הטרור שמכה בישראל, כמו גם זה הפוקד בשנה האחרונה את אירופה, והסיקור התקשורתי הנרחב שהוא מקבל, יוצר את התחושה כאילו פתאום התרחש בעולם גל אלימות מפתיע וחריג אשר פרץ מתוך השקט. המציאות כמובן שונה, וכדאי להכיר את הנתונים כדי לנסות להבין לאן אנו צועדים.
מדי שנה מפרסם המכון לכלכלה ושלום את מדד הטרור העולמי. הנתונים מהשנים האחרונות אינם משאירים מקום לספק ומציגים בפנינו את המציאות העולמית כפי שהיא. ב־2014 עלה ב־80% מספר ההרוגים כתוצאה מפעולות טרור לעומת השנה הקודמת, והגיע לשיא של כל הזמנים: 32,658 הרוגים. 2015 הייתה אלימה לא פחות, אולם גבתה מעט פחות קורבנות בעיקר בגלל הגברת לחימת מדינות המערב נגד דאעש.
בשנתיים האחרונות סבלו 53 מדינות בעולם מנזקי הטרור. המדינות שנפגעו הכי הרבה היו כצפוי: עיראק, אפגניסטן, סוריה, ניגריה ופקיסטן. הדוח קובע כי הארגונים האחראים לרוב המוחלט של הרציחות בשנים האחרונות הם בוקו חראם הפועל בניגריה, בניז'ר ובמרכז אפריקה; דאעש הפועל בעיראק ובסוריה; והטאליבן ואל־קאעידה הפועלים באפגניסטן ובפקיסטן. אם נביא בחשבון את העובדה שבוקו חראם נשבע אמונים לדאעש ופועל כשלוחה האפריקאית של הארגון, הרי שהארגון אחראי לרוב הרציחות בעולם.
מאחר שרוב פעולות הטרור מתבצעות במדינות מוסלמיות, למעלה משליש מהנרצחים הם מוסלמים. השאר מפוזרות על פני הגלובוס ומתמקדות בעיקר בדרום־מזרח אסיה. עם זאת, הנתונים מהשנתיים האחרונות מראים לראשונה עלייה דרמטית בהיקף פעולות הטרור והנפגעים מהן ברחבי אירופה. מדינות רבות ביבשת הצטרפו למעגל הטרור, כ־34 מתוכן סבלו אומנם מפיגועים בודדים, אולם מהיקף נפגעים הגבוה באופן דרמטי מהרגיל.
הדוח הקודם של המכון לכלכלה ושלום, אשר פורסם לפני שנה והשווה את נתוני שנת 2013 לשנת 2012, קבע כי בשנים האלו חלה עלייה של 60% בהיקף נפגעי הטרור, וגם אז נחשבו הנתונים לשיא חדש (שנשבר כאמור שוב בשנת 2014). גם בשנת 2013 היו ארגוני דאעש ובוקו חראם אחראים לרוב המוחלט של הרציחות, וגם אז שתק העולם. נתוני 2016 טרם סוכמו סופית, אולם על פי רוב ההערכות הם יהיו דומים לאלה של השנה הקודמת.
הנזק שנגרם לכלכלת העולם בשל מעשים אלו בשנת 2014 הגיע לכ־53 מיליארד דולר, פי עשרה מזה שנגרם בשנת 2000. בשנת 2015 עלה הנזק הכלכלי והגיע לכדי 89 מיליארד דולר, והוא ממשיך לעלות בעקביות.
הדוח מוצא קשר ישיר בין היקף הטרור במדינה לבין כמות הפליטים והיקפי ההגירה אליה. המשמעות היא שבמדינות שבהן מספר הפליטים היה גדול יותר, עלה מספר פיגועי הטרור באופן ישיר. כמו כן מזהה הדוח קשר ישיר בין רמת הטרור למידת השימוש בזכויות האדם ובחירותו. רוב הפיגועים באירופה בוצעו על ידי בודדים שניצלו את החופש היחסי והחקיקה המקילה ופעלו בהשראת ארגוני הטרור.
גם בתחומי ישראל והרשות הפלסטינית, שבהם התבצעו כמעט כל הפיגועים על ידי "זאבים בודדים" באופן ספונטני, עלה כי רובם קיבלו השראה מפיגועי דאעש ושאר ארגוני הג'יהאד העולמי. נתון מעניין וחשוב נוסף בדוח מעריך את מספר הלוחמים שעברו ממדינות המזרח התיכון לעיראק בלמעלה מ־30 אלף איש. עם זאת ולנוכח הגברת הלחימה של העולם המערבי וחיזבאללה נגד דאעש, נרשמו פגיעות רבות ותבוסות גיאוגרפיות בקרב הארגון, לאחר שלוש שנים של הצלחה.
חומת מגן
יהיה מעט יומרני לנסות לנבא את העתיד להתרחש במהלך 2017, אולם לא בלתי אפשרי לחזות את המגמות והכיוונים הכלליים. בישראל וביהודה ושומרון ימשיך שב"כ לסכל בהצלחה את רוב תשתיות הטרור של חמאס. אולם הצלחות אלו לא ימנעו את המשך פיגועי הבודדים הבלתי מתוכננים ואת יכולתם הבלתי נתפסת של תושבי איו"ש ומזרח ירושלים לנוע בחופשיות ולבצע פיגועים בתוך ישראל, בהיעדר גדר הפרדה אפקטיבית או יוזמה מדינית כלשהי.
חמאס ברצועת עזה יוסיף להתעצם ולהכין את עצמו לסבב הלחימה הבא, שאת עיתויו הוא יקבע, שוב בהיעדר יוזמה ישראלית כלשהי. חיזבאללה עסוק עדיין בלחימה מול דאע"ש בשטחי סוריה ויזדקק לפרק זמן נוסף לשיקום הפגיעות והאבידות ולכן אינו צפוי לפתוח במערכה מול ישראל. אולם גם שם תימשך ההתעצמות, עד הפעם הבאה.
דאעש נוחל תבוסות קשות באזורי הלחימה, אולם מצליח להוציא פיגועים בודדים באירופה. המגמה הזו צפויה להימשך, מאחר שהגבול לטורקיה פרוץ לחלוטין ומאפשר מעבר חופשי של לוחמים לאירופה. וממילא חלק מהלוחמים אזרחי אירופה כבר חזרו למולדתם ועשויים לפעול שם כעצמאים. טורקיה אומנם סובלת גם כן מגל הטרור של דאעש, אולם לא ניתן לבנות עליה כחומת מגן בהיותה מונהגת על ידי מנהיג מוסלמי קיצוני הרואה עצמו כח'ליף העתידי של העולם הסוני במזרח התיכון.
אזור חצי האי סיני ימשיך להיות זירת מלחמה בין הארגונים המוסלמים לצבא מצרים, המתקשה במיגור האיום. איראן תשמח לממן ארגוני טרור, אבל הבעיה היא שרובם - מלבד חיזבאללה - שייכים לפלג הסוני ואינם מייצגים את חזונה של טהרן.
אם נסכם את מספרם של כל הטרוריסטים האוחזים בנשק, נגיע להיקף של כ־100 אלף לוחמים, הפועלים בעיקר במזרח התיכון, באפריקה ובאסיה. ובעוד מעגל של כמה מאות אלפי תומכים רעיוניים של ארגונים אלו. העולם המוסלמי מונה למעלה ממיליארד וחצי מוסלמים. פחות ממאית האחוז מהם מעורבים בטרור אקטיבי בפועל. פחות מעשירית האחוז מהם תומכים בארגונים אלו. ולכל היותר עשרה אחוזים מכלל המוסלמים תומכים במאבק דתי להשמדת הדתות האחרות והחלת האסלאם על פני כל כדור הארץ.
אז איך אחוז כה קטן מאוכלוסיית העולם יוצר השפעה כה רבה וזורע פחד בכולנו? התשובה נמצאת אצלנו. מדינות המערב ובראשן ארה"ב בהנהגתו של ברק אובמה, השלו את עצמן בהנחה שהטרור האסלאמי יישאר באפריקה ואסיה ולא יגיע לפתחן. הן לא למדו את לקחי העבר ולא הפנימו את העובדה כי ללא טיפול נחוש וקשה בטרור לא ניתן יהיה למנוע את התפשטותו. הנשיא דונלד טראמפ מראה סימנים ראשונים של נכונות ללחימה עיקשת יותר בטרור והגנה על ביטחון המולדת, אולם מדינות אירופה עדיין מפגרות מאחור.
כדי ליצור שינוי ולמנוע התגברות גלי טרור ביבשת, נדרשים שלטונות האיחוד האירופי לבצע מספר מהלכים: מיפוי אוכלוסיות הסיכון ואיתור מוקדי קיצוניות מסוכנים, שינוי חקיקתי שיאפשר לרשויות לבצע פעילות סיכול, אכיפה ושיפוט, בניית תפיסת עבודה מודיעינית כוללת, בניית פלטפורמות ארגוניות וממוחשבות מתאימות, הגברת שיתוף הפעולה והתיאום המודיעיני, וההבנה שיש להבדיל בין טרור הבודדים לבין חוליות טרור מאורגנות המגויסות ומאומנות על ידי ארגוני הג'יהאד האסלאמיים.
ובעיקר על מדינות המערב, ובכללן ישראל, להבין כי אסור להתעלם מהטרור ויש להילחם מולו בכוח, בנחישות, בעוצמה ובאומץ, ללא הפסקה ובכל מקום, תוך התאמת מערכות החקיקה והמערכות המשפטיות. איומי סרק, מסיבות עיתונאים, דיבורים על הומניות והפגזת שטחים ריקים לא יועילו ורק יביאו להתחזקות מגמת הטרור, גם אם הוא לא יהווה איום קיומי על העולם. הגיע הזמן לשבור את הכלים ולהחזיר מלחמה אמיתית.