משעל מכוון לעוד תרגיל (מידע? מחיר? הרי הכל ידוע) משיכת זמן של ממשלת ישראל. מנגד, ישנו לחץ המשפחות. לא ברור מה מוכנה כל משפחה לשלם תמורת בניה חיים או מתים, אבל מיפוי ספקולטיבי לגמרי שמתבסס על הצהרות קודמות מזהה את משפחת גולדין כמי שתובעת את גופת בנה תמורת שחרורם של מעט מחבלים, אם בכלל, ואשמח לשמוע שממש לא מעניין אותם מה המחיר, או שיש להם רעיון משלהם כיצד מביאים את הבנים הביתה בלא ללכת להסדר אנושי עם חמאס.
אלף ואחת דרכים למשיכת זמן
גורם שמטפל במשפחת מנגיסטו אמר לי שהמשפחה לא בעניין של מי משחררים וכמה, מה שמעניין אותם הוא מתי יחזור בנם. תנאי חמאס, אגב, לא השתנו מאז השיחות שהתנהלו מיד אחרי סיום מבצע צוק איתן. העיקרון של חמאס היה ונשאר "קחו את שלכם ותנו את שלנו, למעט מי שנוותר עליו, כולל אלו שנעצרו בגדה לפני פרוץ המלחמה". מדי פעם מתפרסמת ידיעה כזו או אחרת מצד חמאס על כך שהתקבלה אצלם הצעה כלשהי שלא עונה על דרישותיהם ומצד ישראל על כך שהוצעה לחמאס הצעה כלשהי. פעם אפילו סיפרו על שתי הצעות(!) - שנדחו. מדובר בעיני בלא יותר ממשיכת זמן, כדי שהדבר לא יצטייר בעיני המשפחות והציבור כסירוב ממשלתי.
מבחינה זו, יש בארסנל מנהלי המשא ומתן אלף ואחת דרכים יצירתיות למשיכת זמן. למשל, כמה שיותר מתווכים - כך יש יותר זמן ל"מגעים". פעם מדברים עם הקטארים, פעם עם הטורקים, פעם עם הסעודים, פעם עם המצרים, פעם האו"ם ולך תדע איזה מאכערים מטעם עצמם מסתובבים בשטח. אני מעריך שלדיווחים שנמסרים למשפחות אין אחיזה במציאות מסיבה פשוטה: ממשלת ישראל לא מוכנה לדרישות חמאס, וחמאס לא זז מדרישותיו – או זז מהן מעט, מה שמצטייר בעיני מנהלי המשא ומתן, כלומר ראש הממשלה, כ"סחיטה" או "כניעה".
חמאס אומר בגלוי שהוא רוצה כמעט הכל, או בלשונו של פתחי אל־קרעאווי, מבכירי חמאס, "אנחנו הצבנו לעצמנו יעד, והוא לנקות את בתי הסוהר הישראליים מפלסטינים". בישראל מסתבכים בהערכות מצב, שטוענות ששחרור המוני מדי, כולל אנשי פת"ח, יחזק את חמאס ויחליש הן את הרשות והן את ממשלת ישראל. אבל הכי חשוב שבנט לא יספר שנתניהו נכנע, וששום דבר לא יאיים על הקואליציה.