אם אתמול היה מדובר במשחק כדורגל שהסתיים, הרי שמשה כחלון, שנקלע לפיגור מול נתניהו במחצית הראשונה (פארסת התאגיד), הצליח להשוות במחצית השנייה ולהבקיע שער ניצחון מרהיב בזמן פציעות. כחלון עשה אתמול לנתניהו בית ספר לפוליטיקה והוכיח שכשיש מול נתניהו יריב ראוי לשמו, שלא מהסס להפעיל כוח ומוכן לשלם מחיר, נתניהו אינו בלתי מנוצח. הבעיה היא, שהמשחק לא נגמר אתמול. יש מצב שהוא בקושי התחיל אתמול. ולכן, עוד צפויים מהפכים, עוד יהיו דרמות, הלילה עוד צעיר ואת הכסף סופרים במדרגות. לפני שיספרו אותו, חילק אתמול כחלון לא מעט כסף ועשה את זה בצורה מדויקת: הוא חילק אותו לאנשים ששלחו אותו לכנסת. זכותו.
האירוע תוכנן כמבצע צבאי לכל דבר. ממש סיירת מטכ”ל בעורף האויב. הדבר היחיד שהיה חסר זה שכחלון יגיע למסיבת העיתונאים מחופש, כאילו מדובר ב”אביב נעורים”, בפאה בלונדינית. נתניהו יודע להריח קופון פנוי מקילומטרים. צריך היה לתפוס אותו במקום ובזמן הכי לא נכונים ולפעול בשקט מוחלט.
ההכנות של אנשי כחלון למסיבת העיתונאים לא ביישו את דיוני השביעייה הסודית של נתניהו בעשור הקודם, לפני תקיפת הגרעין האיראני, בהבדל אחד: מסיבת העיתונאים, בניגוד לתקיפת איראן, בסוף התקיימה.
זה היה משחק סכום אפס: היה לכולם ברור שגם אם נתניהו יגלה את דבר קיומה של מסיבת העיתונאים חצי שעה קודם, הוא יעזוב הכל (חוץ מהמופלטה) ויגיע במסוק, שממנו ישתלשל בסנפלינג היישר למרכז הפריים. כחלון ידע שגם אם יעדכן את נתניהו ברגע האחרון שהוא עורך מסיבת עיתונאים ומודיע על שורת הטבות, ביבי יעזוב הכל, יעלה על מסוק וינחת היישר לתוך החגיגה.
הסיפור הזה, שבו נתניהו מזמין את עצמו לכל הזדמנות שבה מיטיב שר האוצר עם העם, נמאס על כחלון לגמרי. נתניהו הפך אותו לשק החבטות הרשמי בפרשת התאגיד וכחלון נשבע שזו הפעם האחרונה שזה קורה.
בידי כחלון ערבויות של נתניהו, לפיהן לא יתערב בסמכויותיו
אז דבר ראשון, הוא לימד אתמול את נתניהו שיעור קטן. בסביבתו של שר האוצר קיבלו אתמול בחיוך את הודעתו המפייסת של ראש הממשלה, שלפיה “הצעת שר האוצר היא צעד בכיוון הנכון שיישקל בחיוב”. הם ידעו שאין לנתניהו שום ברירה אחרת. זה הנוסח היחיד שהוא יכול היה לאלתר כדי להיחלץ מהמבוכה. הרי אם יתקוף את הרעיון של כחלון להעניק מיליארדים ל־800 אלף בני אדם, רובם מצביעי ליכוד וכולנו, יבקיע גול עצמי. אם יברך עליה כמוצא שלל רב, ייצא פראייר. אז הוא עשה משהו בין לבין.
בידי כחלון מכתבים וערבויות של נתניהו, שלפיהם ראש הממשלה לא יתערב בסמכויותיו ולא ימנע את הפעולות הקשורות בענייני משרדו. כחלון לא רצה לנופף במכתבים האלה אתמול. הוא יודע שנתניהו יודע שהם קיימים. עכשיו, נראה את ביבי גורר את המדינה לבחירות, דקה אחרי שכחלון גזר חבילה כזו של קופונים.
היה אתמול גם רגע עלוב ומעליב אחד, כשמקהלת חצרני הכתר בראשות ליצן החצר דוד ביטן הסתערה על כחלון באיומים מיד לאחר מסיבת העיתונאים. זו הייתה העווית הראשונה של יסורי נתניהו. תמיד הם נמצאים שם בשבילו, הביטנים והקישים, כדי להקיא החוצה את התסכול והמרירות של הבוס. אבל אחרי חצי שעה, הבין גם נתניהו שאין לו ברירה. הפעם, הוא חייב להתיישר. לפחות בינתיים.
מי שמכיר את כחלון ידע לזהות אתמול, בשפת הגוף שלו, את אותות הניצחון. את ההקלה. את הסיפוק. בדיוק הפוך מסדרת האירועים המשותפים עם נתניהו שנכפתה עליו לפני החג. האירועים האלה העלו את לחץ הדם של כחלון לשיאים חדשים. הוא פיתח נוגדנים לכל מה שקשור בנתניהו ולא הצליח להכריח את עצמו להביט לכיוונו.
עכשיו, החשבון הוסדר. נתניהו נלכד בקוראלס ושילם מחיר. מה הלאה? הכל תלוי בביבי. כחלון לא יחתור לבחירות, אבל אם נתניהו יעשה זאת, כחלון יחתוך במהירות. יש לו כבר כמה תוכניות מגירה, נתניהו לא יאהב אף אחת מהן.
חוץ מזה, ואולי הכי חשוב: כחלון ניסה לסובב אתמול את הספינה הכבדה שלו לכיוון חדש. הוא הבין, סוף־סוף, שלא כדאי לו להמשיך להיות בן ערובה של מחירי הדיור. הוא החליט להיטיב עם העם. מבחינתו, העם הם החלשים. תחושת השליחות שלו בתחום הזה לא קהתה. התוכנית שהציג מנוגדת לתפיסת עולמו של נתניהו ניגוד כמעט מוחלט.
זוהי סיבה נוספת לעימות ביניהם. גם כאן, אין לכחלון כוונה למצמץ. ביבי לא יביא את תוכנית שר האוצר לאישור בממשלה? נראה אותו. ביבי יביא? נראה מי לא יתמוך. מה עם הנכים? יקבלו את שלהם, כפי שהובטח. ואם נתניהו יתנהג יפה בשבועיים הקרובים, יכול להיות שהוא אפילו יוזמן למסיבת העיתונאים בעניין הנכים. עכשיו, נראה את נתניהו.