השבת בישראל נאנקת וגונחת תחת ידי מחלליה, אבל נאנחת מכאב וצער מאלה שמגינים עליה. המאבק סביב בג"ץ המרכולים הציב את השבת בקדמת הזירה הפוליטית-מפלגתית בישראל. זה בדיוק מה שהשבת לא אוהבת, לא רוצה, ומי שמטה אוזן ומקשיב שומע את השבת צועקת: "אנא, עזבו אותי, אל תעשו לי טובות". להילחם למען שמירת קדושת השבת ולהתייצב בראש החזית במאבק לבלימת הכרסום והסחף במעמדה כיום מנוחה, חייבים להיות חפים מכל אינטרסים אישיים ונקיים משיקולים מפלגתיים וחישובים פוליטיים. אין ניגוד קוטבי יותר מפוליטיקה ודאגה לקדושת שבת.
אין שום ספק שהשרים אריה דרעי, יעקב ליצמן וחבר הכנסת משה גפני, באמת ובתמים כואבים את הפגיעה בקדושת השבת, כתוצאה מההיתר שיהפוך את אותה במטרופולין תל אביב ליום סחר וממכר שלא יהיה שונה מימי חול. אבל, דאגתם של דרעי, ליצמן וגפני, עמודי התווך של הממשלה והקואליציה, למעמדה של השבת ומחאתם נגד חילולה, מוכתמים במניעים פוליטיים, נגועים בחישובים מפלגתיים ומוזנים ביצרים אישיים. מדובר בשלושה אישי ציבור שהם פוליטיקאים משופשפים עד לשד עצמותיהם.
כל מהלך, כל יוזמה וכל תגובה מצדם, מונעים בראש ובראשונה מהשיקול, מה זה ייתן לי, מה זה יתרום למעמדי ואיך זה יחזק את השפעתי. גם אם אולי הם עצמם אינם רוצים בכך, גם בדבר שבקדושה כמו השבת, התנהלותם היא קרדום לחפור בו רווח פוליטי. יעקב ליצמן הוא שר בריאות פופולרי. אריה דרעי מקובל כשר פנים מוכשר, משה גפני מוערך כיושב ראש יעיל של ועדת הכספים, הנוכחות שלהם בצמרת השלטון לגיטימית ובעיני בוחריהם אפילו מכובדת. אבל הנוכחות הזאת וזהותם כנוטרי שלמות הקואליציה נישלה את ליצמן, דרעי וגפני מכל סמכות רוחנית-דתית, השילה מהם כל זהות של לוחמים למען ערכים דתיים כמו שמירת שבת, הוזילה ואפילו גיחכה כל התערבות שלהם בעניינים דתיים.
לפני שבועות אחדים, שלושת האישים האלה הקימו קול צעקה ומחאה על חילול השבת שנעשה על ידי כינוס ישיבה ביום השבת בבית ראש הממשלה לדיון על התאגיד. הצעקה שלהם שככה מהר מאוד. ליצמן כל כך כעס על ראש הממשלה שכמחווה מיוחדת של קירבה לנתניהו הוא הצטרף לביקורו בסין. גם החלטת שר החינוך, נפתלי בנט לדחות את דליקות ל'ג בעומר כדי למנוע חילולי שבת, לא הוסיפה כבוד ויוקרה לשבת, וזאת לשון המעטה.
פתאום נזכר השר חובש הכיפה, שמלבד התנחלויות והטפה לסיפוח השטחים, קיימת בעיה של חילול השבת. ממש חוצפה מצד השבת להתערב ולשבש לנפתלי בנט את עולם העדיפויות הפוליטי שלו. את ההחלטה לדחות את דליקות ל'ג בעומר, קיבל השר בנט בעקבות לחצים שהפעיל עליו הרב הראשי לאו. גם בנושא זה, נוצר הרושם כי בנט נהנה להפגין את סמכותו כשר החינוך יותר מאשר דאגתו לשבת שלא תחולל. לא מפתיעה היא שתיקתם של חברי הכנסת חובשי הכיפות.
אבל אולי טוב ומוטב שגליק או סמוטריץ' לא ניצלו את התנהגותם החריגה למחאה נגד בג"ץ מחלל השבת. נגישות להר הבית חשובה לגליק יותר מקדושת השבת. השבת היתה נעלבת קשות אם סמוטריץ' היה משמיע את אחת מההצהרות ההזויות שלו למען השבת.
מי שמחה נגד הבג"ץ מנהמת לבו, בלי חשבונות ושיקולים פוליטיים ואישיים הוא הרב הראשי לתל אביב הרב ישראל מאיר לאו. "היום זה תל אביב מחר זה כל ערי ישראל", קונן הרב לאו. "דווקא ביום הזה יהיה זמן ללכת ולבחור איזו מכונית יפנית אני קונה". יותר מהשרים והח"כים החרדיים הרב לאו חשף, הגדיר ותיאר את קדושת השבת ומעמדה הרוחני והמוסרי המיוחד והייחודי באופן הקולע והנכנס ללב, גם של מי שאיננו דתי. הרב הוכיח, כי מאבק על קדושת השבת הוא מחוץ לתחום לפוליטיקה ולפוליטיקאים.