תמונות הזוועה מאידליב הכו השבוע את העולם בתדהמה. איך מעז אסד לרצוח את אזרחיו בנשק כימי? ואיך זה שיש לו עדיין נשק כימי אחרי שהוא עצמו הצהיר שמסר את כולו להשמדה והמשקיפים הזרים אישרו שאכן השמידו? האם ייתכן שאסד אינו רק רוצח המונים אלא גם שקרן?



אבל הסרטים המזוויעים הוסרו ברובם מיו־טיוב לאחר שעות אחדות. מה שאפשר למועצת הביטחון להתכנס, למדינות המערב להביע זעזוע ולדרוש גינוי, לרוסיה להדוף את ההאשמות, ולכל העולם להמשיך הלאה. אלא שאנו, מדינת ישראל, איננו רשאים להמשיך הלאה כאילו רק נהרגו עוד מאה סורים. בסוריה נהרגו כנראה כבר חצי מיליון בני אדם בחמש השנים האחרונות. רובם "סתם" מפצצות קונבנציונליות, קליעים ורסיסי פגזים. אז למה להזדעזע ממותם של עוד מאה? גל הצביעות העולמית נוצר כי ילדים נחנקו למוות מגז עצבים לעיני המצלמות. אבל העולם יתגבר, כהרגלו.



אבל לישראל אסור.



הנשק הכימי שבידי סוריה (ולפני כן בידי עיראק של סדאם חוסיין) היה מקור דאגה עמוקה בישראל בעשורים האחרונים. הדאגה הביאה את ישראל להשקיע סכומי עתק במיגון כל אזרחי ישראל, מטף ועד זקן, נגד נשק כימי. היינו היחידים בעולם, משום שהיינו המדינה היחידה בעולם שכל האוכלוסייה האזרחית שלה הייתה מאוימת בנשק להשמדה המונית, ואויבינו הצהירו גלויות על כוונתם לעשות בו שימוש. בקהילת המודיעין שלנו נחלקו ההערכות בנוגע לשאלה אם אכן יעזו לעשות זאת. ההערכה המקובלת לגבי אסד הייתה שהוא יפעיל נשק כזה נגדנו רק כשהמשטר "יהיה בגבו אל הקיר". אם, למשל, תצור ישראל על דמשק - כאשר "לא יהיה להם מה להפסיד" - אז, העריכו המומחים, עלול אסד להשתמש באלפי הטונות של גזי עצבים, גז חרדל וכלור שאגר במחסניו.


כבר בשלבים הראשונים של מלחמת האזרחים השתמש אסד בנשק כימי נגד המורדים בו, ונגד אזרחיו שנתפסו בעיניו כתומכים בהם. אז התעוררה דעת הקהל העולמית. הנשיא אובמה איים - ונתגלה כסמרטוט של נייר. רוסיה סיפקה לו ולעולם המערבי סולם נוח לרדת מעץ האיומים ותיווכה הסכם לפירוק סוריה מנשקה הכימי. אסד מסר מחסנים. כוח משימה מערבי פירק ונטרל את החומרים.



גורמי ההערכה המודיעינית של צה"ל נדרשו לחוות דעתם בשאלה אם אכן סוריה מסרה את כל נשקה הכימי לפירוק - והם סיכמו כי "לכל היותר נותרה בידי אסד כמות שיורית". השבוע ראינו מה "כמויות שיוריות" עלולות לעשות. גם אם נותרו בידי אסד רק כמה מאות קילוגרמים של גז עצבים קטלני - די בפחות ממיליגרם כדי להמית אדם בוגר. לילד יספיקו כמובן כמויות קטנות הרבה יותר.



העלויות העצומות והמאמץ הלוגיסטי העצום בייצור ובאחזקה שוטפת של ערכות מגן לכל תושב בישראל האיצו את קבלת ההחלטה, וב־2014 החליטה ממשלת ישראל כי בשל "הסרת האיום הכימי הסורי" תופסק חלוקת ערכות המגן ורענונן. הממשלה נשענה על הפירוק החלקי של הנשק הכימי בסוריה כדי להזדרז ולהחליט משהו שלא העזה, מטעמים ציבוריים, להחליט עוד קודם לכן. משמעות ההחלטה היא כי היום ערכות המגן שנותרו אצל חלק ניכר מאזרחי ישראל - ברובן חסרות ערך. פסי הייצור הושבתו, והמפעלים חדלו מלייצר. כוח האדם המיומן התפזר. המכונות נמכרו או הוסבו לייצור אחר.



אם תרצה ישראל למגן את האוכלוסייה היא תצטרך להשקיע מיליארדים, להקים מפעלים, וההצטיידות תימשך שנים. ורק כתזכורת: שום מדינה בעולם אינה מייצרת ערכות כאלו לאזרחים, ולכן גם לא יהיה לנו ממי לקנות.



מניעה והרתעה



אבל אם איננו רוצים שרחובותינו ייראו כמו רחובות אידליב, ותינוקות, ילדים, נשים וגברים יפרכסו למוות בחצרות ובבתים, יגססו וימותו בתוך דקות - נותרה לנו רק אפשרות אחת. אולי זו שהיינו צריכים לנקוט במקום להיכנס למרוץ מיגון יקר ואינסופי. ישראל חייבת לוודא כי אין בידי אויבינו שום נשק להשמדה המונית, וכי אפילו לא עולה על דעתם לייצר, לאגור ולתקוף אותנו. קרי: מניעה והרתעה.



שלב ראשון בדרך לתיקון כזה הוא הודאה פומבית של גורמי ההערכה באמ"ן בטעותם. יש בידי אסד גם היום נשק להשמדה המונית. והוא אינו מהסס להשתמש בו, ולא רק "כשגבו אל הקיר". בשלב השני, בהתאם לדוקטרינה הקובעת כי "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", צריכה ישראל לתקוף לאלתר את מחסני הנשק הכימי הסורי, אם ידוע לנו מיקומם, ואת כל אמצעי השיגור של נשק כזה. אידליב הותקפה בפצצות כימיות שהוטלו מן האוויר בעזרת מטוסי קרב־הפצצה. ישראל צריכה ויכולה להשמיד את המטוסים הללו. וכך עליה לעשות גם למערך הטילים הסורי היכול לשאת ראשי קרב כימיים. גם ראש אמ"ן לשעבר, האלוף עמוס ידלין, מציע כי ישראל תנקוט יוזמה צבאית כזאת.



ואם כל אלו אינם בהישג יד - צריכה ישראל לחסל את ראש הנחש. את אסד. ולא מטעמים מוסריים. לא כדי להיות "השוטר של העולם". זוועות מתחוללות על פני כל הגלובוס. אלא כדי להגן על עצמנו. אם קיומן של ערכות מגן בידי האוכלוסייה העניק לממשלות ישראל מרווח תמרון מסוים שאפשר להימנע מתקיפה - היעדרן מחייב היום להקדים רפואה למכה. רפואה מונעת היא שיטת הרפואה היעילה ביותר.



ואם בעבר היינו אומרים כי העולם לא יעבור בשתיקה על תוקפנות ישראלית כזאת - הפעם המצב שונה. "העולם", לפחות אירופה וארה"ב, יודה לנו. מי בגלוי, מי מתוך שתיקה שבהסכמה.



וכך יושג בהכרח גם השלב השלישי: ההרתעה. ישראל צריכה להכתיב בסוריה את כללי המשחק לא כדי להכריע מי רצחני יותר, דאעש או אסד, לא כדי להטות את הכף לטובת ארגוני המורדים לסוגיהם, גם לא כדי לערער את הציר איראן־סוריה־חיזבאללה, מטרה ראויה בפני עצמה, אלא בראש ובראשונה כדי שאיש בעולם לא יעז לייצר, לאגור ולהצטייד באמצעי שיגור של נשק כזה נגדנו.



הקונצנזוס האמריקאי־אירופי ימנע גם מרוסיה או מאיראן להתערב כתגובה למהלך כזה. יש בידי ישראל די אמצעים כדי להשיג חלק ניכר מהיעדים הללו באמצעות נשק מנגד: טילים וכלי טיס, מאוישים וכאלו שאינם מאוישים. אין צורך לשגר כוחות יבשתיים לתקיפה כזאת. זו חובתה של ישראל לאזרחיה, ועתה נוצרה גם ההזדמנות.