בעיתון היומי המוכר “הארץ” החליטו העורכים לפרסם מאמר ששלח להם קו קלוקס קליין. זה מאמר שבו יוסי קליין טוען בקצף על שפתיו ובקיטור מנחיריו שהדתיים הלאומיים מסוכנים יותר מחיזבאללה ומהטרוריסטים דוקרי היהודים ברחובות ערינו וכפרינו. לא המצאתי. הנה ציטוט הפתיחה שהפך ידוע לשמצה: “הדתיים הלאומיים מסוכנים. מסוכנים יותר מחיזבאללה, יותר מנהגים דורסים וילדות עם מספריים. את הערבים אפשר לנטרל, אותם לא".
אגב, במקור הוא כתב להרוג, ולא לנטרל, אבל צנזרו קצת את הטקסט האנטישמי הנלהב הזה. קליין הוא קטן, כידוע, ולא הייתי דן במאמר שלו, אבל הפרסום שהדברים זכו לו והתמיכה בו הפכו זאת לחלק ממגמה מסוכנת לישראל ולשוחרי החופש. גם הקו קלוקס קלאן בטוחים שהם פועלים למען אמריקה, וגם קליין כנראה חושב כך, אבל מקובל בעולם התרבותי שמחשבה קדושה לוהטת אינה סיבה שבגללה עורכים אחראיים יפרסמו דברי שנאה מכלילים בדפוס.
דברי קליין, התברר, אינם רק שלו. הם חשפו הזדהות ותמיכה בתגובות של עורכי ובעלי העיתון. לא ניתן להתייחס אליהם עוד כאל פליטת טיפשות של רגע דל נושאים וצפוף דד ליין שבין החגים.
בעיתונות ימינו, הנואשת לרייטינג, נולד מושג עסקי חסר רגישות שדורש ממהדורות חדשות שילוב של אינפורמציה ובידור. זה נקרא אינפו־טיימנט. מתברר שיש גם שילוב של שנאה ובידור, ויש עורכים שחושבים שזה טוב. זה ייקרא מעתה שנאה־טיימנט או שיסוי־טיימנט.
באותו מאמר, שמשחיר את הדתיים הלאומיים, יש רוך אוהב כלפי הרוצחים הפלסטינים. קליין מערפל את מעשיהם כל כך, עד שערפיח פחמי נראה צלול לעומת דבריו. הוא משתמש בכינויים משועשעים לרוצחים, ומכנה “נהגים דורסים וילדות עם מספריים” טרוריסטים שטופי שנאה לא רציונלית שרוצחים במשאית דוהרת לתוך קהל או בסכינים שננעצות בבני אדם. בכלל, נדמה שהוא חושב עצמו סרקסטי כהוגן גם כששומעים את התגובות שלו לביקורת שנשמעה על דבריו מפי כל הקשת הפוליטית הישראלית ומפי כל אדם שראוי לשם אדם.
המאמר שפורסם הוא בעל מספר מילים מוגבל. הנושא המדאיג יותר הוא אלה שחושבים כמו קליין ולא כותבים זאת. אלה אשר כמוהו רושפים שנאה בשיחות תור בקופת חולים, בבתי קפה ובקבוצות אינטרנט. עד כה לא היה עיתון שיפרסם דברים כדבריהם, וגם הפייסבוק נזהר בפרסום חומר אנטי־אנושי כזה.
אין לי חשק לדיאלוג עם קליין. לפעמים אתה פשוט מתעייף מטיפשות, לפעמים אין עוד סבלנות לדבר בגובה העיניים, בלי סטיגמות ובלי התנשאות, עם אנשים כמוהו. הזדקנתי כנראה. אבל לו היה לי חשק, הייתי מרים לו טלפון ואומר: “בוא אעזור לך לכתוב מכתב התנצלות. טענת בתקשורת שלא הבינו אותך נכון, בוא תכתוב ככה שיבינו אותך נכון, שלא התכוונת לכל הדתיים הלאומיים, שלא באמת התכוונת להשוות לחיזבאללה, שרק התכוונת שישראל תתגונן טוב יותר אם כולנו נהיה פייסנים כלפי הערבים, מבינים את מניעי הרוצחים ונענים לשאיפותיהם”.
הייתי גם מציע לו להוסיף שהוא יודע שייתכן שהוא טועה בהערכה שדרכו היא הדרך הנכונה. אבל אוף, אני כבר מתייאש. יש אנשים שמוחם אטום מפני האפשרות שהם אולי טועים. האטימות הזו שלהם מסוכנת באמת, כי חיזבאללה ושאר הרוצחים מכל ארגוני הטרור רק מחכים ליותר ויותר מוחות טועים כאלה, שיקלו עליהם לפעול.
“הארץ” הוא עיתון שיש בו לא מעט חומר קריאה מעניין. אבל עורכיו צריכים להתחיל לדאוג מהעובדה שבגלל דברי שנאה אנטישמית חוזרים ונשנים כאלה, העיתון שלהם הגיע לדרגה שאדם מוסרי לא יכול עוד לקרוא בו בציבור בלי להסתיר אותו בתוך עיתון אחר.