מנכ"ל הבורסה איתי בן זאב לא התמהמה: פחות מחמישה חודשים לאחר מינויו הוא מגיש להנהלת הבורסה ולציבור תוכנית משלו להצלת הבורסה. בעבר טענו כלכלנים שהבורסה היא תמונת המשק, אולם זו של תל אביב הוכיחה שהיא דומה יותר לתמונתו של דוריאן גריי: הכלכלה הישראלית פורחת, הבורסה הולכת ודועכת.
בן זאב, בניגוד לקודמו יוסי ביינארט, נכנס לתפקיד בעיתוי חיובי: "אפקט טראמפ" בשוקי ההון וגורמים נוספים הביאו לגאות בשערי ניירות הערך, וכשהשערים עולים - מתאוששים גם מחזורי המסחר ומצב הבורסה משתפר מעט. אבל בן זאב, בנקאי ותיק, יודע היטב שמגמת העליות עשויה להתהפך בן לילה - בשוקי ההון הגאות תמיד מתחלפת בשפל וחוזר חלילה.
שקיעת הבורסה היא מגמה קבועה ומתמשכת, וסיבות רבות לה: ראשית, הירידה במחזורי המסחר והפעילות היא מגמה עולמית שישראל היא חלק ממנה. אצלנו נוספו על כך חוסר העניין של חברות ישראליות או זרות בהנפקה בתל אביב והעדפה ברורה של הנפקות בשווקים גדולים ומתגמלים בארה"ב ובאירופה, ולאחרונה אפילו באוסטרליה. בעקבות החברות הגדולות נדדו גם המשקיעים, המעדיפים את המבחר ואת העומק שיש בוול סטריט על פני הבורסה הישראלית, שרבות מהמניות הרשומות בה אינן סחירות למעשה.
המנכ"ל הקודם ביינארט החל בפעולות נמרצות כדי לשנות את המצב. חלקן בוצעו אך לא הצליחו לאושש את הפעילות, וחלקן - כמו הפיכת הבורסה לחברה פרטית לקראת מיזוגה עם בורסות זרות - לא הבשילו. "האמת היא שלא הסתכלתי כל כך בתוכנית של ביינארט", אומר בן זאב בגילוי לב. "בחנתי את המצב כמו שהוא, ראיתי שהרבה משקיעים ולקוחות עזבו את הבורסה, שאלתי למה זה קורה ובניתי חבילת צעדים שאני מקווה שתשנה את המצב".
בן זאב מוותר לפי שעה על התוכניות למיזוג הבורסה עם בורסות זרות. ממילא הן לא גילו עניין רב בבורסה הישראלית, וגם לו יצא המיזוג לפועל, ספק אם היה לבורסה החלשה מה להרוויח מהשותפות. הבורסה החדשה של תל אביב עדיין שואפת לשיתוף פעולה בינלאומי, אך ללא מיזוג.
לבן זאב לא נותר אלא ללכת בדרכי קודמיו, ולהציע לעשות קצת יותר: להתאמץ יותר להביא חברות ישראליות לבורסה, להציע למשקיעים עוד שירותים וסוגים רבים יותר של ניירות ערך, ולקרוא שוב לשר האוצר להוריד את המס על רווחי הבורסה. ואולם, כחלון עסוק בימים אלה בכלכלה "נכונה", והנתונים שהציג בן זאב על הירידה החדה במספר הפעילים בבורסה מורידים את משקלם במאזן האלקטורלי.
התייבשות הבורסה גרמה לרבים לשאול מי צריך בורסה בישראל - רוב המשקיעים והחברות מעדיפים ממילא את הבורסות הזרות. בן זאב מסכים שמבחינה טכנית יכול שוק ההון הישראלי להשלים את המהלך ולנדוד לחו"ל, אבל חישובים שעשה מוכיחים שהבורסה שווה למשק 12 מיליארד שקל בשנה, בעיקר בזכות העלויות הנחסכות מגיוסי הון ומסחר מהצד הזה של הים. מול החיסכון הניכר עומדים הרווחים שיש לחברות ולסוחרים המעדיפים עדיין את העסקים בחו"ל.
מה שמפעיל באמת את שוק ההון בישראל הוא רווחים של עשרות מיליארדי שקלים שמפיקים הבנקים והברוקרים מהבורסה. מבחינתם, הבורסה הישראלית היא עסק מצוין גם בימי שפל, ועסק מרוויח לא ייסגר.
להציל את יהב
המאבק על מכל האמוניה מתקרב במהירות להכרעה: חיפה כימיקלים וכיל לא יוכלו להימנע לאורך זמן מפיטורים במפעלים המושבתים, בעוד כל האחראים למשבר מעדיפים לטמון ראשם בחול בתקווה שייפתר מעצמו.
מחולל התבערה, ראש עיריית חיפה יונה יהב, ממשיך להתבצר מאחורי דוחות מפוקפקים וליהנות מתוצאות ההפחדה. הוא הצליח בקלות רבה מדי לשכנע את בתי המשפט שהמכל שבשטח הנמל הוא בגדר סכנה למאות אלפי אזרחים. בית המשפט אינו מומחה להרעלות המוניות, וכשמציגים לו דוחות מומחים, מפוקפקים ובלתי מקצועיים ככל שיהיו, הוא מעדיף להשתכנע. הוא בוודאי אינו יכול להסתמך על דוחות מנוגדים, המוצגים על ידי בעלי המפעלים וגורמים אחרים, שעניינם העיקרי הוא המשך זרימת האמוניה והפקת רווחים.
אבל לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שהדוח המפורסם שהציגה עיריית חיפה לבית המשפט אינו אלא כרוז פוליטי בעיקרו, ושלמרבית הפרופסורים החתומים עליו, ובהם חתן פרס נובל דן שכטמן, אין כל ידע או התמחות מיוחדים בתחומים הרלוונטיים. מדוח הפרופסורים עולה ספק חמור אם מישהו מהם יודע באמת כיצד בנויים המכל והמערכות סביבו. הוא כולל פרטים בלתי נכונים שניתן לגלותם גם ללא ידע מיוחד בכימיה, מציג את מפעל חיפה כימיקלים כמפעל שהוקם בידי משקיעים אמריקאים שמעדיפים לייצר דשנים בישראל, בעוד האמת היא שחיפה כימיקלים ומפעל הדשנים של כיל הוקמו בידי המדינה ונשלטו על ידיה במרבית שנותיהם. משפחת טראמפ, משפחה יהודית מפלורידה, רכשה את המפעל רק לפני שנים מספר.
מפעלי האמוניה מעסיקים כ־1,500 עובדים, תוצרתם מיוצאת במאות מיליוני דולרים בשנה, והם מכניסים לישראל כסף רב. בניסיון להלך אימים על הציבור השוו הפרופסורים את האסון שייגרם מקריסה אפשרית של המכל עם אסון המפעל הכימי יוניון קרבייד בהודו, שגבה את חייהן של אלפי נפשות, עם פיגועי הטרור במגדלי התאומים ועוד. אלא שאין שום קשר בין המכל לבין שני האירועים הנ"ל. הדוח כולל גם פרטים שגויים על תקלה שאירעה בהתפוצצות אמוניה בליטא.
הנה כמה עובדות שלא הובאו בדוחות: מאות אלפים מתושבי ישראל, ומיליארדים בעולם, חיים על ספו של אסון אפשרי. התפוצצות אוניית הגז הנוזלי העוגנת מול תחנת הכוח בחדרה עשויה למחות מעל פני האדמה את תחנת הכוח ואת היישובים הסמוכים לה, ובהם קיסריה וגבעת אולגה, ואולי אפילו את חדרה ונתניה. איש אינו מבטיח שאסון כזה לא יקרה לעולם, אבל הסיכוי לכך כמעט אפסי, וזה מעולם לא קרה.
רבים מאיתנו חיים בסמיכות לכורים גרעיניים בנחל שורק ודימונה. אסונות רבי־נפגעים התחוללו בכורים כאלה, אם כי לא אצלנו. רבים לא פחות גרים בסמיכות למפעלים ולמוסדות המשתמשים בחומרים מסוכנים ביותר, בלי לדעת על כך. יחידת המבצעים של שירותי הכבאות מחזיקה מפה מדויקת של מפעלים כאלה, חלקם בסמיכות רבה למקומות מגורים ולמוסדות לימוד. שירותי הכיבוי מסרבים, כמובן, לפרסם את הרשימה, כדי שלא נדע כמה רבים מאיתנו חיים באיום חמור בהרבה מזה המרחף מעל ראשם של תושבי המפרץ.
כל מה שדרוש כדי לפתור את משבר המכל הוא מנהיג אמיץ אחד שיאמר לתושבי חיפה את האמת: המצב שבו המכל נמצא - בסמיכות לאזור מגורים - אינו רצוי, אבל זהו סיכון בלתי חריג, והוא זמני בהתחשב בתוכניות להקים בקרוב מפעל שיאפשר את סגירתו ואת הפסקת יבוא האמוניה. אין כל סיבה שאלפי עובדים יאבדו את מטה לחמם, רק כדי לפרנס מסע בחירות של ראש עירייה מניפולטיבי. מי מתנדב?