפט וגז. הוא ממשיך להתגורר בישראל אבל החברה בראשותו, נאוויטס, פועלת במפרץ מקסיקו. ביקשתי ממנו להסביר את הסיבה לחוסר העניין של המשקיעים בישראל.
"הענף ספג מכה בגלל ירידת מחירי הנפט", אומר תדמור, "יש כמות אדירה של נכסים שנמצאת על המדף, בשווי של 150 מיליארד דולר". כשתדמור אומר "נכסים" הוא מתכוון בין השאר לאזורים מבטיחים לחיפושי נפט וגז הממתינים לקודחים, בדיוק כמו הים הישראלי.
"ישראל חייבת להיות תחרותית בשוק וזה קשה, למרות התגליות המשמעותיות. על פי הערכות גיאולוגיות, התגליות הנוספות לא יהיו גדולות כמו 'תמר' ו'לווייתן', אלא קטנות הרבה יותר, כל אחת מהן בהיקף של עשירית או אפילו פחות מזה של 'תמר' או 'לווייתן'. אפשר לפתח אותן, אבל זה לא מעניין חברות גדולות. הממשלה חייבת להבין את השוק ולהוריד חלק גדול מהמגבלות שהציבה בפני החברות כתנאי לקבלת רישיון קידוחים. אלה תנאים שאין להם אח ורע בעולם. החברות הגדולות הגיעו לקפריסין מפני ששם מעריכים שיש מאגרים גדולים. ההערכות לגבינו שונות. אני מעריך שכל התגליות שיהיו כאן יגיעו במשותף לכמויות יפות, אבל כל אחת מהן תהיה קטנה, וחסמי הכניסה שהציב משרד האנרגיה הם משמעותיים".
הניסיון עם החברה היוונית שרכשה את מאגרי הגז הקטנים מלמד שגם אם ימצאו כאן גז, אין לנו עדיין שווקים.
"זו באמת השאלה. אני פועל היום במפרץ מקסיקו ויודע שכל כמות נפט או גז שאפיק תימכר. השאלה היא למי מוכרים גז בישראל? דוח צמח שקבע את מכסות היצוא של הגז מחייב למכור מחצית הגז לישראל, והשוק כאן כבר רווי. לכן לפני שמציעים למישהו לחפש גז, צריך לבטל את מגבלות היצוא ולהתאים אותן למציאות. וכאן מגיעים לנקודה השלישית: אין לנו תשתית שתתמוך בפיתוח השדות. במפרץ מקסיקו יש עתודות נפט הגדולות בסך הכל פי שלושה מאלה שבישראל. אבל יש שם 2,400 מתקני הפקה, לעומת שניים בלבד בישראל, ושניים נוספים שיהיו בעתיד עם 37 אלף קילומטרים של צנרת. מי שמגלה באר גז, פשוט מתחבר לתשתית הקיימת ולא צריך להקים תשתיות עצמאיות. זה זול וקל ומאפשר לחברות קטנות לקדוח ולהרוויח. המדינה חייבת להקים תשתית גז לאומית ימית. הממשלה החליטה אומנם להשתתף במימון צינור הגז לפיתוח המאגרים הקטנים 'כריש' ו'תנין', אבל הוא לא יספיק למערך הפקה גדול ממאגרים רבים וקטנים".
האופציה לייצא גז לשוק הבלתי מוגבל של אירופה מעוררת בשטייניץ תקווה שחברות האנרגיה יגלו עניין מחודש בחיפושי גז בישראל, שעשויה להפוך בזכות הצינור ממעצמת גז לאזורית למעצמת גז בינלאומית. תדמור, כמו עמיתיו אנשי העסקים, בוחר בניסוח דיפלומטי: "אני שמח על הרעיון ועל החיבוק האירופי. לראות את ישראל כספק של אירופה זה חזון שרק חלמנו עליו ובזכות התגליות הוא מתממש. אבל יש אתגרים מאוד לא פשוטים כדי שזה יתממש, ונדרשת עוד עבודה רבה כדי לראות שניתן לעשות את זה מבחינה טכנית וכלכלית. לכן אסור לתעדף את החלופה הזאת בשום פנים ואופן מול יעדי יצוא קונקרטיים וריאליים של יצוא למצרים ולטורקיה".