ביום הבחירות לנשיאות בארה"ב הם נהרו בהמוניהם לקלפיות בשביל להצביע בעד דונלד טראמפ. הדתיים, החרדים והחסידים בשכונות בברוקלין ובקווינס היו מגזר המצביעים שתמיכתו במועמד טראמפ ואהדתו לקמפיין הבחירות שלו היו נלהבים וגורפים, והבטיחו ושריינו עבורו רוב מכריע. בשכונת בורו-פארק בברוקלין, שהרוב הגדול של אוכלוסיותה הם יהודים דתיים, חרדים וחסידים, דונלד טראמפ קיבל 64 אחוז מקולות המצביעים.
היו בתי כנסת בברוקלין שאת ניצחונו של טראמפ חגגו ב'קידושים' מיוחדים בשבת. גם היום מדברים במגזר הזה על טראמפ בביטויי התפעלות והערצה. הנימוק המרכזי שניתן לתמיכת היהודים שומרי תורה ומצוות בטראמפ היה: "טראמפ יהיה טוב למדינת ישראל". רבנים ועסקנים בשכונות בברוקלין הסבירו כי "אובמה הוא רע ועוין לישראל, כשלעומתו טראמפ אוהב ישראל".
מהשיחות עלה שהדאגה למעמדה של ישראל ולאינטרסים שלה הכתיבו וחיזקו את אופן הצבעתם של הדתיים והחרדים ותמיכתם ההמונית בטראמפ. תחושות דאגה לישראל, תשומת לב לאינטרסים שלה והביטויים למרכזיותה של ישראל היו צריכים לבוא לידי גילוי והבעה בשכונות הדתיות בברוקלין ביום חגה של המדינה, יום העצמאות.
ולמרות זאת, הגילויים לציון יום העצמאות בקרב התושבים החרדים בשכונות אלה לא הורגשו, לא נראו בפומבי ולא הוזכרו. למעשה, החג בכלל לא קיים בקרב האוכלוסיות הללו. בבתי כנסת בשכונת בורו-פארק, בשטיבלעך של החסידים, בבתי המדרש ובישיבות הפועלים בשכונה לא היתה שום התייחסות, שום נוכחות ושום אזכור ליום העצמאות.
אם להשתמש בלשון המקורות, "מאן דכר שמיה" - מי זוכר, מי מדבר עליו ואת מי מעניין יום העצמאות. המסקנה המובנת מאליה היא שהשימוש בדאגה לישראל כהסבר לתמיכה בדונלד טראמפ היתה מלכתחילה אמתלה, נימוק של מראית עין או במלים פשוטות צביעות ואולי אפילו שקר. "היו כמה בתי כנסת בשכונה שכן הזכירו את יום העצמאות", אמר בשיחה עמו דוב הייקינד, חבר בית הנבחרים של מדינת ניו יורק המייצג שכונות בברוקלין. אבל הוא הסכים ואישר שלחג אין שום משמעות ונוכחות מוצהרת בקרב אוכלוסיית החרדים והחסידים בשכונות בברוקלין. "אינך חייב להיות ציוני כדי לדאוג ולאהוב את ישראל", אמר. "היהודים האלה אינם ציונים במובן המסורתי אבל ישראל חשובה להם".
אברהם פוקסמן, מנהיג יהודי מוערך שכיהן שנים רבות כראש הליגה למניעת השמצה אמר: "אותי זה לא מפליא. לדעתי היהודים האלה הצביעו בעד טראמפ בכלל לא משיקולים של טובת ישראל. הם תמכו בו מסיבות וממניעים של אינטרסים קהילתיים ומקומיים בתחומים סוציאליים כמו ציפייה להקצבות במוסדות חינוך דתיים. ישראל לא מעניינת אותם".
פעיל קהילתי ידוע שביקש לשמור על עילום שמו הוסיף, "בקרב הרפורמים והקונסרבטיבים יום העצמאות צוין והורגש במיוחד בבתי הכנסת שלהם, וזאת למרות שבשני הזרמים הדתיים האלה יש כעס גדול על ממשלת ישראל שאינה מיישמת את הסכם הפשרה על נגישות לכותל המערבי, הסכם שאושר באופן רשמי בממשלת ישראל".
עמי הירש, המכהן כרב בבית הכנסת הרפורמי ע'ש סטפן וויז במנהטן, סיפר בשיחה עמו כי יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות צוינו בבית הכנסת שלו בשורה של אירועים מיוחדים. "כמעט בכל בית כנסת רפורמי בניו יורק יום העצמאות נחוג באיזה צורה ואופן שהם", אמר.
צילום תמונה ראשית: אילוסטרציה. למצולם אין קשר לכתבה.