הרוחות המנשבות מוושינגטון לקראת הביקור הנשיאותי בשבוע הבא לא מבשרות טובה. זה החל ביומרה האווילית של הנשיא להשיג את הגביע הקדוש של הדילים, המשיך בציטוטים לא סימפטיים מיועצי טראמפ, הגיע לקטטה על השגרירות בירושלים ועכשיו אפילו הכותל הוא שטח כבוש. למרבה הצער, ייתכן שההדלפה ל"פוקס ניוז" על כך שנתניהו לא מעוניין בהעברת השגרירות לירושלים בהחלט נכונה. אבל ברור שמישהו בבית הלבן מנסה לסלול באמצעותה את הקרקע להתכחשות לאחת מהבטחות הבחירות הכי דרמטיות של טראמפ - העברת השגרירות. והדם הרע שכבר מתלווה לביקור הצפוי - ההדלפות מחד, פרסום פרוטוקולים מאידך - ממחיש עד כמה טעה נתניהו בהתייחסות שלו לממשל החדש מאז שזה נכנס.

נתניהו אוהב לספר לאורחיו כיצד ברק אובמה, כבר בפגישתם הראשונה בחדר הסגלגל, אמר לו שאסור לישראל לבנות "אפילו לבנה אחת". ואכן אובמה היה אויב, שמולו אימץ נתניהו מדיניות שגויה בפני עצמה, שעיקרה בונקר וניסיון להטיל את האשמה על הצד השני. אלא שגם כאשר נכנס לבית הלבן נשיא עם אוריינטציה ואדמיניסטרציה אוהדת, נתניהו לא שינה את הגישה. המגננה, החשש לומר ולבצע את מדיניות הבוחרים שלו, המשיכו להדריך את נתניהו ומחוללים תוצאות הרסניות.
טראמפ לא השתנה - הוא טווס שמבין היטב בעסקים ומיסוי, אבל אין לו מושג בענייני המזרח התיכון. למרבה הצער, אישיותו מדריכה אותו לעשות את ההפך ממה שצריך. במקום ללמוד בענווה שאנחנו לא נמצאים בזירת הדילים, שלא הכל סחר־מכר בין אנשי עסקים, הוא מפריח ססמאות שווא שיחבטו בו ובנו, כאשר יתברר (שוב) עד כמה הן מופרכות. ולכן, עם כל אי הנעימות שבזה, נתניהו חייב היה להעמיד אותו, בדיסקרטיות, על טעותו.    

נתניהו. צריך לקוות שטראמפ לא יבקש מאיתנו להתאבד על הדיל שלו במצדה. צילום: מרק ישראל סלם

תפיסת העולם הבסיסית של טראמפ ויועציו קרובה מאוד לזו שלנו. ולכן מכניסת הממשל החדש, ישראל צריכה הייתה להכריז על עמדותיה בצלילות ולהתחיל ליישם אותן. בין היתר, נתניהו היה חייב לחזור בו מנאום בר־אילן ולאמץ את דוח אדמונד לוי, הקובע שאנחנו לא כובשים ביהודה ושומרון ומחיל כללי שוויון על אזרחי ישראל שמתגוררים שם. בין היתר, נתניהו חייב היה לחזור ולבנות, אחרי שנים רבות שהוא עצמו מונע את המשך הפיתוח, בירושלים, ביהודה ובשומרון. 
אלא שבמקום זאת הוא מנהל את מה שחסידיו השוטים מכנים "מדיניות חכמה", שהיא בפועל קיפול כל הדגלים. במקום שראש הממשלה יבהיר לוושינגטון כי כל עוד הרשות הפלסטינית מתנהגת כמו אויב, אין מקום לשיחות ודילים איתה; הוא דחף את טראמפ לנהל משא ומתן אזורי, שבו נעמוד מול לחץ בינלאומי, כלל־ערבי ואמריקאי, בדרישה לוותר לפלסטינים. 
הבחירה במצדה כבמה לנאום נשיאותי גרנדיוזי מתאימה לאישיות הצבעונית של איל הנדל"ן לשעבר, אבל כשמחברים אותה לנסיגה הצפויה מההבטחה בעניין ירושלים והיומרה התלושה "לסגור דיל", לא ברור אם הוא מתכוון לקרוא לנו, מעל פסגת מצדה, להתאבד למען הדיל האולטימטיבי שהוא מבשל לנו.
מה שכן ברור הוא שממשלת ישראל חייבת לעשות סיבוב פרסה משל עצמה. נתניהו מבטיח עכשיו במחשכים שמיד אחרי ביקור טראמפ הוא משחרר את חסמי הבנייה, אשרי המאמין. בכל מקרה, החברים שלו במפלגה ובממשלה חייבים להבהיר לו שימי החסד שלו נגמרו, לפני שיהיה מאוחר מדי.